משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
קונסרבטיבית היברידית
“אמרתי לעצמי, אם אני אחטוף מכות, אז אני אחטוף מכות“
נועה סתת גדלה בבית חילוני, חזרה בתשובה, יצאה מהארון, הפכה לרבה רפורמית, הקדישה את חייה לפעילות חברתית — ועומדת כיום בראש האגודה לזכויות האזרח. וכן, לאורך הדרך הזאת היא חטפה לא מעט מכות
אהבת את המסגרת, שאומרים לך מה לעשות.
חזרתיות היא דבר משמעותי בכל הדתות.
את חוזרת על אותו דבר ואותו מעשה כמה פעמים ויכולה לראות בו את המשמעות ולהגיע לעומק, ולא שואלת שאלות.
זה מעניין איך דווקא למשפחה החילונית שלנו היה נורא קשה עם זה שלא עשינו מילה לבן הקטן שלנו, שנולד לפני ארבעה חודשים. כי מבחינתם, זו המסורת, זה מה שעושים כשנולד נכד ולא שואלים על זה שאלות.
אבל אני קראתי את הטקסט, הוא ברברי, ואני לא רוצה. עשינו טקס אחר, ברית ללא מילה. דווקא מפני שחשובה לי מערכת היחסים של הילד שלי עם אלוהים, לא רציתי להתחיל אותה בדם ובאלימות”.
התייחסותי
בהבחנה בין מכניקת מחשבה קונסרבטיבית לפרוגרסיבית שאני מציע, במהותה של נועה סתת היא מחשבה קונסרבטיבית – אמונית, לאומנית, משמרת התכנסות הזדהותית…
על בסיס מהותי זה נועה סתת עושה שינויים שתואמים את הסנטימנטים שלה.
הארות
ליברליות?
אני משער שסתת בתחושה שהיא ליברלית. [וזה ממש בסדר, היא יכולה כמובן לחשוב ככל העולה על דעתה.]
ערכי היסוד שלה הם מובהקים ולהם היא עורכת ברית מילה.
אמוניות ומעשה
(להבנתי המועטה) ביהדות המעשה הקשור לאמוניות חשוב אף יותר מהאמונה.
הרבה סתת אמונית בעדותה על עצמה.
רק את הקצה הפצפון של המעשה, הה’ בקצה המניירה, היא משייפת, מחדדת או מוסיפה. את החצנת ביטויי אמונתה, הטקסים, ספרי הקודש והטליתות כביטויי מעשה, היא מותירה על כנם.
בפעילותה יש ממד של בקרה על פרדיגמות. מבורך כשלעצמו, מבחינתי, שכן ברור שהיא נתנה על כך את דעתה. קונסרבטיבים ששימרו תפישות או קבלו בהכנעה, (פסאודו) פרוגרסיביים שהם ליברלים מתוך העובדה שלכך נולדו לא בקרו את תפישותיהם באופן שהיא בקרה.
אם אנשים נולדו לתוך תפישות עולם ולא עמתו אותן, בכל אופן ומקרה עדיף, שהם יהיו ‘לא מודעים’ כשאינם כופים סממני ציביון על מרחב ציבורי, מאשר שיתמכו בהגבלת חופש הפרט.
מכות?
איזו מין אמירה זו ‘אז אחטוף מכות’. אני לא יודע לחטוף מכות, נמנע ככל יכולתי מסיטואציה שאחטוף מכות. לא פוליטיקלי קורקט ככל שיהא, אשער שסתת מכניסה עצמה למצבים מסלימי אלימות כלפיה. היא כמובן לא ‘אשמה’ שיש מי שנוקט כלפיה באלימות. ועם זאת באמירתה היא מחצינה אפשרות שהייתה יכולה לשמור על אמונותיה ומנהגיה, ואם היה פחות חשוב לה להחיל אותם במרחב הציבורי (אולי) הייתה מוכה פחות.
מכות ממי?
את המכות שהגברת סתת חוטפת היא מקבלת מדומים לה, שבזים לחולשת ורפיסות מי שלשמאלם, מבועתים מאדיקות מי שלימינם ומייחלים להכרה בהומניותם ובסבירותם של הליברל שנמצא מולם. הם מכים אותה כי הם מזהים בה כ’דומה וקרובה’ להם, ביהירותה מחללת את ערכיהם, מאיימת על אמונתם יותר ממני.
חשיבות
לתפישתי, העולם מתקדם. לא ליניארית, לא ברציפות, מסונכרן ולא קוהרנטית.
הליכי השלת אמונה וסממני ציביון נפוצים יותר מחיזוקם.
הפרקטיקה ההיברידית כפי שמדגימה כאן סתת היא מופע נוסף גם אם נדיר של המגמה.
