400,000 מלה. לטובת הבלוג, כן? ואצלי בבלוג גם יש גרפיקה.
בין המוסיפים הערות נבזיות, מרושעות ושנונות תוגרל שנינות מרושעת, בזויה.
400,000 מלה. לטובת הבלוג, כן? ואצלי בבלוג גם יש גרפיקה.
בין המוסיפים הערות נבזיות, מרושעות ושנונות תוגרל שנינות מרושעת, בזויה.
בדומה לסטיגמה על רופאים, גם כתב ידי בלתי קריא. שוין.
בשונה מרופא, שמפענח את כתב ידו – אני לא. אופסט.
בניגוד לרופא, גם כשאני מפענח את כתבי, לא תמיד אני מבין את התוכן. אויש.
Divided We Stand מענה של של פרופסור ידידה שטרן ל-אורי משגב
15.11.2018 להמשיך לקרוא פרופ' שטרן, אולי טועה לבטח מטעה
האמת היא מה שאתה מאמין שהיא.
אמירה נפלאה.
ניתן לומר עליה, שהיא לא בלתי נכונה.
זו אמירה אופיינית לאמוניים, של מי שלא בוטחים ברציונליות.
ואחר, מ.ק.:
"תיאור לשוני למצב נפשי בו אדם בוטח במשהו במקסימום הביטחון שקיים."
אמת זה מה שתודעות בלתי תלויות, יכולת לתפוש תמלולית, להבין, ולהסכים עליו.
אין אלא רוח אחת;
התפתחות הרוח היא מהלך התקדמות אחד –
עיקרון אחד, אידיאה אחת, אופי אחד, והוא-הוא המגיע לידי ביטוי בעיצובי הצורה למיניהם.
לזאת אנו קוראים רוח הזמן
הגות מרשימה – מבין כל מילה, לא מבין את הרעיון.
במרחב פרט––חברה––ריבון ישנן שלוש נקודות התייחסות ארכיטיפיות: להמשיך לקרוא קונסרבטיביות, 'פרוגרסיביות' ו'מה טוב לי כעת'
קבעתי תור לסלבריק'ה של פיזיותרפי.
מגיע לקליניקה, שואל את פקידת הקבלה "האם הסלבריטי מוכן, התרחץ, הסתרק עבורי?" להמשיך לקרוא מינורי במגדריאדה לא שיוויונית
אחד מידידי האחרונים, הרצים ונעלמים, נמוגים ומתכלים, במצב רוח ירוד. מאד. מצב רוחו מהווה מלונת לכלב השחור. הוא בשיא, כלומר השפל, של שיאים קודמים. כל המחזה. מראש המלנכוליות ברקע, מהבהבת כאקדח במערכה הראשונה.
מה קורה?
קבעתי עם ר'ישל'ה בנווה צדק; דיסקוס ענייני מעלה, ובעיקר פטפטת של מטה.
נענו במעלה שבזי, הוא בגמישות של חתול, ואני של פנתייר צולייע.
בפתח קפה, מלצרית בשחור, שחומה, אתלטית, בגיל ילדיי, קדמה אותנו בחמימות ראויה – כלומר בחן נטול התלהבות מעיקה.
הגרפיקה הכוללת, על מצע מאור הפנים, היטו אותי לחשוב שזו הדר – בפריפריית משפחתי. עיניי המתטשטשות הטעו אותי לבדוק האם זו היא: להמשיך לקרוא מינורי בערב מתעתע
מזל טוב, מרגיש קרוב אליך מספיק, רוחש לך הערכה אינטליגנטית כדי לשלוח אליך מסר זה.
הַזְמְנָתִי לחתונתך נחלקת לשלושה:
אני משער, שעיקר תשומותי המנטליות, מחמת אימת ההתיימרות לא אשתמש באינטלקטואליות, לבטח בעשור האחרון,
מופנות לבחינת תפישות, ניתוץ פרדיגמות והישארות בחיים, כאחי, עמיתי, חביירי נטול הפריבילגיות והמזל, עם הפטיש.
כן, יש עוד כמה הבדלים. למעשה אינספור. מתמקד במשותף, כביכול – ביטוי רווח ברוח ימים אלה.
הסרטון הזה – מפרק אותי.
האיש יכול היה לעסוק בהתנייתי המפרקת. אני – דקה לא הייתי שורד את עבודתו המנתצת.
מיומנות? הוא יכול היה לפתח את שלי. אני – את שלו, לא.
בניו יורק, שנות ה-80, עוד לבשו חליפות בקורפורייט אמריקה.
אני נצרכתי לאחת כשעבדתי כפרילנסר בכמה מהתאגידים.
הבנתי שזו תרבות שאינני מבין בה. לא גדלתי עליה. לא רציתי להיות כמי שחושב שנראה כמו קוז'אק בחליפה, ולמעשה מובחן כמאבטייח ישראלי, או לחילופין – זבן בפוטו 47 סטריט. להמשיך לקרוא מינורי בחליפה
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6512869
הארץ, 29/9/2018
פרופסור שלמה אבינרי נובע מדיסציפלינת הלאומיות האקדמית נוסח המחצית השניה של המאה העשרים.
גדי טאוב מגיח מהז'ורנליזם הפופוליסטי העכשווי. להמשיך לקרוא פרופ' שלמה אבינרי: שתי הטעויות של גדי טאוב
הרחבה של באיזו שורה להוסיף ברזומה?
כשהתנהלות מניבה תוצרים חיוביים מובהקים יש
הרחבה של 'דיקמן איפה אתה?'
"לך ותיסע ותביא את ה-uBook לכאן" בקצב התרנגולים,
הורה לי רביב, הבעלים.
נסעתי.
הוא, אופטימיסט חסר תקנה, קיווה לתריסר, שניים.
אני – פסימיסט חרבן מסיבות שכמותי – רציתי לפחות חמישה, להצדקת הנסיעה.
התוכנית –
בעקבות שריקות בוז וקללות של הקהל כלפיו לאחר הפסד ומשחק גרוע של הנבחרת זרק ערן זהבי את סרט הקפטן בכעס. בעקבות כך הוא הושעה מהנבחרת לאור העובדה שזילזל במעמד הקפטן שהוענק לו ושמחייב להיות גורם מייצג את הנבחרת ואת שחקניה ושמכבד את קהל האוהדים.
השלכת סרט הקפטן של ערן זהבי היא סוגיה מרתקת מהסיבות הטריוויאליות: להמשיך לקרוא זריקת סרט קפטן
'יאירי', אבי שאל/ בירר/ ווידא/ גער, 'וִוי בִּיסְטֶה?'
מטרה – הסיבה בגינה התכנסנו – הצלחה ברורה,
חווייתית – אחד המאורעות המשמעותיים,
מוצא מקום ראוי לישבניי – פלוצריאדה עם מחשבים. ברקלי(ת), גרפיקה אנושית מרצדת מכל רחבי הקשת המראה, הלבוש והסטייל.
הולך לשירותים ומבחין בשלט – 'שירותים לכל המגדרים'.
בין הנושאים שבעת זו מפרידים בין רפובליקנים לדמוקרטים פרוגרסיביים בארה"ב, נמצא גם עניין המגדר; האם מגדרו של אנוש הוא מה שנולד איתו, או נתון לבחירה אישית.
בין ההיבטים הפרקטיים של הנושא נמצאים השירותים: מי, היכן?
כאן, כבמקומות רבים בקליפורניה בכלל ובאיזור המפרץ בפרט, מעוז פרוגרסיביות עד התבדרות, מתמודדים עם הסוגיה על ידי תיוג השירותים כמעורבים, לכ-ו-ל-ם, ללא הבדל, מין.
נפלא. אני בעד; שיהיה מי כזה, ומי כזו, ומי שהחליפו, ומי שגם וגם, ומי שלא ולא, ומי שאולי, ובערך. הכל טוף.
עוד היבט כלבוש, אבזרים, מכוניות, פייסבוק, שיח, הקצנה של איך הסובייקט מבקש לנהל איך ייתפש בעולם. עניינו, אל לחברה להכנס לשם פרקטית.
מה שפחות טוב, לי, 🙄 , הוא, המקום, שבמסגרת תרבות הייצוגיות מציע brewed coffee כבמחירי אספרסו. באופן מובחן, מאובחן, וכמאפיין התנהלותי משחקים עם הייצוגיות, כדרך חיים.
חזרה ל-דיקמן איפה אתה?
בִּיאה מהקוועץ' –
כאשר ניכרת בפעולות, תגובות, סובייקט
נטייה/ העדפה,
לטיפול מתקן
בעיה רגשית תודעתית מקדמית,
על
קידום, רווחה, עתידיים מתבקשים.
מסך האפשרויות?
תוצר הפרשות תודעתיות תוך כדי רכיבה.