מרחב אנושי

שלושה מרחבים

מרחב 'שלי' – תודעה עצמונית – סובייקט

מרחב 'שלך' – זולת, האחר – אובייקט

המרחב שאינו שלי ולא של אחר – נובייקט.

ישנם שלושה מתחמי מרחבים.

שלושה מרחבים אלה מקיימים יחסי גומלין ביניהם.

טביעת אצבע תודעתית מתייחסת לכל מרחב ויחסי הגומלין ביניהם.

מרחב פרטי

נטייה ל

  • קשרי גומלין,
  • להתממשקות עם מרחב פרטי אחר,
    • כללית,
    • למרחב זולת פרטיקולריים
  • איפשור למרחב זולת להכנס אליו
    • כללית,
    • זולת פרטיקולרי
  • מרחב ציבורי
    • להשפיע על המרחב הציבורי
    • הטמעות במרחב ציבורי – לתת למרחב הציבורי להשפיע.

יש מי שבהתנייתם האישית, או התרבותית

  • מאפשרים חדירה למרחבם, ונמנעים מכניסה למרחב זולתם,
  • שמונעים חדירה למרחבם הפרטי, וחודרים למרחב זולתם,
  • מאפשרים חדירה למרחבם, וחודרים מכניסה למרחב זולתם,
  • מונעים חדירה למרחבם, ונמנעים מכניסה למרחב זולתם.

מרחב זולת

קשרי גומלין

כל זולת הוא מרחב פרטי, לכן סט קשרי הגומלין דומים.

שלושה מרחבים אלה בהקשרים אלה, מהווים מורכבות אפשרית.

מורכבות אפשרית זו מוכפלת באין סוף – לא באמת מספר נושאים רב עצום בהם פרט מסויים מעביר במנגנונים צנרתיים אלה.

מורכבות (שואפת ל) אינסופיות זו מוכפלת במנעד העוצמה של ריבוי פרטים, על ריבוי נושאים.

מרחב ציבורי
[מעבר מדיסציפלינת התנהגות לפוליטיקה, תיאולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה.]

רובם מוחלט פרטים מתייחס למרחב ציבורי כאל מרחב משותף של הכלל.

ייצורים חברתיים נוטים להפקיד, וולונטארית, את ניהול המרחב הציבורי לריבון, מדיני דתי.

הרציונל להיווצרות איסטינקט הפקדת המרחב הציבורי בידי הריבון הוא התקווה ש-

  1. ריבון ימנע מצב השתלטות זולת שינכס את המרחב הציבורי לעצמו, ויפגע בהתממשקות מרחבו הפרטי של הפרט במרחב ציבורי.
  2. הריבון משקף את ערכי הפרט, דואג לו, שומר על האינטרסים שלו הפרט, ויש לו אמצעים להשפיע על הריבון במקרה שהמרחב הציבורי מתנהל באופן שלא תואם את צרכי, רצונות, ערכי הפרט.

באופן טבעי ומובן, רמת שביעות הרצון של מרחב פרטי מניהול המרחב הציבורי מתואמת מרמת התאימות שפרט מזהה עם ערכיו.

במקרים מורכבים, נוגדים, שביעות רצון של פרט מריבונות 'נציגיו' השולטים במרחב הציבורי:

  1. רמת שביעות הרצון עולה/ יורדת בהתאם לקיום/ מניעת הערכים החשובים בהיררכיית הפרט.
  2. האינסטינקט המוטמע של שמירת הסדר ציבורי, ספיחת הערך מעצם קיום ערך זה – 'אזרח שומר חוק', מאפשר לסדר הציבורי להישמר גם במצבי חוסר שביעות רצון.

אישית

מבין את האינסטינקט, את הרציונל, את ספיחת הערך וההנאה מקיומו.

באידיאל אני נוטה להתייחס למרחב ציבורי כאל נקי מהשפעת תודעת זולתאחר, גם אם זולת קולקטיבי, בתצורתו הדמוקרטית – השפעה של 'רוב' אריתנטי על המרחב.

שואף לצמצם את המרחב המשותף למרחב ש'לא שייך לאיש, כשהריבון במודל Washington Square NY מתמקד ב

  • פיתוח וטיפוח התשתיות המאפשרות את שביעות הרצון ה'דמוקרטית' של מי שמתממשק עם מרחבים ציבוריים,
  • ימנע מצרחב 'חזק' לעשות שימוש בכוחו להשתלט על המרחב,
  • ויימנע ככל הניתן מפעולות צביוניות מכָוְונות ומכוּוָונות.

 

 

 

 

Share

השאר תגובה