מינורי בשימור הנורמטיביות

הערכת דקות קריאה: 6 דקות, בערך 🙂

שלא לומר, 'לא זוכרים למה', או 'שלא מבחינים בין עיקר לתפל, בין מהות הטקס ושימור המנהג למהות'

היה לי חבייר ילדות, שעל פניו, מזכיר במידותיו את ידידי הנערץ;
דמיון מהסוג של 'מה פתאום?' הרי זה כזה וההוא בכלל ככה,
ואני לא יכול שלא לראות את היותם חולקים את היותם צבעוניים וכמה גווני יסוד משותפים:

  • פיזיים-
    • צבע עור דומה,
    • חזקים באופן יוצא דופן,
    • התנהלות אנרגטית, תזזיתית,
    • טיפחו את פיזיותם,
      • עוצמתה,
      • אסתטיותה.
    • נתפשו בילדותם ובבחרותם כשובבים,
  • רדיקלים-
    • במחשבתם פורצת הגבולות וההמצאתית,
    • שמתועלת לאישיות יזמית עסקית,
  • יצריים-
    • אימפולסיביים,
    • רגישים, (כשאר הרגישים- מתעלים את רגישותם כלפי עצמם),
    • עוסקים אינטנסיבית, במובהק במוחצן ובוורבליות במיניותם
      • ובסיפוקה,
    • לא דוחים סיפוקים,
    • נתפשים כחסרי גבולות,
    • בסיפוק ייצרם, נתפשים לעתים, כחורגים מ'מידה הראויה'
      • בהקשרים מסוימים זוכים על כך לביקורת, בעיקר שלא בפניהם,
      • ובאחרים, זהו סוד חינם,
    • בעלי יכולת גיוס ורתימת סביבתם לסיפוק צרכיהם.
  • תנודתיים במהירות ובעוצמת מצבי רוחם.
  • מוחצנים-
    • בולטים בחברה בה נמצאים,
    • קולניים,
  • תקשורתיים-
    • לא מהססים לפנות,
    • נחרצים בקביעותיהם,
    • לא נמנעים מעימותים,
    • מפשטים רעיונות מורכבים.
  • ישירים-
    • ספונטניים,
    • עד בוטות כלפי סביבתם,
    • עד אי-נוחות לעתים להיות במחיצתם בעת פנייתם לזולתם,
    • באותנטיות והשקיפות התקשורתית, בהיעדר הפילטרים המעדנים עלולים להמיט אליהם את אי-נוחות בני שיחם ואת מבוכת אוהביהם,
  • ובה בעת תובעים רגישות, הבנה ואמפטיה לעצמם,
    • לא יחושו בנוח אם האופן והתוכן ששגרו לאחר יופנה כלפיהם
  • במשפחתם-
    • האחים הצעירים,
    • להורים חרוצים, עצמאיים זעירים,
    • שניהם אחים מצד אחד לעובדי כפיים וגם לכאלה שפנו לקצה ההכשרה האקדמית,
  • עיסוקם-
    • בבסיסו ובמקור טכני- חשמל ותקשורת,
    • שימוש בידיהם,
    • ובתשומות טכניות של סיבה-תוצאה, עובד-לא עובד,
  • נבונים-
    • הכרת סביבתם את תבונתם,
    • לא תואמת את ציפייתם,
    • ולא את הערכתי את תבונתם,
    • מייחלים לסגירת הפער בין תפישת עצמם לבין ההכרה שמקבלים מסביבתם,
    • רגשי נחיתות קוראים לכך?
  • הוריהם חולקים את צפונה של אותה יבשת,
    • במובהק מעדיפים נשים מזרח אירופאיות, לפחות במראה, הפונצ'- עור, בננה- צבע שיער.
  • רפובליקנים ימניים,
  • לשניהם אייפונים,
  • אפילו שם פרטי חולקים
    • ולשניהם קוראים בווריאציה על שם משפחתם.

ובין יתר השוני(ים)

בעוד חבייר הילדות מסתכל מלמעלה למטה פרקטיקו-מולקולרית, מעשית, בידיים,
ידידי הנערץ פונה למעלה, אסטרטגית, לתהליכים והערכות על.

האחד שימר על סוציו-אקונומיקה קבועה לכל דרכו,
השני, נע על סולם הריבוד החברתי, ובהתעשרותו פנה למסלול המהיר, והתחכך בשועים מהזן המהיר, נוצץ ומוחצן.

הראשון, גידל בת ובן בגיל צעיר מהממוצע שפנו בהצלחה יתירה למקצועות היפר פרקטיים אקדמיים,
בעוד השני הוליד את שני ילדיו בגיל מבוגר מהממוצע וחווים אתגריים לימודיים.

האחד נורמטיבי לחלוטין,
והשני אפילו לא לסירוגין.
אולי לפרקין, בטקסין.

את הראשון חיבבתי והעברנו בחלון זמן קצר חוויות,
את השני אוהב וחולקים בחלון רחב רבות.

ואני בכלל מבין למה יש מי שלא רואה את הדמיון, שכן זו לא זהות, זה דמיון, זה לא מתמטיקה שבה פרט אחד מפריך דמיון, ואכן יש שוני, בבחינת המפריד ביניהם יש הרבה.


 

בעיצומה של הגשמת הדחת ידידי הנערץ לרכוש אופנוע מפואר טרם קבלת רישיונו, מתעדכן שאבא של חבר נפטר.

בלווייה פוגש את חבייר הילדות. ערב קודם השיא את בתו.

חופר לו בשאלות על החיים; מספר שאחרי שהתגרש גירושים רגישים מצא אהבה אצל גרושה אם לשלושה, שמתכוון לעבור לגור איתה.

אני מחמיא לו שבניגוד ל- 53 63 73 שלי, הוא בן 53, נראה 43 ומרגיש 23.
"מרגיש בן 16" הוא מתקן.

עודר לו בשאלות דיקמן: 'תגיד תגיד, במה היא דומה לאשתך לגרושתך'? ב'שום דבר' חורץ ומראה לי על מסך הטלפון בבואה דקיקה ובלונדינית כגרושתו. מייחס לעצמי את השטחיות אונסת ההשוואות.

מציק לו עם 'האם אוהב את חתנו?' בפיקחות של נורמטיביים מורייח עם בחירתה של בתו ונותן לי את מה שטוב לה וכאלה.

טוב. מבין. אז בא לו ב-90 מעלות: 'תגיד תגיד, לתפישתך את טובת בתך, האם עשתה לדעתך, את הבחירה הנכונה, לה?'

אז הוא מספר לי, כמענה, לא כתשובה לשאלתי, שעם עזיבתו את הבית, ילדיו לא דברו אתו. בהמשך הילדים החליטו לא להפסיד אבא. אז חזרו לדבר. אבל החתן לא ידע לצאת מזה, אז ממשיכים לא לדבר.
ומוסיף שהגב כואב לו, רקד עד 3 בבוקר.

"ותגיד, היית עם חליפה אתמול?"
"בוודאי," משיב "גם הבנשלי."

Share

מינורי בעלבוניאדת העו"ש

הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

ידידי הנערץ, כמו כולנו ובשונה, מתאפיין במספר תכונות שעושות אותו מה שהוא.

  • הוא עתיר יצר
    ודל ביכולת דחיית סיפוקים
    כתינוק.
  • בעל רצון ומוכנות להקצאת משאבים
    והיעדר מעצורים להשיג את לספק מאווייו
    כאוליגרך רוסי.

מאווייו מתפרסים על

  • פיזיולוגיה,
  • רומנטיקה,
  • לאקשוריז.

כחסר מעצורים, הוא

  • רוצה,
  • הכל,
  • הכי טוב,
  • מייד.

המחיר?

  • לא מעניין.
  • ישלם.

הוא נכנס לסניף הבנק, ראה אותי מתנהל מול פקידה.
לא שזה חשוב או שהוא מודע לכך- היא עבדה –אתי באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי.

כשהלכה להביא את פנקסי ההמחאות שהזמנתי,
ציין שגופה אטרקטיבי לו יותר מפניה.
כלומר זה ממש לא מה שהוא אמר,
אבל זו התמצית בגרסה נטולת ממד האופרטיביות המקורי.

כשחזרה, הפעיל את מתיקותו, ושאל האם היא מחטבת את גופה במכון הכושר.

היא אשרה, וככיפה אדומה הששה אֱלי נשיכה, האירה פניה ושאלה "איך אתה יודע, רואים?"

הוא, במיומנות של עתירי ניסיון- של מזדקנים, חיווה ש"רואים" ושאל, האם ב"אירובי או במשקולות?"

כיפתנו ענתה, והוא פנה לאקזיט מהיר:
"רוצה להזמין אותי לעשות כושר יחד?"

"לא." השיבה.

"תגידי", בירר, "ההורים שלך עיראקים?"

"כן", אשרה וניערה, שוב, את מיומנות כיפה אדומה שהפגינה קודם "איך ידעת?"

"נולדת בארץ, נכון?" מברר, והיא מאשרת.
"אצל העיראקים המבטא עובר גם אצל מי שנולדו בארץ" נותן בדיאגנוזה האתנו-לינגוויסטית.

אני, כחבטת הקלישאה, 'לא יודע היכן לקבור את עצמי'.
עם זאת, כעתיר ניסיון, כן יודע לאיזה עומק.
כלומר בממשקים קודמים כבר שאפתי להיקבר במקומות עמוקים יותר והרבה יותר, מתלבט האם רק לכעוס או גם לצחוק.

בחוץ, שואל אותו, "תגיד, תגידבסקאלה 1-10, כמה היא אהבה את השאלה?"

"0", השיב "הבנתי שאני לא מעוניין בה."

Share

מינורי בצמצום

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

בתאילנד פגשתי את אייל.
נהג משאית ענק 18 גלגלים.
במיאמי.

בן 41.
נראה מקס 35.

נראה צעיר כי אין לי ילדים.

עשה ניתוח עיקור.

עובד 7 חודשים בשנה.

5 חודשים בתאילנד.
בחורף.
קר.

לא בקשר עם בני משפחתו.

כולל לא עם אחותי התאומה.

מעיד, שאין לו חברים.

בעצם אחד.

אשכנזי.

זה חשוב.

אני חצי תימני חצי מרוקאי, אבל לא לא טיפש.

אני יודע מי בנה את המדינה.

ומה היה קורה אם האשכנזים לא היו מקימים אותה.

אמרתי לאבא שלי, אני מתבייש להיות מזרחי.

מה הוא אמר? הוא הבין.

גם לו היו רק חברים אשכנזים.

גם הוא היה בכוחות הביטחון.

ימני בטח ימני.

עם כל הכבוד- רק פרס.

מה שהוא עשה למען המדינה, אי אפשר לקחת לו.

יליד 2 באוגוסט 1923.

חוץ מהפאשלה של אוסלו.

למה מזרחיים יותר ימניים?

הם יודעים מה זה ערבים.

אני לא ראיתי ערבים בבית, אבל ספגתי.

אחר כך במג"ב ראיתי.

כן, הרבצתי.

הייתי במשטרה.

לא הסתדרתי עם המזרחיים.

הם 'עבד כי ימלוך.'

לא מוכן לחיות בארץ.

אי אפשר לחיות שם.

שולט בהיסטורית טריוויה. תאריכים שמות.

ימני.

מאד.

בארה"ב הצבעתי רפובליקנים. רומני.

עובד ללא הפסקה.
מסתדר עם הרגולציות הנוקשות בארה"ב, עוקף את התקנות הנוקשות להגבלת עבודה בכך שעובד 'מתחת לרדאר'.

לא משלם באשראי, לא לוקח קבלות משום מקום, טולים משלם רק במזומן. לא נרשם בשום מקום, לא משאיר עקבות אלקטרוניות.

עובד על המערכת.
נמלט?

Share

מינורי בסוציולוגיית שחקים

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

הבוקר נחתתי בעמאן.
טיסת Royal Jordanian.

הצוות היה מעורב, תאילנדי-ירדני.

בטיסה, הדיילות הירדניות לא עטו את כיסוי-ראש הדיילות המקובל בחברות מדינות מוסלמיות. להמשיך לקרוא מינורי בסוציולוגיית שחקים

Share

מינורי על הציר בין בושה(תי) להתנהלות כלכלית

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

גזברתי את מסיבת סיום בית הספר-

80 תלמידים.
כמה מאות שקלים לראש.
אפשרות תשלום של 3 המחאות דחויות.
על פני חצי שנה.

לאחר כמה שבועות, גיליתי, שאיבדתי את ההמחאות העתידות להיפרע.
פניתי למנהל-

  • הצהרתי, ״אני מאד נבוך״,
  • יש להודיע לכל מי ששילם בהמחאות שאבדו, שעליו לבטל את ההמחאות שטרם הופקדו,
  • ולהעביר אלי המחאות חלופיות.
  • אני אשא, אישית, בהוצאות דמי ביטול – 14-17 ש"ח לכל המחאה,
  • העבירו את התנצלותי.

למעלה מ-100 המחאות כאלה.

חלק מההמחאות שהיו כבר אמורות להיפרע ניתנו עם דחייה חדשה.

Share

מינורי בהוספת פשע על חטא

הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

ה' חבר וותיק, שאל אם יש לי כמה מאות ממטבע מסוים, יחסוך לו הליכה לסניף המחלפה הקרוב.

– "יש בכייף".

לפני שנותן לו, אומר שזה עבור בנו, למדינה אירופאית, צריך מהמטבע השני.

– "אין בעיה", צולל בכיף.

כעבור עוד יום אומר, שלא צריך X מסתפק ב- 2/3.

– "אין שום בעיה."

בא לקחת, גוער בי שאיך שנפגשים נותן לו את הסכום, תוך דילוג וללא הקדמת ברכות הגעה.

כעבור כמה שבועות מזכיר לי שצריך להחזיר את הכסף. יעביר לחשבוני שיש לו את פרטיו, פרוצדורה שנעשתה בעבר בנסיעותינו המשותפות לחו"ל, וכן עם בנו שני, תמיד בדיליי של כמה חודשים.Rubik's_cube.svg

כעבור עוד פרק זמן, חוזר, וכך כמה פעמים.

אתמול קם מהקפה, מתכוון לשים פעמיו לבנק ואומר לי- "חייב לך ככה וככה שקלים."

אני צוחק ומפתיע אותו "אינני רוצה את הכסף."

– "מ'זתומרת?"

– "מה ששמעת. עשיתי לך שרות, בקטנה, בלי מאמץ, בלי תשומות תודעתיות, פתאום זה נהפך ללכלוך תודעתי, אני צריך לזכור, להתעסק עם זה, כל מני כאלה. לא רוצה. וויתרתי."

– "אבל זה לא הגיוני" הוא מדבר בהיגיון, לוקח אחריות על (אי)מעשיו "אתה תשלם על התנהלות לא ראויה שלי? אין מצב. אני אעביר אליך את הכסף."

אני צוחק, "אתה מוסיף פשע על חטא?
אין לי עניין בכסף.
אם מראש הייתי יודעת שיהיה כך, לא הייתי נותן אותו.
רציתי לעשות משהו בקטנה ולא לייצר רעש.
עכשיו אתה מרעיש עוד יותר?
במי אתה מטפל בהחזרת הכסף, בך או בי?
לקיחת כסף ללא הסכמה היא אלימת. האם החזרה ללא הסכמה איננה אלימות?
החזרת הכסף מסיימת את הסאגה?"

Share

מינורי בלאומיות הנחרצת

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

בדרך לשירותים מישהי מהקפה, מזן הפרקטים-נידפים-קונקרטו-נחרציזם עוצרת לידי, ושואלת "יש לך שאלה בשבילי? עד שאני חוזרת תחשוב על משהו".

בשבוע שעבר הצטרפה לשיחה נחמדה על 'ההבדל בין יושר ליושר אינטלקטואלי' ששאלתי ד"ר לפילוסופיה, ונחשפה לפילוסוף פרופסיאלי ששחרר תשובה פרקטית קצרה וחלשה. להמשיך לקרוא מינורי בלאומיות הנחרצת

Share

מינורי ביזמות

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

Kb. ואני זומנו לשיחה אצל פרופ׳ בויצמן.
התקשקשנו בכניסה עם אישורי כניסה וחנייה, ברור שיש שם מצוקה.
נכנסו למגרש ליד משרדי הפגישה.
סוויפטי, הקטנה בעזרת כף נעליים נתחבה איכשהו.
לבומבילה של kb לא נמצא מקום.
החליט לחנות בחסימת יציאת האחר.
אולי (גם) פחד מהמוניטין שיש לו כמאחרן ידוע
ומהמוניטין הידוע לתגובותי העויינות.
אני החלטתי לנצור את תגובתי על החסימה.
פגישה מעניינת חשובה בעלת השפעות מכריעות על המשך/הפסקת, פעילות.
נפרדים וחוזרים למכוניות.
פוגש את kb ביציאה, ״הגעתי בדיוק בזמן, זה שחסמתי בדיוק הגיע." עדכן.

Share

מינורי בצרכנות

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

יש לי זוג חביירים. צרכנים.
הוא אופטימייזר,
היא ביצועיסטית חסרת סבלנות. להמשיך לקרוא מינורי בצרכנות

Share

מינורי בנומינלי

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

ידידי הנערץ מספר שאשתו לשעבר "מצוינת בלנפק תשובות."

נוסעים על רייח הדלק ניחוח הבנזין. האשכנזי שלי מתעורר ותובע למלא.

הוא קצת מהסס "אנחנו כבר מאחרים יותר מדי." ומוסיף בשכנוע עצמי "אפשר להמשיך לסוע כך
שעות." .

"אנחנו טייסים" אני מכנס את האולטימה רציו מונדי, הכיבוס החיובי-רגשי לכפייתיותי הנזהרת.

בתחנה הנטושה, ברציף 'תדלוק עצמי' הוא ככה- תרגום ה'אפעס' של אמי, מתנהל כמי שלא ממש
מתורגל בתדלוק, מתקשה לפתוח את המיכל, מתלונן שאינו רואה את מקשי ההפעלה.

יוצא להושיע. הוא מסתדר. שם לב שהוא מתדלק ב- 98 במקום ב- 95 אוקטן.

"עצור" אני מפציר "אתה ממלא 98."
"כמה הפרש זה?"
"איזה 20%", משיב.

"אבל כמה זה בנומינלי" הוא משיב, לא שואל וממשיך לתדלק.

Share

מינורי בנדיבות

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

באחת ומשהו, יצאנו מדאנס באר בצ׳ונגקינג שני דרום אפריקאים, בריטי, סיני הונג קונגי שנולד בבלפאסט ושני ישראלים.
ילד כבן 5, מבקש ממני נדבה.
כבוגר דרום אמריקה 1985, מנער אותו כטרדה זבובנית.
הבריטי טעה, ונתן. זה היה אפריטיף. אז מגיעה המנה העיקרית. 

אחותו בת ה- 7 הצטרפה לקמפיין.
היא החלה במסע שיווק התאבדותי שהכרזתו היה בתביעה לנדבה, וסיומו 100 מטר מנקודת ההתחלה.
המדיום- צרחות קורעות לב, תפיסת מכנסי הבריטי ואחיזת חולצת הישראלי.
מתן כסף בשלישית שלא סיפק, והסבר הסיני, ש׳זהו, יותר היא לא תקבל׳ הביא לסיום הקמפיין עשרות מטרים ודקות רבות מהשקתו.

למחרת הצקתי.

שאלתי את הבריטי בן ה-37, כריש משחקי מזל אינטרנטיים, וכן את הישראלי בן ה- 44, לוויתן גדול אף יותר, בנפרד, מה קרה שם.

הבריטי, יהודי ציוני שישראל מאד יקרה לו, אמר שהזדהה עם בנותיו, ולא יכול היה לסרב.

הישראלי דבר על נדיבות.

זו נדיבות?
זו לא הייתה נתינה. לא נדיבות. מתן תחת סחיטה.
הנתינה המתמשכת למקוטעין היא ניסיון כושל לפתור בעיה בחנק ולא בעריפה.
הנסיבות הן ברציונליזציה של אחרי.

המקבלים, הלוקחים לא מעריכים את הנתינה מפני זכייתה לקיחה קשה בפועל.

גם מבחינת המקבל זו לא נדיבות, המקבלים שונא את זה שהוציא ממנו בכוח ואת עצמו.

You got a point there.

Share

מינורי באמנות הבמה

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

יושבת עם חבר במתחם התחתון של הפלוצראיי העליון.
פצ'ו מבכה את פרידתו מחברתו האחרונה: "את לא מבינה, היא היתה המין הכי טוב שהיה לי. בחיים. הכל. הכל." מפרט ביגון "מסכות…"
"רעאשנים" אני מוסיפה בניגון "זוכר את ההמשך?"

שנינו כבר לא זוכרים מי יודע כמה: אצלי גם מפני שלא זוכרת מאף שיר יותר משורה (- למה מישהו זוכר טקסטים שלי?) וגם כי זה היה מזמן.
אצלו, אפילו שהוא גם מוזיקאי, ומהנדס, וטייס, ויזם וגם קצת פחות מזמן ממני, מתעתעי התודעה, מגבירי התשוקה והחשקים, אולי גם שטפי האלכוהול, לא ממש חידדו, שלא לומר השכיחו, אולי עמעמו, מייבי ממש הקהו משהו, את הזיכרון. בקוהורנטיות ובתשתית.

במצוקתי, מתרגלת על המלצר החמוד את יכולת הפניה ב- "תגיד, תגיד, אתה זוכר את השיר 'מ-אסייכות ר-עאשנים?"
"את בוחנת אותי?" מברר בחשד.
"ממש לא, אני לא זוכרת, וממש לחוץ לי האינפו, שכן הפוינטר ללינק אבד." משיבה, חושפת את קלון זכרוני המתפייד.
"שירים ו-ריקודים" הוא לוחש בשיר.

פה, תודה", אבל שלא יתנשא, אצלו זה בכלל לא היה מזמן.

 

12/7/2010

Share

מינורי בפתיחות

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

ידידי הנערץ נכנס למשרד מפואר,
נחשף לפקידת הקבלה המצודדת ביותר.
היא שואלת למבוקשנו, מבררת, מטפלת מביאה קפה. להמשיך לקרוא מינורי בפתיחות

Share

מינורי ביציבות הרוטינה

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

פוגש את המתווך השכונתי משתכשך עם הרוקח. כמו בשטעייטל.
"אני עושה כל יום מה שאני עושה כבר 20 שנה." מכריז. "יש לי סיבוב קבוע. ברגע שלא אוכל לעשות זאת- זהו. אני מפסיק. תאמין לי היציבות זה המפתח לכל." מבאר את הצלחתו.

"ואני" מחרב את התובנה "דווקא רוצה שכל יום יהיה שונה מהיום שלפני, שהיום יהיה אחר מאתמול ושונה ממחר. בכל ממד."

Share

מינורי בפרסטרציה

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

בברלין, ביקשתי לקבל חשבונית על ימי שהייה באכסניה.
"חכה כמה דקות" בקשה "המחשוב לא ידידותי."
כעבור כרבע שעה הגעתי, הסבירה שאני "רשום בכל לילה בשם אחר ויש לחץ קהל. חזור עוד חצי שעה", הוסיפה.
כעבור שעה הגעתי, קבלתי את "היה מלא קהל."
"I am upset" שידרתי לה ישירות את תחושתי.
"Do not be upset" הרגיעה.

Share

מינורי בסיפור הקטקאי

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

תל אביב, ארוחת יום ששי בערב סתווי חם ולח.

איריס שומעת יללת חתול במצוקה. אומרת שהרבה זמן זה כך.
לפני 10 בערב, הולכים לסרט.
יורדים ופוגשים עוד כמה שמתגודדים סביב מכונית ירוקה שהחתול מיילל מתוך מנועה.
מני עצות נזרקות לאוויר. אחד משאיל את הפנס המותקן בטלפון שלי, ומאבחן שהחתול לא בהישג יד. להמשיך לקרוא מינורי בסיפור הקטקאי

Share

מינורי באי בודד

הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂

חצי תריסר קוראיי חביביי,
לאחרונאי,
קיבלתי אחת משלושת מחמאותיי
המשמעותיות בחיי.
בחייאי:

איש יקר, נקרא לו פלוני אלמונאי
אמר לאחֶר, שנולד עידנים אחריי,
שונה ממני בתאוותיי,
ו(הרבה) יותר אמידאי,
איש העולם והבורסאי
המתנשא לגובה עץ הבונזאי
ואף בקיא ברזי הפנג שוואי,
ש-הסכיתו, מגיע לעיקר, קוראיי
מה שהיה לוקח עימו לאי-בודדאי
זה אותי, לאי, לא לעירו של יהושוע, עָיי.

וואי,
[ריטה, סדרי לו לידך מקום, איי?
בסוף, שיישאר לו אינסוף פנאי,
משהו טוב כזה, מגיע לו. לא, לא ליד החלונאי,
במעבר, רצוי בשורת האמרג'נסי אקזיטאי.
(אני, אנחנו, אנשי הקטנונאי
שואבים, שואפים אינספירציה מהמצאי
שהפיזולוגיה שלנו ישובה בעת ההשראיי)
ו-אמא, אם תוכלי, אנא, חזרי אלי שסגרת את הפיניי,
שאוכל להגיד לו ש'מכל בחינותיי,
אבל רק באשר אליי,
הוא מסודר, מקומו בעולם הבא- ללא תנאי'.]
שומעת, אמא? אותי! לאי. בודד. אמת לא בדאי.
נשמע לך פנטזאי?
גם לי. בוודאי.

וכמחרבנת מסיבות כפייתית,
בהתנייתי המדרגת אינסטינקטיבית,
הפעם קשה להעריך את האמירה המחמאתית
בסקאלה איכותית ערטילאית.
שכן, לא זוכר דומות לה קאליברית,
(ההיו הן, או שמא בכלל תבדית?
בשמירה על יושרה אינטלקטואלית
הנאמרו הן בקול, וורבלית,
ואז התנדפו והיו לוירטואלית?)

אני-וואייז, בהיעדר תחליפית
אדבוק בחיווי זה בכל כוחית
כצוללן בבלון החמצנית,
כטובע האוחז בקשית
כבציפרלקס המאותגר רגשית,
כבשרינק המטופל נפשית
כבאסלה המופרע עיכולית
ובבני מינו של החד-מינית.

אסתכן שאיחשב גרגרן וחמדן,
ולא רק כגרדן, מגה-חפרן וארכי-טרחן,
(שכבר צרך את מלוא תוספת הזמן,
וכעת משקיף מגזזוטראת הפרשן),
שאכן, בכנותי ובחי אלוהיי,
אמירה זו ניגרת כחמאה באוזניי.
זו נטולת חספוס, חלקה למשעיי,
מטפטפת לאיטה דרך לועיי
כוודקה קפואה היישר למעיי,
(ובריקונסידרציה בעצם, לכליותיי.)

אך טרם אתמכר לאמירה, אללאי,
כאחרון המכורים ל- mdmi
כאלכוהוליסט וכדראג ג'אנקאי.
האם ניתן לשדרג את אסוציאציותיי
ובאותה עת, אשנמך את כבודאיי?

כלומר, גבירותיי ואדוניי,
התאפקו נא עם ה'הנה זה מתחיל – אוי ויי',
אם ניתן להתעכב, רגעיי,
ולהתעמק בסוגיה שבראש מעייני:
אי אפשר לחלק לשני חלקיי?
צֶאראסען צום שטיקאלאך צוואי?

לא, כי זה לא עניינים שוליים,
אלה ענייני חיים רציניים:
כי, אם אי אפשר לחלק לשניים,
עם כל הכוונה והרצונותיים,
הגם שהממליץ כרגע ברלינאי,
ואני הופך מוסקבאי,
כגרידאי מימים, ומימימה היברידאי
באמת, אנא, אל-נא תראו בי גוזמאי
גם אם איחשב פרובינצאי
מעדיף להישאר תלביבאי.

ואם אי אפשר לשניים לחלק אי,
במקום בודד-אי,
ובאנגלית סינגל-אי,
אפשר, אולי, להסתפק באלקלעי?

ולכם קהילת מצוייניי,
האם לדעתכם ניתן לסמוך על ממליצאי?
האם בקוראכם השפרצותיי
לעיקום כתביי
בהתאמה לצרכיי
שורות המהוות עדות לעילגותיי,
לחוסר המשקל והיעדר מקצביי
– על כך עומדים רעייתי ושני ילדיי
החוברים, בצדק, לעדת משמיציי,
האם ידידיי,
להלן קושיותיי,
המעיד, ייחשב כנורמטיבאי,
אולי בעתיד מנכ"ל או מדינאי,
אך כעת ייחשב כאוויל המחשב מעגל ללא פאי,
וכך מנת חלקו של החזאיי
תהא תועפות לעג, קלס וגנאי?

חייב ורוצה לדווח אותנטיקאיי,
סיידתי סאדתי, חברותיי ועמיתיי;
כזכור, אינני פיזמונאי
לא נמנה על ה- fbi,
ובעיקר לא פוליטיקאי.
אני הרבה יותר גימלאי,
לכן, זו לא באורגינל אשמתאי,
(כעת, שימו לב, אפולוגטיקאי,)
זה לא בראש מעייני,
ניתן לומר, סרח ולוואי
וממש לא מעינייניי:
על כל זמירותיי ורשימותיי
לא בזין לעשות הגהאי,
ו-גם כי לא רואה, קהו עיניי
מיידית עלי לפקוד שוב האופטיקאי.

וזה המקום לתוספותיי,
שאני כאילו, מתנצל על כל הבלבלאי,
על הנושאים והעיסוק הארכאי
ממאיס עצמי על שאריות רעיי,
(ניחא, אבל, יש להודות, גם עלי.)

להגנותיי- אשבע בעיניי,
זה לא אני וממש לא אגואיי.
זה ההוא, המניאק הטריגראי,
שגורם לי, הזקן האשמאי,
להטיח ללא רחם את משפטיי,
שאהיה הראשון להודות שהם לא מי יודע מאי
ואיכותם, אשכראי,
ממש לא א-יא-יאי,
חי אבותי,
איש לא היה מביאם למשכונאי
או לבתי עבוטיי
לא בשקל ולא באשראי.

עושה זאת, אם תהיתם למניעיי,
כרבים מספור יתר עוונותיי,
מפני ש- תנה נה נה נאי,
שימו לב עדותיי:
אין ערך לעיתותיי,
ולכן עסוק בהנאותיי.

שלא באשמתכם, מחמליי,
מתי מעט קוראיי
ותריסרי קורבנותיי,
בהינתן היעדר רגישותיי
לתשומותיכם- לא אחראי,
הופך את זמנכם כעיתותי-
לזבאלֶה ובלאי.
כתחליף, להלן התנצלויותיי
וככפיצוי, לכם החמות בנשיקותיי.

אפריל 2010

Share

מינורי בקידמה

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

יישום טכנולוגי

1988, חזרנו מטיול אופנוע. מה- $1,100 האחרונים רכשתי מחשב, תואם ibm xt ב- 990.
היה זה עידן בו החלו יישומי המחשב להחליף את היישומים הידניים או המכניים; שמות חברות טכנולוגיה הורכבו מהלחמת שני מושגים- Microsoft, CorelDraw, Zenographics.
התפעלתי מ- WordPerfect. זה היה הישבן המיתולוגי ממנו צמחו שאר מעבדי התמלילים. ספקו קו שיחות חינם לתמיכה והסברים. גילוי מכונן. השלכותיו עד היום. היישום הציב סף כניסה יחסית גבוה, ולמי שעבר אותו האפשרויות היו כשל היום. גם המהירות והיעילות.

הפצתי את הבשורה למכרים. ליוסי היתה מכונת כתיבה -IBM כדורית ומחשב. הדרכתי אותו להשתמש בוורדפרפקט.
הוא, איש מוכשר באמת, טכנאי שמשמש כאיש מכירות ברמות העל, רפובליקן בתצורת מחשבתו, שמרן רוטינות יעילות, חרק שיניים.
כשגילה והפנים את כתב ה- courier, שמקצה לכל אות מרווח זהה, צהל – הוא יכול לדמות מכונת כתיבה.

בין הגישות ש

  • פריצה טכנולוגית עושה את מילוי משימה זהה ליעילה יותר,
  • לזו המאפשרת כניסה לעולמות חדשים שמשנים את המשימות,

יוסי שלנו העדיף, כמאפיין אישיותי, את האפשרות הראשונה, התאהב בפתרונות הקודמים, שימוש טכנולוגיה חדשה לשימור תוצרי קודמת.

Share

מינורי בפרקטיקה לוהטת, כלומר צוננת

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

מינורי בפרקטיקה לוהטת, כלומר צוננת:
פוגש את האינדיבידואל הכי קול שמכיר.
מה קול? מיצג צונן מהלך; גרסת הבראדר מהברונקס של ג'והן מקנרו, בגרדרובה מתנפנפת אפור/ אפור כהה, בתל אביב.
מעצבן אותי: נוחת עלי בקפה, כאילו, מעתיר עלי מטובו, ואני אמור להתפעל ממנו. לא טוּב ולא התפעלות.
טאטה עצמו. כלומר קעקע, בקטנות. אבל כמה.
בין היתר, אותיות גותיות של שמות ילדיו.
תובע מזל טוב – נולדה בת. רביעית.
מראה את הטאטו הנוסף אתמול. טרי וחבוש.
מבהיר שחריטת האות A עזרה להם להחליט על שם הילדה-
התלבטו, הצריבה בבשר קבעה.

אוקטובר 2010

Share

מינורי בגטו

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

במאית קולנוע קוננה על מיעוט הבמאיות ועל היעדר סרטי נשים,
כוננה פסטיבל קולנוע נשים,
והסבירה: "יצרנו גטו כדי לצאת מהגטו".

Share
Share