פוליטיקה – בסיס

הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

הערות מוספות

מקור הטיות פרטים לתפישות פוליטיות.

נכתב כהתייחסות לטקסט של ד”ר יצחק בנימיני, בסוף הפוסט.

בתמצית

אין דבר כזה ‘דעה’ פוליטית.
ישנן עמדות פוליטיות.
עמדה פוליטי מתנסחת לאור צבר סנטימנטים מוטמעים מקדמית איתם פרסונה ניגשת למצב.
בהנחיית סנטימנטים אלה, פרסונה בוררת רציונלית את הכלים להתייחסות ולקידום המצב לטובתה הנתפשת.

ישנן שתי תפישות בסוגיות פרט–חברה–ריבון. ימין ושמאל.
פרסונות נוטות לתפישות אלה על פי צבר הסנטימנטים המקדמי שלהן.
אין תנועה בין התפישות, ומעט בתוכן.

יש חתירה של פרסונות לרווחתן וחירותן האישית.
לכן רוב האנשים שמרנים, והאנושות מתקדמת, משילה סממני ציביון ושרירות.

מושגי מפתח; תשתית

סנטימנט

העדפה התנייתית מוטמעת, לא מודעת ואינה מתומללת,
למימוש ערכי רעיוני, נפרד מחומר או מפיזיולוגיה,
לצורכי סיפוק רגשי.
[תמלול סנטימנט נעשה בהקשר או ייחוס מסויימים, לא כמהות מבחינה. זהו תהליך מנטלי שאין דרך, לפחות כעת, לבחון את התפתחותו.]

פוליטיקה

סוגיות שעוסקות ביחסי פרט-חברה-ריבון.

עמדה פוליטית

תוצר סנטימנטים מוטמעים מול סוגיה קונקרטית לאחר בחינה רציונלית של מיקסום מימוש בעל העמדה.

דעה פוליטית

דעה פוליטית היא ניסוח העמדה.

אידיאה פוליטית

אידיאה פוליטית היא פרדיגמה, צבר עמדוֹת פוליטיות שנתפשת כאחודה, מוכרת אוניברסלית.

אנרכיזם, ימין, נאציזם, סוציאליזם, פאשיזם, פרוגרסיביות (קדמה), קומוניזם, קונסרבטיביות (שמרנות), שמאל – הן תנועות. חלקן מכילות היבטים משותפים.

הנושאים הפוליטיים הם רעיוניים. ככאלה, הם מורכבים, רבי־מימדים והשלכות, נתונים להקשרים ולפרשנות, להתייחסות אוהדת/ עויינת רגשית ואינטרסנטית של ריבוי בעלי תודעה. לכן הגדרות מובחנות של אידיאות פוליטיות, כמו גם של תיחום מסגרותיהן הרעיוניות, אינם מוחלטים.
[אם ששה הוגים יתבקשו להבחין בין ‘ימין’ ל’שמאל’, יניבו (לפחות) חצי תריסר הגדרות שונות ואף יותר הסברים. האגדה שתרגום השבעים נעשה על־ידי שבעים ושניים זקנים, שהניבו לטקסט מקראי תרגום זהה הוא דוגמא לנראטיב שנועד לקדם ערכית תפישה אמונית. הסיכוי לתרגם טקסט כתוב על ידי שניים באופן זהה קלוש, ועדיין גבוה לאין ערוך מסיכוי להסביר באופן זהה מהות אידיאה כ’ימין’, או ‘שמאל’.]

בשל מורכבות ההתייחסות לאידיאות פוליטיות, יש תועים, טועים ומטעים, המייחסים להן ישות – התפתחות על ציר זמן. יש אף מי שמאנישים אותן; חריגה מאידאות מטא-פיזיות ליישויות פיזיות או אף אורגניות אנושיות, נתפש כמחוכם ורומנטי.

רעיונות, כמו שפה, נטולי יישות עצמאית. הם נהגים בתודעה ומנוסחים אותם.
[גאוני מחשב פוטנציאליים מתפלשים בבוץ במומבאי, ספורטאי־על אפשריים מתגוללים באבק עזה. רק שלא התגלו, לא למדו, לא התאמנו, ולא מיצו את היכולת. כמו מטח פירות קוקוס שנשרו מעץ והשמיעו בחבטתם את מנגינת ‘יונתן הקטן’, לו רק היה מי ששמע, זיהה, הקליט והשווה. רעיון שלא נוסח בתודעה אנושית לא קיים. היותו רעיון הוא בתלות התודעה המודעת לו.
בשונה מחפץ פיזי שניתן לחישה באמצעות שימוש בחושים, רעיון נמצא רק בתודעה אנושית. גם אם נכתב בספר ואיש אינו מודע לו – אין רעיון.
בין חפצים פיזיים עשויים להיות יחסי־גומלין. אידאה היא רעיון אציל במובן שאין לו קשרי גומלין עם יישויות אחרות.
בדומה לחפץ שאינו מתפתח אורגנית גם רעיון אינו מתפתח.

רעיון מפותח על ידי תודעה, כלומר, על בסיס רעיון שתודעה פתחה, אותה תודעה או תודעה אחרת מנסחת רעיון אחר, דונה מהקודם.

‘ימין’, ‘סוציאליזם’, ‘שמאל’ אינם מתפתחים; תפישה מסויימת נהגית ואז מנוסחת בתודעה אנושית. כל שינוי, ‘התפתחות’ שנעשה בה נעשה על ידי תודעה כלשהי.

אנשים נהו, מרצון או מאונס אחרי אידאות כ’שמאל’. אותם אנשים, או אחרים, נהו בזמנים אחרים אחרי רעיונות שאחרים פתחו על בסיס רעיונות קודמים. הרעיונות עצמם לא השתנו.

ההתייחסות לכך שלרעיונות כמו לשפה יש יישות עצמאית, ולעיתים אף מיוחסת להם ‘נשמה’ – קיום אנושי, רווח, שלא לומר מתבקש.
כך, שלילת התייחסות זו היא סוג של קלישאה. עם זאת, לדעתי האבחנה חשובה, שכן היא מבטאת התייחסות מיסטית, אמונית, דתית למרכיבים תודעתיים, שעיקרו של טקסט זה שולל.

הבנה פוליטית

כל הפרטים אוחזים בעמדות שמתייחסות לסוגיות פוליטיות קונקרטיות.
עמדותיהם נגזרות מתפישתם את המידה וההשפעה שהם מייחסים לסוגיה הנדונה על רמת חייהם.

לחלק מהאנשים יש עניין בעיסוק בהקשרים, דמויות, תיאוריות פוליטיות. העניין נובע בעיקרו בשל ההשפעה על איכות חייהם.

גם למי שמעיד על עצמו כ’מתרחק’ מפוליטיקה יש עמדות בסוגיות בהן הוא מעורב, גם אם אין לו עניין בהקשרים פריפריאליים.

מערכת הפעלה אנושית

אנשים אינם פועלים לאור אידיאות שמאל או ימין.
לא נעשתה בחירה לפעול לאור אידאה.

אנשים פועלים
לאור צבר סנטימנטים וערכים מוטמעים שמכוונים את התייחסותם,
באמצעות פעולות שאמורות רציונלית לקדם את תפישת טובתם הנתפשת בסיטואציה נתונה,
לשינוי היבטי מציאות שתתאם את היררכיית הסנטימנטים המוטמעים.

[לא מוסר] ערכים

לכל פרט יש צבר ערכים שהוטמע עם התפתחותו התודעתית.
בין ערכים אלה מתקיימת היררכיה מקדמית סדורה.

מארג ערכים אלה מוטמע בתודעה כהטיות וסנטימנטים,
ומשפיע על גזירת פעולות לקידום רצונם.

מערכת ערכים זו עוברת ניסוח ומיצוק על ידי סוכני הטמעה כ-

  • סביבת גידול ראשונית כמשפיעה ומטמיעה תשתית ראשונית,
  • חֶבְרה מקיפה, קהילה אופפת, מנחילות נורמות וכללי התנהגות חברתיים,
  • מוסדות דת וחינוך, כייעוד פונקציונלי, מנסחות ערכים – ‘מוסר’,
  • מערכות משטר אוכפות קיום חוקים להבטחת סדר ומניעת אי־ציות ‘מוגזם’.

למימוש – הנאה, מניעה – תסכול, השפעה ישירה ורבה על שביעות רצונם או תסכולם של פרטים.
[‘אושר’ זו מילה גדולה וטעונה.]

אין סנטימנט ‘טוב או לא’. סנטימנט הוא מרכיב אמורפי, לא ניתן לתמלול מדוייק לכן לא נתון לבחינה ערכית.

הליכי הטמעת ומיצוק סנטימנט אינם נתינים לבחינה רציונלית.
מימוש סנטימנט, והקצאת המשאבים ליישומו הם בחירות רציונליות.
אמצעים הננקטים למימוש סנטימנטים כן נתונים לבחינה רציונלית.
בחינה הן של מיישמי הסנטימנט והן של בוחנים חיצוניים.
ככאלה, האמצעים ליישום סנטימנטים ניתנים לבחינה ערכית, חיובית או שלילית.

פרטים שונים זה מזה במידות הטובין [נשקלות בערכים כאנרגיה, מאמץ, זמן, שווה־כסף] שהם מותנים להקצות למימוש סנטימנט, או שיהיו מוכנים להפסיד בהמנעותם.

בשל מורכבות הסיטואציות ואמורפיות הסנטימנט, לא ניתן לכמת את מידת ההשקעה ליישמו או בוויתור, וכך לא להשוות בין פרטים.
עם זאת, כן ניתן לאפיין את מידת המוכנות להקצאה כמאפיין התנהלותי, מבדיל בין פרטים, בעיקר במופעי קיצון – ‘הרבה מאד’ או מ’עט עד כלל לא’; להלן מידת ‘אדיקות‘.

סנטימנט כצורך

יש להבחין בין סנטימנט לבין צורך.

בקלות (ובטעות) הופכים שאיפה למימוש סנטימנט להמתכרות, ולצורך.

מהנה לממש סנטימנט, מתסכל להמנע ממימושו.
התמכרות היא תקלה בה מימוש רצון הועלה לצורך קיומי.
מימוש רצון אינו צורך קיומי.
צורך קיומי הוא מרכיב שמניעתו גורמת למוות.
סנטימנט אינו תנאי קיומי, ולכן אינו צורך.

מעל רמה מסויימת של מוכנות פרט להקצות משאבים ואנרגיה למימוש סנטימנט, כשסנטימנט מעלה את עדיפות מימוש סנטימנט לרמת צורך קיומי, פרט יכול להיתפש כמסוכן לעצמו ו/או לסביבתו.
[כדוגמא, מוכנות למות כדי לממש מצווה או איסור דתי.]

קהילות על מצע אידאות פוליטיות מסויימות [- אמוניות, ימניות, נציונליות, קונסרבטיביות, פשיסטיות, קומוניסטיות] מתאפיינות בנטייתן לתגמל את פרטיהן בהערכה על הקצאת משאבים קיומיים לטובת ציביון קהילתי ביטחון הקהילה או מנהיגיה.
[קידוש השם, סמלי השלטון, פטריוטיזם, הם מקצת מהערכים החיוביים לפתולוגיות התנהגויות אלה.]

משרעות

ישנן שתי מכניקות תפישתיות, דיכוטומיות – ימין –– שמאל, על שלל תיוגיהן לסוגיות פרט–חברה–ריבון.

אבחנות תפישתיות אלה הן אוניברסליות, מאבחנות את כל הפרטים, בכל עת, גאוגרפיה תרבות ושפה.

אלה שתי משרעות נפרדות, מובחנות.

פרטים, כטביעת (אצבע) תודעתית, מקננים על אחת משתי המשרעות בסוגיות מסויימות, על פי הסנטימנטים המקדמיים המוטמעים בהם;

ספקטרום מכניקת תפישה קונסרבטיבית 

שואפת לממש סנטימנטים של אימוץ פרדיגמות אמוניות, לאומניות, משמרות התכנסות הזדהותית (– מסורת), כמיהה להחלת ציביון קהילתי על המרחב הציבורי, סמכותנות, היררכיה, מוכנות להקצאת משאבים להגן על אידיאה או להרחיב את השפעתה, רהב מלל, טקס וסמלים, כמיהה לטוב מוחלט (– גן־עדן) חשש מרוע מוחלט (– גיהנום).

ל’רוב’ יש משמעות רבה;
מכיוון שאמוניות אינה ניתנת להוכחה לוגית, ה’אמת’ נמצאת היכן שהנורמה.
הנורמה מאמינה? האמונה נתפשת כיישות מציאותית.

כך תפישה דמוקרטית היא ‘רובית’;
מימוש רצון הרוב כפי שמיוצג על ידי הריבון, הסמכותן ש’יודע’ איך להחיל את הסדר הנשאף על הנתינים המתכנסים.

מכניקה תפישה פרוגרסיבית

(גישתי זו מתנערת מתיוג ‘פרוגרסיה’ ערכית כמקובל כעת):

חתירה לרציונליות, לבחינה, לבקרה וניתוץ קונסטרוקטים, לחופש הפרט, לליברליות, לשיוויון זכויות ולשלום, בידיעה שאין אפשרות להגיע, אלא רק לחתור למימוש.

נקודה על משרעת

פרופיל ספקטרום קונסרבטיבי פרוגרסיבי

תיוגים כ’ימין קיצוני, מתון’, כ’שמאל שפוי, הזוי’, תכליתם לסמן את מיקומם של בעלי עמדה על משרעת המובחנת.

חיווי מתינות מרמזים שהעמדות קרובות יחסית למשרעת השניה. כך ‘ימין מתון’ קרוב במשרעת הקונסרבטיבית למשרעת הפרוגרסיבית. תיוג ‘שמאל הזוי’ אמור להעיד שלילית שהמתוייג מקנן בקצה המרוחק של הספקטרום השמאלי.

הקצאה אנרגטית גבוהה למימוש עמדה פוליטית מובחנת מעידה גם על סנטימנטים משיקים נוספים עם מוכנות לרמת הקצאה אנרגטית גבוהה. ישנה קוהרנטיות בין עמדות.

הנקודה בה פרסונה נתפשת כמקננת על משרעת נקבעת, לרוב, על-פי מובהקות הביטוי של הסנטימנט הנבחן.
יש לצפות שפרסונה שמתאפיינת באמוניות דתית גבוהה, שואפת לממש צבר עמדות התואמות תפישה זו. יש ציפייה שדוגלים באיסור הפלות ישלימו סט עמדות תואם. אין לצפות לעמדות חותרות לשיוויון ולחופש הפרט מבעלי עמדו כְּאלה. הם יתויגו כ’ימין עמוק’.

בשל מורכבות הסוגיות, שונות בין אנשים הן בסנטימנטים והן במוכנות ההקצאה האנרגטית, פרסונות לא בהכרח מקננות בנקודה אחת שמבטאת את ריחוקן מהקצה או מהמשרעת השניה.
כך תתכן, בעצם, משרעת לכל עמדה.
[כך, במודל המוצע, כל פרסונה מקננת בנקודה אבסטרקטית של תמהיל עמדותיה בריבוי משרעות.]

אף על פי כן, רמת השונות בשתי המשרעות גבוהה. במשרעת ימנית יש מגמת התכנסות רעיונית, ובשמאל התבדרות.
לכן יש לצפות יתר מובהקות במיקום פרט על משרעת ימין מאשר במשרעת שמאל.
[במשרעת ימין המאמין גם רוצה לאסור הפלות וגם לשמור שבת בפרהסיה, וגם לייחס למנהיג תכונות על יחסית ברמות עוצמה דומות.
מאידך, במשרעת שמאל בחתירה לחופש הפרט ולשיוויון יש מי שירצו גם ניהול מרכזי למנוע פערי רמת חיים, וגם עיסוק חופשי שיאפשר רווחה יחודית לפרט, או גם ‘יכבדו’ אמוניות של אחר, או שרק ‘יאפשרו’ אותה.]

היברידיות

ביטויי גם וגם של עמדות פוליטיות הם יחסית מעטים.
[האם הם מבטאים את רצון הטומטום הפוסח על שני הסעיפים, שרוצה לממש סנטימנטים מוטמעים על הכלל תוך שמירה חירות לעצמו?]

אינדיפרנטיות

ביטויי אדישות תפישתית הם גם יחסית מעטים.
[האם מעידים על מחסור בהקצאה אנרגטית לסוגיות שאינן קשורות לקיומם ההשרדותי?]

אבחנה בין תפישות

כבמודל ‘גביע הגלידה’, תפישה ימנית מובחנת. תפישות שמאל מתבדרות – בכל תומכי ‘שמאל’ יימצאו מי ש’מואשמים’ כשואפים לשמר מרכיבי סדר מקדמי, נרתעים מלקדם ערך ‘חשוב ביותר’. [אם שיוויון כל כל חשוב לך, איך תסכין לחוק השבות שמהותו מבדילה ומפלה על רקע אתני.]

ימין

אצל תומכי ימין יש מנעד עוצמה – רמת אדיקות – בו ימני חרד מההקצנה של הקצאה אנרגטית ליישום האידאה של מי שמימינו על המשרעת, ובז לרפיסות מי שלשמאלו.

[שמת לב שהימני מבקש את הכבוד וההערכה מאיש השמאל מולו, שהוא מעריך כאינטליגנט, את ההכרה ברציונליות, להומניות ולערכיות שמאפיינת אותו? זה חלק מהחתירה לנורמטיביות שהיא תחליף להוכחת אמיתות.
איש שמאל לא מבקש את הכרת הימני. בז לו אותנטית אינהרנטית.]

שמאל

תומכי שמאל מתוארים לעיתים כאנרכיסטים, ובצדק, שכן הנטיה היא לפרק פרדיגמות וקונסטרוקטים תפישתיים נטולי התכנות לוגית, כאלה שנקבעו בשרירות. מבנים חברתיים מושתתים במידה רבה על מרכיבים אי-רציונליים. [למה לסכן חיים למען ‘מולדת’?]

מרכיבי שמאל מתבדרים מפני שמרכיביהם הרציונליים שואפים לדיכוטומיה, להיעדר מידתיות בשיוויון וחוסר הסכמה בפגיעה בחופש הפרט. [זכות בעל החיים על גופו היא דיכוטומית, כן/לא. לא ניתן להתפשר על זכות אישה על חיי עוברה, או על זכות של אדם לשים קץ לחייו.]

עם זאת, תומכי קידמה רואים במבנה חברתי פתרון מקדם את הפרטים, מהותה של קהילה היא בהיותה אד-הוק, ניתנת להתמרה באחרת שנתפשת בעת צסויים כתואמת יותר.

קידמה רואה בהנהגה ובשיטור כורח שיש לתחזקו ובה בעת להחלישו להכפפת רווחת הפרטים.

שמאל מתבדר (גם) כי נבדל בין אילו מרכיבי שלטון הוא רוצה להחליש בעת נתונה.

בשונה מאנשי ימין שרוצים שערכיהם יתקבלו, יכובדו ויצייתו להם מיידית, תומכי פרוגרסיה רציונליים שואפים להחליש את השלטון בהסכמה, מידתיות, בסנכרון, בקוהרנטיות אבולוציונית על ציר זמן, שכן קיימת ההבנה שרבולוציה תביא לכאוס.

קווי פרשת מים מבחינים

מרכיבים דיכוטומיים:

אמוניות, ימין, לאומנות, נאציזם, פאשיזם, קומוניזם קונסרבטיביות, שמרנות סוציאליזם דמוקרטי, פרוגרסיביות, קידמה, שמאל
הערך העליון הוא סמכותנות והיררכיה, מלכות האל ובהמשך שלטון המדינה כפי שמבוטא על ידי אקסטנציה מנהיגותית מיישמת. כל ערך נגזר מתודעת פרט. אם התודעה שלי (רעיונית) היא מקור לכל חשיבות, מכאן נובעת הכרתי בחשיבותה של התודעה שלך לך כמקור לכל חשיבות וחשיבות התודעה של אחרים. זהו ערך השיוויון.
אמונה בסדר וארגון־על > ניסוח משמעות חברה > נגזרת תפקיד הפרט המשרת רעיון גדול ממנו. כאוס ומקריות, חתירה לקידום אישי שיושג אם יתאפשר גם לטוב של האחרים.
לקהילה חשיבות קיומית, עלה פרטים לשרת את קיומה. תכלית קהילה לשרת את קידום רצונות פרטיה.
מוכנות התנייתית להטמיע קונסטרוקטים אי־רציונליים. חתירה לניתוץ מבנים אי־רציונליים.
ייחוס לקהילה ערך מיסטי, על־זמני, ומכאן למנהיגיה. קהילה כמבנה חברתי רציונלי, אד-הוק, כאינסטרומנט לקידום פרטים שווי זכויות.
היררכיה וסמכותנות מעצימים את הקהילה. חתירה לשוויון זכויות, ללא היררכיה וקשרים מיסטיים (שותפות גורל) בין פרטים.
עירוב ביטויים בעלי משמעות מיסטית כקדושה, גורל. שימוש במלים כאינסטרומנטים לאחיזה במציאות ולתקשר לאחרים, תוך התנערות ממימוש ביטויים מטפיזיים.
הריבון – אל, מדינה, מנהיג נערץ, סמכות דתית – ניחן בתכונות-על, מארגן את הסדר בהתאם לערכיו. הריבון – צבר הפרטים במבנה חברתי אד-הוק. ממנים מנהלי פונקציות חברתיות את מי שנראה כמתאים לשרת את טובתם כפרטים, בידיעה שאין בעלי יכולות מיסטיות, לא מי שנמשחו לכך, וכולם ברי בקרה ותחליף.
שאיפה להחלת ציביון על מרחב ציבורי. מרחב ציבורי אינו שייך לאף אחד. על רשות חברתית/ שלטונית לתחזק אותו לשימוש הפרטים, ולמנוע השתלטות פרט אגרסיבי על רווחת אחרים.
דגמון של אחד או יותר מביטויים אלה מנבא היות ביטויים ימניים נוספים. ביטוי אחד או יותר אינם מעידים על פרוגרסיה.

שאיפה לכלכלה חופשית ללא התערבות קובעת ––
כלכלה מנוהלת.
אז זהו שלא. זהו עיוות רווח של ההבחנה, כלכלה מוסדרת נוגדת ‘חופש הפרט’, שלטון קומוניסטי הוא ימין מובהק בשם החלה סמכותנית של שיוויון. קהילתנות כן מעודדת עזרה הדדית. לא כאן המקום להרחיב מהיכן השימוש המבחין השגוי.

דתיות ליברלית

דת – אוסף ציוויים מנכיח כוח עליון מיסטי. אין דת ליברלית.

יש דתיים שמקצים פחות אנרגיה, ממגוון סיבות אפשריות, להחיל את קונסטרוקטים אמונתם על סביבתם.

מחוייבות לתפישות

כאמור, אנשים אינם פועלים לפי שמאל או ימין.
אנשים ממקסמים את תפישת טובתם בסיטואציה על פי הסנטימנט המוטמע שגוזר פעולות מממשות.

 תיוגי ‘ימין’, ‘שמאל’ ‘שמרנות, קונסרבטיביות’, ‘קדמה, פרוגרסיביות’ הם כלי הכלה אמורפיים לתיוג התנהלות נתפשת.

בשונה מנטיית אינטלקטואלים (ימניים שמחוייבים למילה?) שיוצקים ממשות לתיוגים, התיוגים אינם יישויות עצמאיות, אלא נתונים להגדרה ולהתייחסויות. על אף הצהרות נאמנות אידיאולוגיות, כמעט ואין אליהם מחוייבות התנהלותית.
[מנהיגי ימין ויתרו על שטחים תמורת הסדרים. בקרה רציונלית מימשה סנטימנטים אחרים למוצהרים כראשיים.]

שמרנות – מתבקש

ברירת המחדל אנושית הוא הצמחת משמרי סדר קיים במסגרת הקהילה. לכן הרוב האנושי הוא מקנן בספקטרום התפישתי ה’שמרני’. הסוציולוגיה המקיפה, מערכות החינוך המשטר והאכיפה הם סוכני הטמעה ותחזוק של הסדר הקיים.

פרוגרסיה – בנדירות ובמאמץ

תפישת עולם מנתצת פרדיגמות

  • מתפתחת אצל פרטים בבית גידולם, מגיל צעיר. כאשר בית גידול מנחיל רצון להתפתחות ושיוויון אוניברסלי כתפישה מקדמת כלל, ולא כפיתרון למצוקה אישית.
  • מתפתחת כאשר מתפתח עימות בין רווחת פרט לבין איסור קהילתי.
    [מתבקש ש’שמאל’ מתקדם אירח הומוסקסואליות שהוקעה על ידי דת. בעת שה’חריגות’ מתנרמלת ומתקבלת בקהילה, בעלי סנטימנט שמרני מקדמי ‘חוזרים’ לקנן בימין ממנו הגיעו.]

הטייה לתפישות

ימין חלש

שכבות סוציואקונומיות חלשות, במובחן, במובהק ועל פי רוב, נמצאות בימין. מריבוי סיבות;
הרעיונות פשוטים. הסנטימנט הקהילתי הנעיםן מועצם, הדת מהווה תקווה ונחמה וגורם נוטל אחריות לשינוי המצב.
בהמשך, האקסטנציה של הדת – הלאומנות, המדינה כיישות אחראית, שמנהיגים פופוליסטים מלבים לרווחתם האלקטורלית והאישית, נוטלת את מקומה.

פרטים עם סנטימנט ימני נוטים פחות להשכלה, לאוריינות – אולי כי עסוקים תודעתית במר מצבם.

אוריינים ימניים מפנים את הטייתם לנבירה בכתבי הקודש שמחזקת את הפרדיגמות הקונסרבטיביות, לא מערערת עליהם, שהיא מהות אינטלקט, או לאינטליגנציה דיסציפלינרית – שמבטאת תיעול כישורים בתחום אינטלקט צר. בין בעלי תפישות ימניות פחות רווחת השכלה מנתצת פרדיגמות.
לכן קונסרבטיבים אינם זוכים להערכה על ‘הון תרבותי’, שכן הם מתמקדים יותר באידיאות מקדמות סממני קהילתם.
[מצאת תריסר אוריינים ימניים? לא נתווכח אם הם באמת אוריינים. הם לבטח מיעוט זניח לא אופייני.]

אוורסיה

תיעול תסכול כלפי שכבות מצליחות מתבקש כ-בהגיון של זרימת מים למקום נמוך. ניתן להתדיין על גורמי אי-הצלחה של פרטים. קשה להתווכח עם רצון אינסטינקטיבי רווח אצל רוב מכריע של הפרטים, לחיות ברווחה ולהיטיב את תנאי מחייתם, ותסכול אם השאיפה לא מתממשת.

תפישת ערך אישית מופחתת, מודרות וקורבנות הן תחושות שהתפתחו בינקות.
בשמן מתפתחת פרקטיקה של דרישת פיצוי מהמצליחים יותר, יחד עם הטלת אחריות על כשליהם.

אצל מי שחוו תחושות הערכה עצמית מופחתת, מודרות וקורבנות, וש’הצליחו’ על פי מדדים מובחנים ומקובלים, אין וודאות שהם ‘נרפאו’. עם זאת חיוויים על היות רגשות אלה מפעמים מחצינים מי שלא נרפאו.

אין, לא קיים פיצוי מרפא. ראית מי שנרפא מרגשי קורבנות? הכרה ב’גרימת עוול’ ופיצוי (אולי) משכך זמנית רגעית את תחושות נחיתות, לא מפיג אותן. להיפך, פיצוי, מבחינתם, מעיד על הכרה בעוול, ולכן מעביר את האחריות ל’מפצה’ ומעצים את ההכרה ואת הדרישה.

אינני מכיר פתרון מעבר של נטילת אחריו אדם על מעשיו, הצלחותיו וכשליו.

ימין עוצמתי

ישנם בעלי תפישות ימניות הרואים עצמם כחזקים נטולי קורבנות (– האיחוד הלאומי בגלגול העכשווי). אלה רוצים להחיל את ערכיהם על הכלל, כמיצוי מיסטיקת רצון האל, המדינה.

לא ניתן לשכנע שסנטימנטים שלהם ‘שגויים’, ‘חשוכים’ וכו’, שכן הם אינם. מימוש הסנטימנט הוא מקור הנאה, והציווי לממשו מגיע ממקור גבוה מהם.

ניתן, אולי, לגרום לרכיב הרציונלי באישיותם להכיר שהמימוש של הסנטימנט יקר מדיי, מסכן סנטימנטים אחרים, ולכן כדאי להם לדחותו מיוזמתם.

תנועה

הגירה בין משרעות

אין. תנועה בין שתי משרעות לא קיימת.
פרטים לא מדלגים ממשרעת אחת לרעותה.

התפתחות אנושית משילה פרדיגמות והתנהלויות שרירותיות משמרות אמוניות מסורת וציביון על ידי דורות באים מתקדמים יותר מקודמיהם.

תנועה מ’ימין’ ל’שמאל’

במבט־על, על ציר זמן מתמשך זו התנועה האנושית הרווחת.

במתח בין תחזוק ציביוני לרווחה, תחזוק מרכיב אמוני מגביל, מחייב סממנים ציביוניים, במציאות, מתקשה להתקיים מול השאיפה לרווחה וקידום אישי.
כתלות בסנטימנט לשימור חיי הקהילה, במידת סנטימנט הבקרה ובאינסטינקט פירוק, צפוי שיגיע שלב בו לא נמצא הערך ולא הטעם לתחזק סממנים חיצוניים.
[לכן חברות חרדיות הן בסכנת התפרקות מתמדת. קשה לשמור על אורח חיים מגביל, גם אם תחת אימת הקב”ה ושלוחיו, כשהתגמול הוא אמוני, תוך ויתור על מנעמים ריאליים של אלטרנטיבה נעימה ונוחה יותר.]

אצל רבים מיוצאים בשאלה מפעמים סנטימנטים אמוניים שהוטמעו עוד בחייהם הקודמים. הסממנים שהוסרו מהם תעוקות פרקטיות שהרציונל הורה להם בתפישת טובתם להשיר.

תנועה מ’שמאל’ ל’ימין’

מי שנעו בין ‘שמאל’ ל’ימין’ (זו התנועה הקטנה יותר, אך אצל בעלי פרופיל תקשורתי גבוה יותר – אדם נשך כלב), מדגימים הזדהות עם המקננים שם.

מערכת הערכים המוטמעת שלהם לא עברה ‘עדכון’ – גם הם יעידו על כך. הם יאמרו ש’התבנית הקודמת בשמאל לא מתאימה להם יותר’, כלומר רציונל מימוש רצונותיהם בקידום שאיפותיהם לא מתאפשר במסגרת קודמת, לכן מזדהים עם המסגרת הימנית החדשה.

מקרה פרטי של ‘מהגרים משמאל לימין’ יתכן כטובין מוחשי שנמנע מהם בצד שמאל, או שממתין להם בצד הימני. בכל מקרה תפישת עולמם לא השתנתה, מראש היו בימין, ומסיבות סוציולוגיות בטאו קינון בשמאל.

דינמיות תוך־משרעתית

בתוך המשרעות – תנועה בקטנה.

מערכת ערכים של פרטים לא משתנית. תתכן תנועה קלה של יישומם ומתוך כך שינוי מקומי בתפישתם.
[ראית מי ששינה מערכת ערכים חזית מי שחווה משבר אישי מאז’ורי.]

מקרים כְּאלה יתכנו בעקבות חיכוך עם מגבלה שהושתה על חופש. אז התגובה עשויה להיות תנועה שמאלה על המשרעת. באיום על חירות או רווחה תתכן התגוננות בהסטה ימינה. תגובות אלה עשויות לקרות בכל אחת משתי המשרעות.

סוציולוגית, מתגמל יותר להתפש כשמאל, בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה. השמאל נתפש כאליטה, משכיל, עשיר יותר, הון תרבותי אוניברסלי, חורג ממקומי. לכן נספחים אליו גם שעדיפים להיתפש ככאלה, גם אם מפעם בהם סנטיימנט ימני שמרני מבית גידולם. הם מבקרים את סנטימנט זה רציונלית.
[רבים ממצביעי יש עתיד והמחנה הממלכתי הם ‘ליכודניקים שלא נאה להם’.]

כן תתכן התכנסות הזדהותית, בון טון, השפעה של דמויות כריזמטיות בימין, שבגינן תיתכן תנועה הזדהותית אליהן, ברצון לממש את סנטימנט הערכה לדמות משמעותית.

איך ולאן מכאן?

על אף שברירת המחדל, רוב המכריע של הפרטים מבקשים לשמר את הסדר הקיים, בה בעת, בחייהם הם שואפים לרווחה אישית. חברות על ציר זמן מתמשך מתפתחות, משילות שרירות אמונית לטובת פרוגרסיה מקדמת.

הקסם הזה, אם מתרחש, קורה באופן לא רציף, לא לינארי ולא מסונכרן, עם שיהוקים וגיהוקים אבל קורה ובלתי ניתן לעצירה. חברות משירות חיג’אב, כאפות וכיפות ומכסות השכלה אתניות; יקר מדיי לוותר על מגזרי מאזינים ללא שדרניות, על מדענים הומוסקסואלים, על אתלטים שחורים, או על סופרים רוסיים, וזאת בשם שימור ציביון קהילתי שרירותי.

פרטים שואפים לשמר את הסנטימנטים המתחזקים את ערכיהם – זו מרכיב חשוב בתפישת אושרם. בה בעת במודע, הם שואפים לשפר את רמת חייהם.

כך, במתח בין שימור ציביון אתני קהילתי לבין שגשוג, השאיפה של קהילות קונסרבטיביות לשמר את ציביונן הופך לאתגר בעייתי, יקר וקשה לתחזוק.

יכולת שליטה על המונים בעידן תקשורת מתבזרת ומתפתחת מצריכה משאבים הולכים וגדלים, שנמצאים במחסור מול שאיפה של פרטים לקידומם האישי, כשהם נחשפים להשוואות לאחרים.

תנועה קדימה

העולם בכל זאת, בגדול, מתקדם, כי גם בחברות שמרניות סגורות יחסית, הורים משמרים את הסנטימנט הקהילתי שהוטמע, ועדיין, פחות מהוריהם. רוב ילדיהם יוותרו (אולי מעט) על מצוות וסממנים קהילתיים נטולי ערך המקדם אותם רציונלית, וזאת כדי להעלות את רמת חייהם.

בה בעת, מיעוט קונסרבטיבי יקצין וינוע לליבת רעיונות הקהילה הראשונית. מיעוט זה יהיה יכלול אמוניים יוקדים, ומי שמוצאים את רווחתם בליבוי ההתכנסות לליבת האידיאה.

אלטרנטיבה

תיעול סנטימנט התכנסות הזדהותית

אהדת ספורט היא שלב אבולוציוני בסנטימנט להתכנסות הזדהותית; דתיות > לאומנות > אהדה ספורטיבית.
משער שאם יתשאלו מיליון שמגדירים עצמם ‘אוהדים’, ממגוון ערים ומדינות, על דפוסי הצבעתם, הם יקננו במשרעת הימנית, מימין למרכז הפוליטי ביחס למדינתם.

ה’צורך’ להתכנס הזדהותית (אישיות נידפת?) שרואים בסנטימנט כבלתי ניתן לשליטה, אישיות שמצריכה חיזוק בהזדהות עם ‘גדול מהם’ מוצא אפיקים חדשים, פחות תובעניים.

אהדה לקבוצות ספורט מהווה ערוץ שמיימן את הסנטימנט להתכנסות הזדהותית..

 


הטקסט ששלח ד”ר יצחק בנימיני.

הערה לא מטאפיזית ומתואמת לשיח הפייסבוק ועבור הפייסבוק:
יש משהו מתעתע, מריח מוזר, בכל ההפיכה המשטרית הזו, שאותו יסוד מעורבב בתוך קומפלקס או סלט עם יסודות סותרים אחרים. אנסה בעדינות לשלוף יסוד זה. כל הזמן האגף הימני, שגאה בהיותו ימין מלא על מלא, מאשים את הצד השני בשמאלנות. מדובר החל בפורום קהלת ומפלגת הליכוד ומפלגות הימין הקיצוני וכלה באבישי בן חיים והימין המזרחי. אבל אם נשים בצד לרגע את המוטיבים המרכזיים של דתיות ושל התנחלויות ושחיתות נראה שמבצבץ לו שם אולי יסוד מפתיע, יסוד שמאלני. ואין אני אומר זאת לגנאי אלא להבין לעומק את המגמה. וגם לא למען הפרובוקציה אפשר לומר שזו מהפכה ימנושמאלית מלא על מלא. הדבר נובע מתחושתי שהיסוד הפועם דווקא זהו היסוד של המזרחיות או ההתגוננות של המזרחים בימין כנגד מה שהם תופסות כפריווילגיה האשכנזית בתחומי הכלכלה והתרבות וכמובן המשפט. את הלך הביקורתיות הזו ינק הימין המזרחי מהשמאל, כולל שימוש מעוות במושגים או טיפול אלסטי בהם עד להצרנתם מחדש. למשל בשימוש של אבישי בן חיים במושג ההגמוניה. אבל כאן מפספסים בימין המזרחי המהפכני עניין היסטורי אחד: שהרי זה סיפור ישן נושן, ההתקפה על הבורגנות. אותה בורגנות שמואשמת בהיותה מסואבת ומפונקת שהולכת עם פרווה לאופרה מתוך צביעות תרבותית. אבל השדרה הפריווילגית הזו שאינה חפה מחטא היא השדרה שמחזיקה את מדינת לאום הליברלית, היא מתוקף האינטרסים שלה מצליחה לקיים מוסדות של תרבות ומשפט כדי להגן על ערכי הליברליזם היקרים לה. ההחזקה הזו אינה כמובן אידיאלית ויש בה היבטים רבים של אי שיוויון. אבל גם בשמאל הרדיקלי האוטופיסטי וגם בימין שיונק ממקורותיו לא נזהרים בדבר אחד. חיסול של השדרה המרכזית הזו, בסופו של דבר תחסל את כל הסדר החברתי ואת המדינה שמשרתת אותה חברה. אפילו מרקס חשב במושגים שבהם לא ניתן להצליח במהפכה על יסוד חיסול המדינה הליברלית הבורגנית. זהו יסוד קריטי להמשך, והמהפכה אינה חיסול הבורגנות או הערכים הבורגניים אלא הרחבתם לכלל המעמדות. אבל בניגוד לשמאל המרקסיסטי שיש לו טלוס של שחרור, בימין המזרחי יש טלוס של הרסנות למען הנקמה במפא״י ההיסטורית וכו׳. מה שעומד לפנינו בהפיכה המשטרית ובגיבוי של הימין המזרחי אינו הרחבה של הליברליזם אלא התקפה על עצם הרעיון הליברלי וחיסול המעמד הבורגני כדי לייצר מדינה שבסופו של דבר תהיה דיקטטורה לטובת שליט על אחד, שהוא אשכנזי בורגני. כל זאת מתוך תחושת נקם ונעלבות.”

זה לא שאינני מסכים. הטקסט היווה השראה להוספת הארות.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share