תרגיל מלוכלך

הערכת משך קריאה כ- 3 דקות

יש שיחות בהן אני נוקט בדיאלקטיקה שלא תואמת את ערכי האסתטיקה שלי, מתייג כ’תרגיל מלוכלך’, לערכיי:

אני מצביע על שיוכם לבית המדרש הסוציולוגי של עמיתיהם לתפישה.

בדרך כלל, מי שאני ‘מתווכח’ איתו הוא מהצד השמרני, אמוני לאומי.

אלה- על הספקטרום, בין היתר, יש להם כמה מאפיינים מעניינים:

  1. הם מבקשים את לגיטימציית המשכיל, רציונליסט, ליברל,
  2. הם מחפשים הסכמה,
  3. הם מתייחסים לעמיתיהם לשמרנות ב-
    • בוז על חולשתם, אם עמיתיהם אמונית או לאומנית חלשים מהם,
    • איימה, שיוך, לאדיקותם, קיצוניותם, אלימותם, אם הם חזקים מהם באמונתם, לאומיותם.

למה

לא

בכך, אינני מכוון ל’הגעה לאמת’ כלשהי, להסכמה דיאלקטית משכנעת;

  • אי הסכמה עדיפה לי- מעניינת, מעוררת,
  • מאי-הסכמה לומד,
  • (כמעט) ואין דבר כזה לשנות ערכי ליבה של אדם מסיבות של הבנה רציונליות.
    באותם מעט מקרי תזוזה,
    בסדר שכיחות יורד
    מישהו נע מעמדתו המקדמית בשל

    1. הסוגיה המקומית עומדת זמני באופן נוגד סט ערכים, ולכן יש לערוך כיוונונון, בקטנה,
    2. מישהו שינה את הסוציולוגיה אליה מתכוונן, וזו, החדשה, אינה סובלנית כלפי סט הערכים הקודם,
    3. בחינה מחודשת של מציאות לאור סט מאורעות משנה את התפישה הביקורתית של בעליה.

כן

  • אני מאיר, מכוון ת’מראה, שיראו איך הם משתקפים, כללית,
  • לעיניי,
  • שיחליטו האם להפעיל את מנגנון הבקרה,
  • הכי חשוב – יראו לי, האם והיכן, אני טועה בקליספיקציה.
ייחוס תפישת עולם

אני מייחס לרוב המכריע של מכרי, וגם לאלה שנחשף לדעתם ואינם מכריי, העדר תפישת עולם עצמאית מבוקרת.

מובהק- מעיד עליהם, עלי.

בהתנשאותי- במנותק ממידת נחרצותם או ייחוס תפישת עולם לעצמם.

רואה אצל רובם המכריע את מנגנון הבקרה מופעל עם שני מאפיינים:

  1. לטפל גלובלית, קונקרטית, בהוכחת וביסוס סט הערכים המוטמע,
  2. לטפל מקומית, קונקרטית, ביישוב פעולה חורגת מסט הערכים המוטמע.

לתפישת עולם

Share

הערות? אשמח לתגובתך