מינורי בסדר, באינסטנט המוביליות הסוציולוגית

במשך שנים אנחנו מתארחים בקהילה גדולה לסדר הפסח.

שמתי לב, שעל פי הסידורציות, מארחיי ומשפחתי מושבים, תמיד, בהיקף האולם הגדול, ובדרך כלל באותה פינה. דרום מערבית.

נעדר מיומנות הערכת איכות המקומות ביחס לאחרים, המקומות בהחלט מצוינים לי.

לאחר הסדר הקודם,
טעיתי,
ושיתפתי את מארחיי בעובדה שמושיבים אותנו תמיד בהיקף,
ותהיתי בקול רם, כלומר בכתיבה,
על עובדה בלתי ניתנת להפרכה זו,
והוספתי את השאלה במה שנראה לי כהומור,
ונראה שנתפש כ-

  • הומור נמוך,
  • כפיות טובה,
  • רשעות,
  • התנשאות,
  • [בהשלכה שגויה של מי מהם] שואף לעבור לאמצע האולם,
  • ובכל מקרה [שגוי, שגוי!] כקריאה לפעולה

האם מיקומנו בשולי האולם מסמן את מעמד המארחים בשולי קהילתם?

בסדר האחרון הושבנו בלב ההתרחשות, קרוב לבימה.

וגם נשאלתי אם אני מרוצה.

ואני, מציקן, צייקן וטרחן בלתי ניתן לריצוי,
זורה רעש, זורע תעוקות, קוצר טעויות,
מפעיל את יכולותיי (המוגבלות) לייסורים עצמאיים,
מצר על אי-הנוחות שאמירותיי יצרו,
מתחרט עליהן, שהרי ממש לא מתכוון לגרום למיטיבי המארחים אותי לבצע פעולות כאלה כדי להיטיב עם עצמי,
או להחצין את רצונם לשנות את תפישותיי על מעמדם בקהילה.
ובכלל, המקום בהיקף מצוין מאוד ביותר ומתאים מכל הבחינות.

אז עניתי,
הודיתי על ההזחה למרכז ההתרחשות, וביקשתי שבאירוע הבא יפעילו את השפעתם ויזיזונו חזרה לשולי הסצינה, היא הקומפורט שלנו.

Share

תגובה אחת בנושא “מינורי בסדר, באינסטנט המוביליות הסוציולוגית”

השאר תגובה