היכולת לתפוש מצב ביותר מזווית הסתכלות, ממד וגָוון אחד וליהנות מכך

הומור

משך קריאה כ־ 5 דקות

הערות ואחיזה תודעתית

dirty_humor

היכולת לבחון, להגיב וליהנות מתפישת מצב ביותר מ –

  • זווית הסתכלות אחת מתבקשת,
  • ממד, רובד, נדבך צפוי אחד,
  • מגָון מונוכרומטי חד ערכי.

הקישור המקובל בין הומור לבין תגובה פיזיולוגית של פיסוק שפתיים לחיוך, או הרעדת סרעפת כצחוק, הם ביטוי, הפגנה, מקומיים להנאה או שמחה. לעתים, אך ממש לא בהכרח כתגובה להומור.

בין אינדיבידואלים יש שוני בין סוגי הומור; טריוויאלי.
המעניין, שתרבויות, מכני תוכן משותפים מאבחנים דפוסי ‘הומור’ שונים האופיינים לתתי קהילות.

להומור, כדיבור, לבוש, מחוות גופניות, ארוחה משותפת עם שני מימדים:

  1. פנימי – הנאה מהליך מחשבתי, פיזיולוגי
  2. חיצוני – ביטוי תקשורתי, פעולה סוציולוגית, בין אינדיבידואל יוצר הומור לאחר, שבוחר להתייחס בצורה כזו או אחרת לגירוי.

היררכיה הומוריסטית

כשהבן שלי היה בכיתה ב’, סיפר לי – אינני זוכר מה. כשראה את ההבעה הספקנית שהעליתי על עצמי, אמר “עבדתי עליך.”

אני חירבתי, מקווה שמעט ולא מאד משמעותית, כשאמרתי לו “אצלנו לא נוקטים בשפה נמוכה אחד כלפי השני בנוסח- ‘עבדתי עליך'”.

את זה העברתי כשהיה בן 8. די בהצלחה – שפה גבוהה.

יותר מאוחר, מקווה נראה שהעברתי את סלידתי מסוגים מסויימים של הומור ודירוג להומור גבוה ונמוך. גם ההומור לא עבר את הביקורת.

יצפאן במתיחותיו תיווך מציאות הזויה לנורמטיבים, הצחיק (אותי), ניתן להבין שהמציאות שהוא מתווך לא תתכן.

סלפסטיק נחשב כהומור נמוך, בסיסי.

רואה בהומור הופכי, סגי נהור (אם אז) רק מעט מעל הומור פיזי.

הומור עדתי, או צוחק על מגבלה נראה לי נחות אלא אם זה הומור עצמי שהמשתמש בו נוקט כלפי עצמו, ואז ההקשר והמשמעות מתרחבים.

מאידך – בקשה להגנה מהגחכה, נוראית בעיניי. מנציחה נחיתות.

ציניות – חגיגת הכשל נראית לי כהחצנת לוזריות.

והומור שבו צוחקים על מי שלא יכול לדעת שהמציאות המתווכת שגויה – סוג של שקר. לא מצחיק.

אני מוטה להומור מילולי שניתן להסיק, מאנדרסטייטמנט מהז’אנר הבריטי, ניואנס, או סאב טקסט משתמע.

 


תוספת אישית

ייסרתי, את אבי על ‘בדיחות קרש‘, מחווה ש’כל שביעית מוצלחת, אולי לדלג על שש האחרות?’.

מכה על חטא.
היום, אולי, הייתי תוקף פחות על תפישתי את רמת ההלצות.
הייתי מקצה יותר תשומות לאיפוק שלי את עצמי מאשר התקפתי על ביטויי ההומור שלו.

עם זאת,
מעבר לבאסה שגרמתי,
אבי הוא אחד האנשים עם הכי הרבה הומור שנחשפתי, בחיי. את זה אמרתי כבר אז.

כל מהותו הייתה הומוריסטית.
היה ספקן, לא לקח את עצמו ברצינות,
בהתנייתו, הוציא מסיטואציות את הפאן שבהן.

  • לא ידעתי לומר זאת אז כאשר בהיותי בגן הלביש עלי את הגופיה כתחתונים, אולי כדי לרמוז לי, שהוא לא הפתרון להלבשתי,
  • לא כשביסודי חזרנו מהים, הציע לי לרוץ הבייתה עירום – ‘אף אחד לא ישים לב’, שיכנע אותי, מניח שבחן אותי, אולי היה עוצר אותי אם הייתי נעתר, אולי לא…,
  • בגיל 10 לקח אותי מאחורי טמפו באיזור התעשייה בחולון, שאנהג בסימקה 1000,
    ועד ל’שואה’, אליה התייחס כ’טעות היסטוריית’,
  • ועוד…,

חיווי עלי

כשעלה האם יש לי הומור,
ידיד שדעתו חשובה לי,
גרס לא-כל-כך-חשוב על ההומור שניחנתי,
וכן חשוב
אמר עלי

אתה נטול הומור בכל האמור לפטרונותי ולכסף.

האם אני חושב שיש לי הומור?

באופן בלתי מפתיע – כן,
עמוק ורע במובן ש
מפרק הכל, בריבוי זוויות,
לא מוכן לייחס לאף ערך את חסינות הרצינות ולא מצחיק אחרים.

Share

2 תגובות בנושא “הומור”

הערות? אשמח לתגובתך