המסע האחרון, תאילנד #6

הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

פרק 1, נסיעת לילה

פרק 2, השקעה גרועה

פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות

פרק 4, החלקה

פרק 5, לג ראשון

מחשב וכסא גלגליים

Coffee Chiang Mai

בבוקר שבת, כשנפגשנו אנדי חיווה שהיה לו כייף אתמול. כמסוכם, לקחתי את קטנועו והגעתי לקפה ZOHNG המעולה שאיתרתי כבר ביומי הראשון בצ’יאנג מאי. אני פותח בו כל יום. גרפיקה אנושית מרצדת. דמויות סמי אנונימיות, כלומר כבר מכיר כמה, אך לא נופלים צווארונות. ‘בן בית’ יהיה פתטי לומר, ‘אב בית’ – לא נכון, אז אני על תקן סבתאת הבית. השילוב של מיקום, תפאורה, מזון וקפה והכי חשוב – היושבים בו. בכל מקום בעולם כזה מקום מתאים לי.

בקפה איתרתי את המעבדה הקרובה שתפתח ב- 11:30, והרחוקה יותר ב- 10:30.

זוכרת בתי? כשיש יותר מאפשרות אחת והן אינדיפרנטיות לך, לכי על הראשונה.

רכבתי לרחוקה בבניין שמאכלס אלקטרוניקות. בקומה השניה, ליד עיקולי כביש החניון הפנימי – לא מבזבזים תשתיות על חייץ – פועלות כמה מעבדות. הראיתי להכי קרוב* שהמאדר פאקר לא מתניע.
“Mother Board” חרץ. הדיאגנוזה לספקן שאני נשמעה פזיזה משהו. שאלתי כמה יעלה. ענה באמצעות מחשבון שכ- 270 ש”ח, יהיה מוכן בשני בערב. יומיים וחצי המתנה.

בניתי על כך שהמחשב המעולה שעיקר חוזקו בעמידותו ועלה המון ב-2016, שכן נרכש בתצורה המירבית, יחזיק עוד כמה חודשים עד להשקעה במחשב הבא. כמו בגרוטאה מוטורית לא אוהב להשקיע בתיקונים כדי בעצם לרכוש את הישן. כשאני בעולם שלישי, ושכר העבודה זול, כרוטינה תחזוקתית, אני מכניס אותו לניקוי. כך בבנגקוק לפני שבועיים. המחשב עשה את שלו; במהלך־תיכף־שבע־שנים שהיה ברשותי, מספר הימים שלא הדלקתי אותו פחותים מימי הכיפור שהיו. יום יום. שעות. היה איתי באפריקה, בסיבוב על אופנוע בארה”ב, מטולטל על דו-גלגליים קופצניים. נצרכתי להחליף מקלדת ולוח עכבר משימוש יתר.
כן זכרתי, ואולי אני טועה, ולא שזו חלופה פרקטית, בלנובו ישראל דברו על 1,300 ש”ח עלות החלפת לוח אם.

“2500” אמרתי לו באמצעות גוגל טרנסלייט לתאית “אבל היום.” סגרנו שאבוא ב-5.

התמכרות

צריכה מהנה שהתפתחה והתעצמה בהדרגה להתניה, עד להתמרתה לצורך, שמניעת סיפוקו מאיים על תפישת תקינות החיים של אורגניזם.

בדרך למלון, להחזיר לאנדי את הקטנוע עצרתי בחנות מחשבים רצינית עם יצוג ל-כ-ל הפירמות העיקריות. בחנתי אופציות. אם המחשב לא יתוקן, אחזור לבנגקוק.

האם אני ‘מכור’ למחשב? אין ספק שהאינסטרומנט הזה מהווה ממשק רב ערוצי למגוון קשרים ותכנים חשובים לי. המחשב, בשונה מטלפון, בשל המקלדת, המסך והעכבר – בזה הסדר – מתאפשר לי לטפל בתוכן טקסטואלי וגרפי שגורם לי הנאה משמעותית. אם אפשרות זו תמנע ממני רמת חיי תרד. במובהק. אך לא ברמה השרדותית. האם זו התמכרות? לא, כמו שהשימוש בטלפון אינו התמכרות אלא צריכה מוגברת, שהפסקתה תגרום לאי–נוחות רבה אך לא השרדותית.

נפרדתי מאנדי. ארבעה ימים של ידידות אינטנסיבית ש-כמו שניצתה כך כבתה; הזמין אותי שכשאהיה בארה”ב אבו לאוהיו, ואני הזמנתי אותו לבקר בישראל. אתפלא אם נשמע בעתיד אחד על השני. אם כן – מייחל שבנסיבות טובות.

בשונה מהאפריקאים ומהדרום אמריקאים, המזרח אסיאתיים אינם אנשי שיח. הם חרוצים – בעשייה מתמדת, בייצור, הפקה, אין (לי) איתם דיסקוס על המטא של הדברים. לפחות לא לי.

יש האומרים שבשל כך שהדתות במזרח אסיה נטולות אל, ערכי המוסר שם שונים – אין חשש מכוח עליון מארגן, שיתגמל או יעניש. לכן פרטים עסוקים ברווחתם ללא חשש ‘מוסרי’.
האם שמת לב שהיהדות מקשה, לא רוצה שיתגיירו אליה. הנצרות מאוד רוצה שיתנצרו, הבודהיזם אדיש לדתך, והאיסלם יהרוג אותך אם לא?

ישבתי לקפה במקום קטנטן נחמד. ניסיתי לכתוב על הסלולר. לא מתאימה לי הקלדה אינטנסיבית על מסך – עניין של גיל. מעדיף לתת במקלדת, רצוי מכנית, נוקשת.

דמות צעירה וסמכותית – מנהלת את הסיטואציה במקום, ניגשה אלי, שאלה אם הרמקול הנייד שהפיק מוזיקת פופ קלה שחלק איתי את השולחן, מפריע לי. ללא שהות למענה תשובתי המתמהמהת הסיטה אותו. הודיתי לה בחום, לא יודע אם החצנתי אותות מצוקה – לא נאה לי להיתפש ככזה, או שפשוט ניחנה בקשב לסיטואציה.

“ראש דפוק לא נותן לרגליים מנוחה” אימו של ידידי הנערץ.

הלכתי ‘לשים ת’ראש’ למעשה את הברך. גיליתי שאין לי את מפתחות החדר. פתחו לי. כעת, בנוסף לאיסוף המחשב ולשכירת קטנוע מקדימה שתאפשר לי להגיע אליו, אצטרך לעבור בכל המקומות שהייתי בהם כדי לראות אם המפתחות שם.

העדפתי לשכור קטנוע ליד פתח המלון. יקרן. הצלחתי לכופף אותו לאותם 22 ש”ח מינימלי שמצאתי. כלי פשוט וישן. ישמש ככיסא גלגליים לתנועתי המוגבלת. ביקשתי שיתקינו מתקן לסלולר ורק שלא יהיה מעוות מתאונה. שכרתי. הכל טוף, ומושך לשמאל מתאונה שעבר. אחיה עם זה.

דידיתי עם הקטנוע למקום האחרון שהייתי בו – בינגו, צהלו לקראתי שיש להם מפתחות. כבר קרה לי בצ’יאנג מאי שהשארתי את הסלולר כמה שעות במנשאו, וגם את המפתח תחובות במתנע לא קיפחתי כשאני בקפה. יכולות בדגרדציה.

רכבתי לשחרר את המחשב, הפצעתי במעבדה לפני 5. הטכנטור שלה אותו מהערימה, התניע, הראה שעובד, חייב את כרטיס האשראי, הוסיף שיש חודש אחריות ושלוש דקות אחרי אני בחזרה, שמייחה ככלה ביום חופתה.
[לא תקין פוליטית? אז כחלה ביום אפייתה, כחמאה ביום חביצתה, כחלאה ביום חרפתה.]


פרק 7, קולניריה נרכשת

פרק 8, איגרוף תאילנדי

פרק 9, פרפורים תודעתיים

פרק 10, חשיפת ערוותָיי

פרק 11, מתממשק בשוק

פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה

פרק 13, יחס, אהבת חינם וסיום

Share

14 תגובות בנושא “המסע האחרון, תאילנד #6”

  1. החדשות הטובות- מחשב פנוי להובלה. החדשות הרעות- בעייתיות בתנועה לנווד דיגיטלי. מקווה שהתנועה הרגלית תשתפר ושתצליח לממש רצונות והנאות במקומך.

הערות? אשמח לתגובתך

Share