בחירה: הטייה פוליטית

ניסיון זיקוק אחיזה תודעתית

יומרה

להלן הערות על מאפייני מכניקה מחשבתית של פרטים בנהייתם אחר הטייה פוליטית.

פיזור על משרעת תפישתית

במשטרים דמוקרטיים
סוגיות פרט – חברה – ריבון [- במובן של שלטון משטר, לא הנשאף, שהחברה האזרלחית היא הריבון]

משרעת פוליטית

הן האחו בו מקננות התארגנויות פוליטיות, לוחכות נטיית בוחרים מנסות להטות הטיותיהם לתמיכה בתפישותיהן.

תזה

זו לא משרעת, זו משרעתיים. 

חברות אנושיות, ארגונים, צִבְרֵי פרטים,
נבדלים, בין היתר,
בפיזור תפישות פרטיהם
על פני שתי מערכות ספקטרליות, מנעד, משרעות תפישתיות
שעל שתיהן מונחות הטיות פרטיהן בנושאי פרט––חברה––ריבון.

  • משרעת תפישתית מכילה שתי גישות נבדלות עיקריות:
    • קונסרבטיבית,
    • פרוגרסיבית.
  • המשרעת היא על כל אחת מגישות אלה.
  • יש הפרדה בין שתי מערכות הספקטרום.
  • ההבחנה היא תוצר מבנה אישיותי מנטלי של פרטים.
  • טיפוסי קינון על ההמישורים:
    • צד אחד – קונסרבטיבים,
    • צד שני – פרוגרסיבים,
    • בלתי מובחנים
      • אינדיפרנטיים נטולי תפישה
        תומכים בפתרון סוגיה מוצע לסוגיה קונקרטית
      • היברידיים חולקים תפישות מובחנות משתי המשרעות,
        בעלי תפישות אופייניות מכאן ומכאן,
      • ‘לא זוכרים למה’ הסוציולוגיה המקיפה אותם, סוכני ממסד מסוים השפיעו עליהם בשלבים מוקדמים בחייהם – ההטמעה נותרה.
  • בלתי מובחנים, בְּפוּ של מותקף אסטמה בעת התקפה, קונסרבטיביות, גם אם בלתי מתומללת, תיחשף, שכן, ממד הערעור – תנאי הבסיס לקיום מחשבה פרוגרסיבית – לא קיים.
  • חברות נבדלות [גם] במידת  פיזור –– התקבצות [פרגמנטיות –– דה פרגמנטיות] הטיות פרטים על פני המשרעות.
  • פרטים נבדלים, בין היתר, במידת
    • קרבתם לאידיאולוגיה התפישתית,
    • מידת האנרגיה שהם מוכנים להקצות ליישומה,
    • האידיאולוגיה עצמה היא הווריאנט, לכן פחות חשוב,
  • הטיית פרטים, הסנטימנט התפישתי – סטטי.
  • המעשה – התמיכה הכללית, ההצבעה המקומית עשויה במקרים מסויימים להיות דינמית.
  • מפלגות שממוקמות על אחת המשרעות מבקשות להגדיל את כוחן היחסית באמצעות
    • פניה לאינדיפרנטיים והיברידיים,
    • שימוש בפרסונות בעלות כריזמה או מעוררות אהדה,
    • הצעה לטיפול מובחן בסוגיה על הפרק.
  • מקור המושגים ‘ימין’, ‘שמאל’ הוא בפרלמנט הצרפתי, בו מצדדי שימור השלטון המלוכני, הענקת זכויות יתר לאצולה, ושימור מעמד הכמורה ישבו בצד הימני של האסיפה הלאומית, בעוד שמנתצי הסדר הקודם, שואפי השיוויון מוקמו בצד שמאל.
  • המושג ‘שמאל’ קיבל החל מתחילת המאה העשרים התייחסות של סוציאליזם –– קומוניזם וזאת בשל הקצנת המושג שיוויון.
  • פרדוקסלית, חברות ‘שמאל’ ‘קומוניסטיות’, כשהן על בסיס לאומי, שלטון חזק ושאיפה לסדר מוחלט מדגמנות תפישות קונסרבטיביות.
  • בעוד שמכניקה תפישתית קבועה ואופיינית לפרט, הצבעה יכולה לשקף תפישות פרטים, ועם זאת תיתכן דינמיות ש
    • אינה תואמת את התפישה,
    • משתנה בנסיבות מסויימות על ציר זמן.

הבחנה בין המשרעות

זיקוק עיקרי תפישה

קונסרבטיביות

פרוגרסיביות

מונחי סנטימנט*

  • נטפחי סנטימנטים, אמוניים מתכנסים הזדהותית,
  • מידתיות, עד כמה מוטים למימושם

* מושג בעייתי, שכן בין בעלי תפישות קונסרבטיביות יש הגורסים שתפישותיהם רציונליות, ועם זאת, העובדה שיש מרכיב אמוניות או ייחוס ערכים מיסטיים לאל או מדינה מעידה על היעדר חתירה לרציונליות, להיות סנטימנט.

חותרי רציונליות

  • מוחלטת
  • בדיקה מתמדת, האם הסנטימנט הקיים מנחה, או מתיישר עם ערעור רציונלי.
מכירים בְּ- שואפים לְ- כוחות-על מארגנים, בתצורות
  • דת – אמוניות ציבורית (לא רק של פרט), צביונית, חברתית
  • מדינה – לאומנות, ערךכ שלעצמו
חתירה לרציונלית, מערערת פרדיגמות
  • דחיית פרקטיקה אמוניות,
    • אמוניות תחומה לפרט זולת כחופש פרט,
  • מדינה כמבנה חברתי אד-הוק
לקולקטיב – ערך כשלעצמו
  • תפישה דת, עם, מדינה, שבט, עדה, קבוצה כת, בעלי  חשיבות ערכית מיסטית, קדושתית,
  • פרטים שייכים למבנה ארגוני, מלידה בדרך כלל, או מתוך הצטרפות ריטואלית, הכרתית תפישתית,
  • משרתים את המבנה חברתי
  • נטישת השתייכות ארגונית נתפשת כבעלת משמעות רגשית, מיסטית, בגידתית.
מבנה חברתי – אינסטרומנט יוטיליטרי
  • התארגנות אד-הוק, כורח או כיעילות – ‘בית משותף’, נטול חשיבות עצמית, ערך מקומי זמני,
  • פרט חולק עם עמיתיו התארגנות, מבחירה, כל עת שנהנה מתשתית ארגונית,וזאת מול אלטרנטיבת היעדרו; חברה כמִנְשָא לקידום רצון פרט, כל זמן שאינו מתנגש ברצון פרט אחר, כשגופי המדינה ממונים על בקרה זו.
  • נטישת ארגון היא אקט רציונלי ללא משקעים סנטימנטליים

סדר

  • ויתור על חופש פרט לטובת סדר
  • כמיהה
  • סדר מעגלי, באמצעות ריבון-על – ייחול לכך, וקיום הסדר הוכחה לקיומו ונחיצותו

חופש

  • הכרה שסדר מחלט מגביל חופש, מוכנות לחיות עם סיכון סדר רופף לטובת חופש פרט
  • הכרה שסדר בעולם כאוטי שמגיב בהכרח  הוא ניבוי מאורע עתידי על סמך מאורעות עבר, באמצעים רציונליים היררכ

אי-ידיעה אנושית בלתי נסבלת ומייחסת לסדר וידע שמנוהל על ידי ריבון-על 

אי-ידיעה אנושית ניתנת להכלה, תוך ייחול מתמיד להבנה עתידית,

תשובות מוחלטות נשאפות

תפישה שכל הבנה היא זמנית תחת נסיונות ובקרה מתמידים ונכונה עד להפרכתה האפשרית 

נכון – מוחלט,נצחית, ערעור הוא ‘כפירה בעיקר’

נכון וטוב, זמנית, עד שלא עורער

טוב, רע, נכון, שגוי: מוחלטים

טוב–רע, נכון–שגוי: יחסיים, דינמיים

שאיפה להוכיח נכונות

שאיפה לערער פרדיגמות

כמיהה לסדר

  • ייחול מתכנס לסדרי חיים, חוקים ציוויים ממקור-על
    • אל
    • מדינה

התבדרות

  • הסתמכות על רציונליות
  • והבנה שמכיוון שפרשנות אנושית עלולה להניב תגובות סותרות, הקמת סטרוקטורות סדר
    • מינימליות ככל הניתן
    • הבנה שאין סדר מוחלט ויש לבקר ולערער על כל קביעה כדי להימנע מקידוש קיים 
מרחב ציבורי שייך לכלל
  • בעצם לריבון, השואף
    • לחזק את הקולקטיב,
    • את אחיזתו בקולקטיב
מרחב ציבורי אינו שייך לאף אחד, מתכונת ‘פארק ציבורי’
  • תפקיד הריבון
    1. ליצור ולשמר תשתיות
    2. למנוע מגורם מסויים להשתלט על המרחב

דת, מדינה כגופים מושלמים

הידיעה שאין קונפיגורציית חיים מושלמת לתפישות חיים ועולם, אלא חתירה דינמית מתמדת לטיוב

על-אדם

  • ההבחנה בין אנשים עם תכונות-על, מלאכים קדושים – קנדידטים לגן עדן
  • בעלי רוע מוחלט – מועמדים לגיהינום
  • ‘גאולה’ יכולה לשנות את התנהלותם,
  • שימוש בהמתה ל’חסרי תקנה’.

אדם

  • אנשים בעלי תודעה שונים אחד מאחר, בעלי פרוטוקולי התנהלות שונים,
  • חיפוש מתמיד לאפשרויות ‘טיפול’ בגורמי הפרעה לעצמם ולחברה, בידיעה שאין פתרונות גורפים.

ריבון-על

  • על הריבון, המנהיג, נציגיו, להיות אישיות-על, מודל, כנישא מעל הקולקטיב, ומרכיב את זהותו.

מנהל

  • פרט שנמצא על ידי הארגון כמתאים ביותר לתפקידו, ממונה על ידי עמיתיו לפרק זמן מוגבל ובפיקוח הדוק.

שימור ערכים

  • מתן לערכי הקהילה מעמד קדושה, יש לשמרם מעצם היותם, והיותם גורם משמר, מלכד ומקדם קולקטיב

בקרת ערכים מתמדת

  • האם כל פעולה משרתת טובה מצרפית,
  • הסרת פעולות שתפקידן טקסי ייצוגי, רוטיני לשימור עצמו

התנייה להפעלת כוח, אלימות אינהרנטית, מאורגנת, רתומה ל-

  • התקפה להחלת תפישה,
  • הגנה מפני כרסום כוח השפעתה.

רתיעה משימוש בכוח

  • הפעלה בשל איום על קיום או חופש פרט(ים), מינימלי, מבוקר מידתית,

עוצמה

  • אהדה לפעולות רדיקליות מקדמות או משמרות ערכים
  • כולל הצדקת אלימות אם שומר על ממלכה

חולשה

  • שינויים רק באבולוציה, אורגניות, קוהורנטיות הסכמה תהליכית,
  • רובספייר שמגן על ערכי הנאורות באמצעים אלימים, נוקט בפרקטיקה מימין, 
התכנסות הזדהותית לקולקטיביזם תפישתי
  • זהות, השתייכות לקולקטיב מהווה עילה לתפישת ערך עצמית של פרטיה. שימוש ב-
    • ציביון,
    • קונפורמיות,
    • טקסים
התבדרות אינדיבידואליסטית
  • פרט מזדהה עצמאית,
    • מינימליזציה של הסמלות
  • נון קונפורמיזם תפישתי הוא מאפיין אישיותי, ועם זאת, עם יש חתירה לניפוץ גורף של כל מסגרות, זה 180 מעלות לפרוגרסיביות, זו התבדרות נטולת רציונליות, שכן עצם הניפוץ הוא הרעיון, לא הליך הבחינה והערעור.

זיקת גורל משותף לעמיתי הקולקטיב

  • לאוחזים בתפישות, מקדמי האידיאולוגיה המשותפת,
  • מקיימי הטקסים הרוטינות,
  • העדפה לבעלי איפיונים משותפים של דת, אמונה, לאום, ומתוך קח קיפוח מי שלא, גם אם לא מבוטא מילולית,

סולידריות אד-הוק

  • חוסר הבנת המושג גורל, בחינה מתמדת של העניין המשותף,
  • מניעת העדפה או קיפוח כלשהו על רקע מגדר, גזע, דת, לאום, אתניות
חתירה לפתרונות מוחלטים
  • חתירה לטוב מוחלט – גן עדן
  • התגוננות מרע מוחלט – גיהינום
שיפורים מתמידים, אבולוציוניים, אורגניים, קוהורנטיים

דמוקרטיה – שלטון הרוב

  • הרוב יכול להחיל את ערכיו על מיעוטים שמהווים מיעוט.
  • יש לאפשר לריבון הנבחר חופש מוחלט ככל הניתן כדי שיישם את הערכים הנעלים בגינם נבחר.

דמוקרטיה – שלטון העם

  • המבנה הארגוני מכוון לטוב מצרפי של כל חלקי הארגון, כולל למי שמתנגד לריבון.
  • יש לבקר את הריבון באמצעות איזונים ובלמים, בשל מורכבות המבנה השלטוני והסיכוי הסביר לפעולות שלטוניות לא הוגנות כלפי מיעוטים. 

פרגמנטציה, אחידות נאמנות

  • התכנסות לרעיונות קיימים, ברורים, וותיקים.

דה -פרגמנטציה, חוסר אחידות

  • חתירה לרציונליות מערערת מביאה למסקנות אחרות באותם נושאים שבהם עוסקים, 

הגבלת חופש פרט, ביטוי ומידע מגן על הקהילה.

חופש פרט, ביטוי ומידע מקדם את פרטיה ומחצין את עוצמתה.

רטוריקה – מלל יוצר מציאות

  • שימוש במלים בעלות משמעות קדושה,
  • לרהב מילולי יש יכולת שכנוע,
  • התרגשות המון, כמיהה לכריזמת מנהיג יש השפעה על תפישה.
  • שימוש בעזרים פירוטכניים קשים להשפיע על תודעות רכות.

דיאלקטיקה רציונלית היררכית, מלים כאינסטרומנט לאחיזת מציאות

  • התייחסות למהויות,
  • רתיעה ממניפולציות רגשיות באמצעות מלל ואמצעים פירוטכניים.

בניית קונסטרוקטים תפישתיים

בקרה, ערעור, ניפוץ פרדיגמות שריריותיות, אמוניות מסורתיות

חתירה לפעולה, מיידית נחרצת, פותרנית, כאן ועכשיו

תירה להבנה ולתהליך אבולוציוני, אורגני קוהורנטי, בהסכמה

עקשות נחרצת

  • וויתור על עקרונות אמונה הוא פגיעה בעיקר, בקדושה

פשרנות מערערת

  • אין דבר שאינו שרידתי, שמקבל חשיבות שרידתית,
  • פשרנות היא יסוד רדמה אורגנית, אבולוציונית קוהורנטית

הטייה לנורמטיביות

  • קיצוניות – טועה, מסוכנת
  • היות ריבוי אנשים מחזיקים ברעיון מסוים משווה לו נופך של היותו ‘נכון’, ‘אמת’. 

העדפה לסבירות

  • רציונליות אינה דמוקרטית
  • מעשה נבחן לפי  היותו ‘נכון’ בסבירות רציונלית, ובבקרה של תודעה שאינה בעלת ענין.

הטייה תפישתית מגזרית

  • שאיפה להחלת ערכי אמוניות הקולקטיב ברוח המגזר

הטייה תפישתית ארגונית

  • שאיפה לקידום מכלול החברה לערכים

חיפוש המכנה המשותף כנקודה ארכימדית לשינוי לטובתאימוץ ערכים

חידוד הבחנת השוני

עמית קונסרבטיב

  • יחסי סולידריות מובְנים לבן הקבוצה, התחושה שמחזקים את הקהילה

עמית פרוגרסיב

  • בצד הערכה על היותו נדיר בז’אנר, בחינה מתמדת על השוני, האם בעצם יש לו איפיונים קונסרבטיביים – אישוש ההנחה המקדמית שאכן לא שייך

עמית לתפישה, מוקצן יותר או נרפה

  • חשש ממשי האדוק וממי שמקצה יותר אנרגיה מהפרט
  • בוז על חולשת מי שמקצה פחות אנרגיה
  • ציפייה מעמית מוקצן שיתמתן ומנרפה שיתחזק לעמדת הבוחן
  • נחמה מההשתייכות הנורמטיביות התת-קולקטיביסטית לקבוצה עם צביון דומה 

תפישה רציונלית היא דיכוטומית – חתירה מוחלטת מתמדת, או לא

  • אין חתירה לרציונליות, יש בחינה מתמדת ליישום הביקורת או ההתנהלות רציונלית בחברה שאינה רציונלית,
  • אין חתירה לפחות – אלא תיוג המדגים תפישות אמוניות מתכנסות קולקטיב הזדהותי כקונסרבטיב

התייחסות לפרוגרסיב

  • כמסוכן, פוגע בכלל
  • ציפייה מתמדת להתפכחותו ‘לגיירו’.

התייחסות לקונסרבטיב בבוז על ניחתותו האינטלקטואלית בנושאי הקונסרבטיביות, 

  • כמאיים פוטנציאלי על חופש,
  • איו ציפייה שהקונסרבטיב ימתן את אמונתו.

מערך מפלגתי

דדוקציה

בראיית עין אחת עצומה,
ועיין שנייה למחצה,
בהסתכלות על עשרות אלפי אנשים,
ב- 30 השנה האחרונות,
בהתעלם מהעדפות לפרסונות מסויימות, מהתנהלות תפעוליות, מקומיות זמניות,
אלא
בבחינה ערכי יסוד שהמצביעים מבקשים לקדם,
ניתן לראות ש-

  • הטור הימני של הטבלה למעלה מאפיין את ערכי מצביעי המפלגות בטור הימני בטבלה למטה,
  • הטור השמאלי למעלה תואם יותר את תפישות ערכי הטור השמאלי בטבלה למטה:

קונסרבטיביות

פרוגרסיביות

ישראל

  • ליכוד,
  • הבית היהודי,
  • ש”ס,
  • יהדות התורה,
  • דגל התורה

ישראל

  • העבודה, מרץ

ארה”ב

  • רפובליקנית

ארה”ב

  • דמוקרטית

הרשימה המשותפת, בשל אילוצים ביורוקרטים של טקטיקות התמודדות עם אחוז החסימה, היא בליל  של גישות, שנעשה כדי לייצג ציבור מובחן אתנית. 

קדימה, שינוי, ישראל ביתנו, כולנו, יש עתיד, בני גנץ – שם זמני, אורלי אבקסיס ש”ז?

בוחריהן בלתי מובחנים.
ככאלה, מוטים לאחד משתי האפשרויות:

  • לדמות העומדת בראשן כתקווה,
  • הסוגיה שההתארגנות המפלגתית מציגה היא גבוהה בסדר העדיפות של התומכים בהן; נניח, התנגדות לחרדים, שינוי/ יש עתיד, קבלת משכנתא גבוהה – אבקסיס. 

בכל מקרה, בדרך כלל, בין תומכי התארגנויות ממין אלה ישנו סנטימנט קונסרבטיבי מובהק.

הערה: רוב, מיעוט

חיים נורמטיביים הם סוג של ייצור ושימור שגרה.

פרוגרסיבים הם מעטים. בהגדרה.

מי שלא קומוניסט בצעירותו אין לו לב,
ומי שנשאר בבגרותו אין לו שכל.

פעולת הצבעה למפלגות ‘פרוגרסיביות’ אינה מעידה על היות המצביעים כאלה, שכן,

  • בעוד שמי שמצביעי מפלגות קונסרבטיביות חותרים למימוש ערכיהן,
    לעיתים קרובות, בריבוי מצביעים, מצביעי מפלגות פרוגרסיביות, הם מי שצחפשחם מזור מהריבון הנבחר למצוקתם מחפשים חמלה שלטונית,
    • השלטת שיוויון כלכלי,
    • רווחת אוכלוסיה מוחלשת או מודרת.
      אם, ובעת שיצאו ממצב, המצוקה, הגורם המטה מהסנטימנט, ישובו לקנן במשרעתם הטבעית.
  • תפישה פרוגרסיבית, נתפשת בכלל הציבור כסוציו-אקונומיה, כאינטליגנטית יותר, מפני שהיא מוטה רציונליות ולא לסנטימנט. יש קונסרבטיבים ‘שלא נאה’ להם להשתייך לסוציואקונימיות שנתפשת אצלם כנמוכה יותר.
  • מי שהיה במסגרות ‘שמאל’, וכבר איננו, הסנטימנט הקונסרבטיבי שלו משמר את נטייתו למפלגות אלה, אף שהוא שמרן.

הדמויות הפוליטית הפרוגרסיבית המובהקת ביותר בישראל, שאני מכיר הן אורי אבנרי ושולמית אלוני.

ישנן דמויות פרוגרסיביות במחנה ימין, כדן מרידור; אלה, יש סנטימנט לאומי מתכנס, שאינני יודע מה חוזקו בבגרותו בהחזיקו בתפישה שזכויות אדם, שיוויון נטול אתניות הוא ערך גבוה.

במקביל, קבוצת הדגל של הימין הישראלי, חירות/ ליכוד, בבחינת בעליה, פרט למאיר פניג’ל וגד זאב, הקבוצה התברכה ב- 

אישית

בבחירתי מי שמנהל את ‘וועד הבית’ שלי – המדינה לצורך העניין,
אין לי עניין ישיר במפלגה מסויימת,
בוודאי שלא לקדם אישיות מנהיגותית.

אני רואה בשלטון כורח.
מהיותו מחיל סדר מרכזי, אני לא אוהב שלטון, לא מייחס לו משמעויות מיסטיות, אלא הכרח פרקטי, מפני שהעדרו יוביל לביזור אנרגטי בלתי יעיל, ולאיום של ‘כל דאלים גבר‘.
ככזה, עלי לצמצמו למינימום רע הכרחי, לפקח על הריבון שבהתנהלותו יתמקד בקידום ערכים רציונליים מקדמים מצרפית.
קידום ערכים אלה נעשה בידיעה, שערכים אלה מתבדרים, מורכבים, שלא לומר בלתי ניתנים להגדרה ולכן עליהם להיבחן תמידית, וזאת בשונה מקלות ההצמדות לערכים שמרניים מוחלטים.

מבנה שלטוני זה 

  • יקדם את הערכים המצרפיים של ההתארגנות החברתית עליה מופקד,
  • ימונה זמנית, עד שיוחלף בטוב יותר ממנו,
  • יפעל בשקיפות ככל הניתן,
  • על פי ערכֶי הטור השמאלי.

יש לי עניין בהבנתן מה הם הערכים בניהול ‘וועד הבית’ שלי – המדינה לצורך העניין, בסדר חשיבות יורד:

  1. להבין מה הם עיקרי ערכיי שלי בסוגיות אלה,
  2. להבין את תצריף ערכי המועמדים למשרות פוליטיות,
  3. הערכת יכולתיהם ליישום ערכיהם.

‘לא חשוב מה מדברים, חשוב מה עושים’ – לאאאאא!

‘מה עושים’ הוא תוצר

  • מערכת הערכים שהנוקט במעשה מחזיק
    – העיקר לטעמי.
  • הסיטואציה המקומית, זמנית שבה מעשה ננקט,
    – החלק המזערי פחות חשוב.

לכן, אם מיניסטר התשתיות או התיירות מקדם את הנושאים תחת אחריותו במנותק מערכים פוליטיים, לא משנה לי על איזו מפלגה נמנה.

לכן, אני עשוי לתמוך במפלגה שאין לה סיכוי להיות חלק משלטון, ומשמשת כמונעת, מעכבת יישום ערכים שאינני שותף לרצון לקדמם.

בבחירות עלי לבטא את מקומי בנדנדת פרישת התפישות הפוליטיות.
אין לי כל רצון או יכולת להשתמש בקול הבודד שלי 1/5,000,000 באופן טקטי, להחליש אחר.

כך אני יכול לא לאהוד את מי שעומד בראש מפלגה מסויימת,
ולהצביע להתארגנות המפלגתית, שכן, היא מקדמת את ערכי סך הפרטים התומכים בה.

Share

השאר תגובה