קורונה: חוגגי הלאומיות

הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

hold your horses

אימי המגיפה

הקורונה מזעזעת, עדיין, כעת, את האנושות. המגפה מדגימה אירוע בריאותי, שבעת התרחשותו מיליוני אנשים נדבקו, מוות ישיר וידוע של למעלה ממליון, נמוך יותר ממתים נוספים שסיבת מותם לא תוייגה כ’קורונה’.

לא היה לאירוע מענה מקדמי פותרני, לא תרופה לא חיסון לא מידע שעליו שניתן לבנות אסטרטגיה מתגוננת;

המגיפה עדיין נוכחת בעצם ימים אלה. פני האנושות עדיין מעוכות מהקנאק הניתך, בהווה, הזעץ עוד מוטמע בפנים. השלכותיו, הכאב, תופעות הלוואי עדיין אינו בבחינת after effect.
טרם הגענו לשלב שאלי אוחנה ועמרי אפק מנתחים את המשחק שהסתיים, לשלב הערכת מכלול הנזקים, המשמעויות, שמלוות את ה א פאצ’ א פונים ארעיין.

מעבר לכלליות הערכות נוסח ‘עוצמת המכה’, וניבויי ‘יהיו שינויים’, ו’התאמות’ ודומים,
אני מתפעל מפירושים, כבר כעת, על השלכותיה.

ניתן לשמוע את חגיגת המתרפקים על הלאומיות, את רגרסיית תחייתה.

להערכתי, מוקדם מדיי –
ערגתם נחשפת, כמיהתם לאושש פרדיגמה מקדמית, אינה בהלימה למגמה ההפוכה.

נזקי הקורונה

היקף השפעות המגיפה, איומיה, החשש מחוסר מענה להיבטים הבריאותיים הישירים והנלווים שחשפה, גרר התמודדות מתגוננת; מדינות האטו באופן יזום, משמעותית, את מכלול פעילותן במטרה להיערך, להתגונן מהיבטי השפעתה.

היבטיה ה’כלכליים’ של המגפה מלווים ואולי אף מאפילים, על ה’בריאותיים’.

עד עתה, חדשים ספורים לאחר התפרצות הקורונה במערב, נראה, שנזקה העיקרי הוא בהיבטי ההתגוננות הננקטים מול איומי

• התפשטותה,
• קריסת מערכות הבריאות,
• האטה משמעותית של מכלול פעילות כלכלית, עד השבתה מלאה של מגוון ענפים, הגבלת תנועה, מניעת הגעת עובדים למקומות עבודתם, ורתימת תשומות כלכליות לפעילות מתגוננת, בריאות ושינוע מזון.

נזק אנושי, ישיר, מוגבל

מספר מקרי המוות שהמגיפה המיטה על העולם, אם לא מתחשבים, לרגע, בעובדה המצערת, שיש מי שסבלו/ים מתסמיניה, והאנשים הפרטיקולריים שמתו ממנה – לא משמעותי.

נזק תפישתי מתגלגל כלכלית

נזק הקורונה, כעת, בעיקרו
תפישתי, שהשליך

על חרדה, שאחזה את העולם מפני האיום

פעולות היערכות והתגוננות מפני הבלתי ידוע

משביתת פעילות משקית, ייצור ושירותים,

לטובת הקצאת והכשרת צוותים והרכשת ציוד טיפול ומיגון.

וכמובן, סבל החולים ואובדן המתים, המצער את הנותרים.

התמודדות

בשחר ההיסטוריה אינדיבידואל התמודד עם כל בעיה לבד, באופן פרטי.
בהתפתחות ההיסטורית, התמודדויות עם ‘איומים רחבים’
איומים רחבים – התכנות להתממשות סכנות שישפיעו על צבר פרטים, כאירועים בִּטחוניים, שלטוניים, כלכליים, ופגעי טבע
קִבְּלו מענה על ידי הקולקטיב הרחב ביותר שאליו פרט השתייך, כשניצב מול סוגיה מאיימת, וזאת מבחירה או גיוס;
⇐ תא משפחתי ⇐ צבר פרטים בטריטוריה מובחנת ⇐ שבט ⇐ ממלכה/ מדינה ⇐ אימפריה/ צבר מדינות.

קיים מתח אינהרנטי בין גודל גוף לרמת לכידותו;
יכולת שליטה, לכידות פוטנציאלית של פרט על משאביו הזמינים ומסייעים הינה מקסימלית בתצורת גוף ראשוני, והולכת ופוחתת ככל שגופים גדלים, כשמשפחה גרעינית > מ-חמולה (- משפחה רחבה) צבר פרטים חולקי טריטוריה > מ-שבט > מ-אומה > מ-ממלכה/ מדינה > מ-אימפריה/ איחוד מדינות. הביזור הפיזי והרגשי הגדל יותר ככל שצבר פרטים גדל.

עוצמה מצרפית היא ביחס הפוך ללכידות בין גופים – מירבית ב-אימפריה/ איחוד מדינות, יותר מאשר ב-ממלכה/ מדינה > ב-אומה > ב-שבט > ב-צבר פרטים חולקי טריטוריה > ב-חמולה > ב-משפחה גרעינית > פרט.

הסוגיה הנתפשת מולה ניצבים מכתיב, או לפחות אמור, את הטיפול בה, את החזית, העומדים משני צדיה את האמצעים לשימוש.

בצורת, שיטפון, טייפון, התפרצות געשית, רעידת אדמה, שריפת יערות מגיפה, יטופלו באופן שונה, יעיל יותר, באינטנסיביות, בגיוס וספיחת משאבים, ביעילות הקצאה אנרגטית, במכלול היבטי המִפגע, על ידי כינוס הגופים המושפעים מהמפגע להתמודדות, יותר מאשר חלקיהם או  התארגנויות מקומיות, או מאינדיבידואל פרטני.

גם אם המענה לאתגר חיצוני כושל או לא מספק, ככל שהמסגרת רחבה יותר, היא מאפשרת בחינה, כינוס משאבים רבים יותר, ולהגדיל סיכויים למענה יעיל יותר.

גופי שליטה המוניים, מטבעם אמורפיים; ככל שגדולים יותר ומרוחקים יותר מפרט בודד, הם מצריכים תחכום אישי תקשורתי, מכניקה ממוסדת, גופים ציבוריים אוחזי ציבור פרטים אנונימיים אחד לשני, מפוזרים על מרחבים גאוגרפים, ואמצעי שליטה מבוזרים.

על גופי שליטה המוניים להיעזר במרכיבי אמונה, סולידריות בין פרטים, תחושה פטריוטית של הקרבה  המוטמעת בפרטים, ומתוחזקת על ידי סוכני הטמעה כ-משפחה גרעינית, סוציולוגיה מקיפה, מערכת חינוך, אכיפה ושפיטה. על שלטון מרכזי להחצין באופן מתמיד וברור אישושים פרקטיים שפרגמנטציה של כוח יעילה יותר מאשר ביזורו, בפעולות שלטוניות שנתפשות כמיטיבות עם פרט.

בה בעת, גופים גדולים חשופים יותר ל

• בָּזְבְּזֶת ארגונית חיכוכית,
• פעילות של בעלי־עניין והשפעה, שמיצוי טובתם האישית מסיטה משאבים לטובתם על חשבון טיפול מיטבי בבעיה, להלן שחיתות.

התמודדות עם קורונה, 2020

ב–2020, אתגר הקורונה הבליט את המבנה החברתי שלטוני, שנתפש על ידי פרטיו כאחוד, מובהק, החזק ביותר בנמצא, המבנה המדיני; המדינה גדולה חזקה, פותרנית, חומלת ואוכפת מרותה יותר מאשר גופים קטנים יותר מחד, ומאיחוד מוצק פחות כהתארגנויות גדולות יותר.

פדרציות כגרמניה וארה”ב המתכנסות למבנה מדיני, אחודות יותר מקונסטרוקטים מאוחדים מלאכותית נטולי היסטוריה כאיחוד כ-שוק האירופאי המשותף, שחווה ערעורים ונטישות, טרם הבשיל להתמצק למסגרת אחודה.

לכן ההתמודדות, כעת, במסגרת המדינה נתפשת כחיזוק המבנה המדיני.

המגמות, לאן מכאן?

בשוך הקורונה, האם האנושות

• תחזק את המבנה המדיני אליו התכנסה בעיצומו של המשבר,
• או, שתמשיך את מגמת הטיפול בבעיות גלובליות על ידי מסגרות גלובליות, שמסוגלות לתכלל ולגייס יותר משאבים ולתאם בין מכלול מגוון של אפשרויות?

הקורונה כמבשרת את תחילת הקץ של המבנה המדיני

משבר הקורונה מראה,  ששיתופי פעולה ותיאום בין גורמים גלובליים, שיתופי ידע, שינוע ציוד, התגוננות, יעילים יותר לטיפול באתגרים גלובליים מאשר מבנה מדיני.

לאור זאת אני מצפה שאיומים עיוורים לגיאוגרפיה, גזע, תרבות, אתניות, יאיצו תהליכים גלובליים, בהם מבנים מדיניים ייחלשו לטובת מבני־על.

לאור הצורך האנושי להתכנסות הזדהותית, מדינות תותמרנה למושאי הזדהות, בדומה לאהדת פרואני את ריאל מדריד, מאלזי את מנצ’סטר יונייטד, או ‘טריפוליטאי’, שסבו נולדו בלוב.

מבנים מדיניים מוכרים, להערכתי, באופן איטי, לא ליניארי, ברצף או סנכרון, אך במגמת האצה מובהקת, בשל הקורונה, יאבדו את ההגמוניה שיש להם כגופים מובחנים ויותמרו לטובת ניהול הולך ומתרחב נוסח השוק האירופאי המשותף או האו”ם, במתכונת שונה.