מענה לאי–ידיעה
התפתחות התודעה כוללת הבחנה בין מה שהיא 'מבינה' לבין מה שאינה.
'הבנה': ניסוח מרכיבי סוגיה, קשר לוגי והיררכי ביניהם,
שמאפשר חיזוי תוצאה אפשרית בהינתן תמהיל מרכיבים דומה.
עם פיתוח יכול הבחנה זו, נוצר מרחב בו אין מענה מסביר של 'למה', ו'איך' לתופעות.
כמיהה לסדר, לכוח עליון מארגן, כשאינו מושג באופן רציונלי הוא תמצית תפישת אלוהות.
דת היא אסדרה, מעטפת לקיום כמיהה זו.
דת מהווה מבנה מורכב של הנכחת אלוהות בחיי אנוש, במטרה להסדיר חיי קהילה לטובה מצרפית של חבריה [ומנהיגיה].
בחתירה להבנה רציונלית בעולם שהולך ומתקדם בהסברים על למה ואיך, נפח אלוהות קטן.
בעולם היפר תקשורתי, שאיפה לקהילתנות גאוגרפית נשלטת באמצעות ערוצי דת מתפוגגת אף היא.
אינסטינקט נמנע מאי-ידיעה, שלא יכול להכיל אי־וודאות, ששואב תמיכה מקהילה תומכת, דבק בהיבטי דת, לאומנות ומסורת, שלובים אלה באלה ברובד תשתיתי.
