פגוש פוגייש פגשתי מנרמלי פתולוגיה התנהגותית ה’

משך קריאה כ־ 19 דקות

ה’. גַיָיסים

א’. פתיח

ב’. התופעה

ג‘. הפתולוגיה

ד‘. שרה נתניהו

 

רבים רוצים, מעטים יכולים

משער שמעטים, אם בכלל, שמחים להיתפש כמתנהגים באופן ‘לא נורמלי’, כמונחי פתולוגיה, כבעלי קוועץ’ אישיותי שמסב נזק לעצמם או לסביבתם. 

בעלי פתולוגיה נחלקים

  • למי שמתפעלים מייחודם, רוצים לשמר את מאפייניה – נראה להם שהתנהלותם משרתת אותם גם אם נתפשת כבעייתית בעיני אחרים,
  • ולמי שמזהים, באוף־ליין, שביטויי הקוועץ’ פוגעים בהם.

לקוועצ’ים אישיותיים – התנהלות מחוץ לנורמה – אין יחסי ציבור מי יודע מה חיוביים.
גם בעלי הקוועץ’, ואלה המשוכנעים שאינם
– כולל אלה המודעים לתסמינים פתולוגיים ומצדיקים את קיומם כ’התנהגות סבירה’ לשעתה בעת הדגמת ביטויי הקוועץ’ –
מעדיפים לנרמל את הביטויים הנתפשים כ’לא נורמליים’.

בין בעלי פתולוגיה, מעטים ברי־המזל והכישורים שניחנו ביכולת לגייס מנרמלים של תופעות אבנורמליות.
על ‘מנרמלים’ אלה לתווך את ביטויי הפתולוגיה וממילא את ‘נורמליות’ בעליהם לסביבה.

המטרה – התמרת ביטויי התנהגות חריגים, ל’מקובלים’ באופן שבעליהם יוכלו לתפקד בחברה אוהדת גם אם מדי פעם יתפלקו להם ביטויי התנהגות קיצוניים.

פרקטיקות גיוס עשויות להיות מיושמות באופן אינסטינקטיבי על ידי גייס, או במודע או באמצעות רוחשי טובתו.

גייס במודע משתמש ברציונליזציה ובטרמינולוגיה שונה מ’גיוס’ – הגייס אינו רואה בעצמו כ’מגייס’ מנרמלים. מבחינתו הוא חובר ל’חברים’, בעלי עניין שיש לו להציע להם מ’טובו’.

לגיוס מנרמלים יש צורך באינטליגנציה רגשית המאפשרת

  • איתור בעלי יכולת נרמול של תופעות שהגייס מדגים,
  • העברת מסרי הפעלה למנרמלים באופן שאינו מפורש ומתומלל כמסרים,
    • באופן שהמגוייסים חשים שהתכנים המועברים הם עצמוניים אותנטיים שלהם,
  • לתחזק, לגרום להם לתפקד על ציר זמן מתמשך.

יש להניח שמעטים הגייסים, אם בכלל, פרטו את התנהלותם האינסטינקטיבית לתוכנית עבודה מודעת מובנית שכזו.

הסתמכות על ‘סביבה’

‘עזרה’ מסביבה נחלקת [גם] ל

  • הסתמכות קבלת טובין ראלי
  • ונתפש רעיונית.

נטייה אישית לצרוך משאבי סביבה נחלקת ל:

  • עזרה אינסטרומנטלית
    נטייה של פרטים לבקש, לצרוך, לקחת – להלן מיקום גובה הסף, threshold, לפנייה לסביבה לצריכת עזרה.

    • באופן מובהק, בעלי פתולוגיה חורגים בעצימות נטייתם לספוח עזרה ואנרגיה מסביבתם.
      הם בדיפיציט, בחלושֶעס אנרגטי, לטפל בהיבטי מציאות ונצרכים לעזרה יחסית גבוהה לסביבתם.
  • סיוע בנרמול הפתולוגיה,
    שאיפה לקבלת לגיטימציה להתנהגות שנתפשת כ’לא נכונה’, מזיקה, שלילית

    • בעיקר ללוקים בה,
    • ולסביבתם של בעלי הפתולוגיה, הניזוקים באופן פחוּת.

עוצמה וכוח

בעלי פתולוגיה מגייסים מדגימים סוג של עוצמה, כוח, נחרצות, נחישות אופייניים, ונתפשים ככאלה, בצד רגישותם הפתולוגית הנלווית.

תפישת עוצמה זו, הכריזמה, היא כנראה אלמנט הכרחי, גם אם לא מספיק, המבדיל בין פעלי פתולוגיה לבין בעלי יכולת לגייס נרמול.

מיומנות גיוס

  • גִיָיסים של מנרמלי פתולוגיה מיומנים יותר בגיוס מי שיתווכו את תפישת התנהגותם כבעלי קוועץ’ מאשר מיומנות ההתגוננות של מגוייסים.
    • גייסים עסוקים בגיוס יותר מאשר מגוייסים בהתגוננות,
      • הצורך בגיוס קרוב יותר לליבת חיים של פרט, קריטית יותר לחייו
        מאשר יכולת נרמול שהיא פריפריאלית יותר לליבה, פחותה בחשיבותה אצל מגוייס.
    • מגוייסים מאותרים כבעלי יכולת ונטייה לתפקידם, ונשאבים לתפקידם.
  • גייסים מתייחסים למגוייסים כמנרמלים קודם כל את עצמם (- גייסים) מול עצמם – המגוייסים מְתָקְפִים את תחושת ה’נורמליות’ של בעלי הקוועץ’ מעצם שהייתם במחיצתם.
  • מגוייסים עשויים גם הם להיות בעלי קוועץ’.
    עם זאת אם מגוייסים אינם משפיעים ופוגעים במעטפת הגייסים בשריטות שהם נושאים, הם יכולים להימנות על צוות המנרמלים.
  • מיומנות גיוס היא התמחות במכלול גנרי; ניתן לתעל את מיומנות הגיוס גם למשימות פריפריאליות שאינן מיועדות ישירות לתועלתם הכללית או הספציפית לנרמול.
    • משימות צד של גייס גם מהוות סיוע משמעותי כאמצעי נרמול, כשהגייס מגייס למשימות שאינן קשורות ישירות אליו.
  • על גייס(ים) להתמודד עם אי־נוחות של בקשות מתמידות לעזרה. הם משתמשים ברציונל: לעוזרים להם בכלל ולמגוייסים בפרט יש אינטרס עצמוני; משתלם לעזור להם בתמורה לצריכה וספיחת ערך ראלי או נתפש מהעזרה.
    • באמצעות רציונל זה הם מאיינים את ממד המצוקה והלחץ הרגשי שהם משיתים על זולתם בתביעות הסיוע,
    • או, שכלל לא מודעים לממד זה,
    • או, שהגייסים מתייחסים למצוקה הנחסכת ממנרמלים שהתגייסו לעזור להם כקבלת קומודיטי.
    • הגייסים אינם מודעים או מתעלמים מהמצוקה שהם משיתים על מגוייסים לעזור להם;
      • גרסת ה’תאמינו לי, אני סובל/ת יותר’ פועמת.
  • גייסים, בדומה לגורו(אים) ניחנו ביכולת השפעה כריזמטית, רגשית מעבר לרציונלית, על תודעות אחרים.
  • אפשרי שמגוייס על ידי גייס עשוי להיות גם עם יכולת גיוס.
    • תפוקת תוצרי גייסים מנרמלים אחד את השני עשויים להניב תוצאות יוצאות דופן.
      עם זאת, נראה לי – המדגם של גייסים שנתקלתי קטן מכדי להגיע למסקנות, אלא אינטואיטיבית – שבפועל, חבירה של גייסים האחד לשני די נדירה;
      קשה לצפות שגורו אחד יספק שירותי הובלה רעיונית רגשית לגורו אחר. ישנה היררכיה אינהרנטית ביניהם.
  • מנרמלים שנתפשים כמדגמנים התנהגות מחוץ לנורמה, בעלי פתולוגיה גייסים הם בתפקיד ‘סייעים’ לבעלי הלקות.
    בכך בעלי הפתולוגיה מנרמלים עצמם באמצעות מגוייסים, פעמיים:

    • קיבוץ אנשים סביבם מוסיף לגיטימיות לגייס,
    • גייסים נתפשים חיובית כ’נורמליים’ בכך שפורסים חסות על אחרים נידחים.
  • על אף חשיבות המנרמלים, הגייסים מתייחסים למנרמלים ככוח ‘מובן מאליו’ כלפיהם, רוחשים להם כבוד מוגבל שכן –
    • גייסים מבינים שלא ניתן לגייס את כל סביבתם להסכמה על נרמול, אז את מי בעצם הם הצליחו לגייס? את מי שאכלו את השיט?
    • ישנו חשש מבני של ‘מתי המגוייסים יתפכחו?’
    • עלולים לזלזל בהם:
      • גייסים רואים בהם כנסמכים אצלם, על הטובין שהם מרעיפים עליהם,
      • גייסים חוששים ממגוייסים שנחשפו לקוועץ’ ועלולים לעשות שימוש עויין בחשיפת ביוטיי  קוועץ’ אליהם נחשפו,
      • גייסים מייחלים, לבאים שהם רוצים לגייס, מי שטרם נשבו בקורי הכריזמה שלהם, אלה שטרם גוייסו. ככאלה הם יותר אטרקטיביים בהיותם טרום־מושגים.
      • גייסים מודעים לפתולוגיה, עשויים לאמץ את גישת גרוצ’ו מרקס למועדון שמוכן לקבל אותו: לא מתפעלים ממגוייסים שמייחסים להם שיוך למועדון נורמטיבי התנהלותי.

הסרה

מגוייסים מהווים אינסטרומנטים, פונקציות מסייעות. עם תפוגה מבנית. הניסיון מלמד מצבירת ריבוי מקרים שתפוגה גם אם אינה נקובה, תגיע לפרקה, ולפקיעה.
פקיעה אימננטית זו היא ההתפכחות שחושפת שאותם בעלי פתולוגיה הם בעצם גייסי מנרמלים.

בעת שגַיָיסים אינסטרומנטליסטים מאבחנים שמגוייסים כושלים להניב את ערך הנרמול המצופה או מעצימים את רושם האבנורמליות של בעלי הפתולוגיה – הגייסים נפטרים ממגוייסים.

  • בהתאם לפונקציונליות של מגוייס גייס יתלבט – גם אם אינסטינקטיבית, באופן לא מודע – האם מגוייס רק איבד את הפונקציונליות שלו או שיש גם לטפל בקעקוע אמינותו;
    • ייתכן שמגוייס פג־תוקף יסב נזק לבעל קוועץ’; עלול לנתץ מעטה נורמטיביות מתוחזק במאמץ אם יפיץ מידע חושף קוועץ’ים, ובכך יפגום בתדמית נורמטיבית.
    • במקרה כזה יש להסיט את אמירותיו למרחב שיתייג את המגוייב כ’לא רלוונטי’.
  • החסרת מגוייס מסגל מנרמלים מחייב הקצנת התייחסות של כל הצוות לנשמט מהסטאף ובה בעת לעדכן ולצופף את שורות הנותרים.
  • ניתן לצפות שעל ציר זמן רמת מיומנות הגיוס מתעצמת ומאפשרת לגייס מנרמלים נוספים.
    בפועל,

    • מגוייסים מתפכחים,
    • יכולת ספיחת מגוייסים חדשים פוחתת שכן
      • פתולוגיה מתעצמת על ציר התבגרות,
      • אטרקטיביות הכריזמה מתפוגגת.
        על ציר זמן משימת מגוייס לנרמל פתולוגיה ב’הצדקת’ קוועץ’ בשל טראומה, נסיבות, קושי, מסכנוּת או קורבנוּת הגייס נהיית יותר מורכבת.

בסיס אם: מבצרי – ביתי

לא הכרח אך מאפיין.
לגייס בעל פתולוגיה יש את ה’בלפור’ שלו; גייסים פועלים מתוך בסיס פיזי.

כנראה שילוב של הגנה, ותחושת ביטחון במיקום הפיזי.

ישנה תביעה תקיפה עד דרישה נסתרת שהממשקים עם הגייס בעל הפתולוגיה תארע במשכנו.

תגמול

תביעות לסיוע של בעל פתולוגיה נעשות בחסות תכונות אטרקטיביות מאפיינות של גייס כ-

  • ספיחת הנאה מצריכת הכריזמה של בעל הקוועץ’,
  • הנאה מנדיבות בעל הקוועץ’,
  • הנאת הטובין שבעל הקוועץ’ מרעיף על מי שבקרבתו ונהנה מכך, שמייצרות רצון עד התמכרות של מנרמלים לספוח את הטובין שבעלי הקוועץ’ מספקים,
  • התמוגגות מכריזמה אישיותית, מהומור שגייסים ניחנו בהם ומורעפים על מגוייסים מתבשמים.

מסחר

לבעלי פתולוגיה שאינם יכולים להסתיר את מוראותיה חשוב – אינסטינקטיבית, גם אם לא בהכרח במודע – לשמור על פסאדת ‘כבודם’.

את סממני נורמטיביות זו הם ישיגו באמצעות מנרמלים באופן מודע או שאינו בתהליך רציונלי של הבנת הטובין הנספח מכך.

מכיוון שיש בהם את המניפולטיביות והכריזמה האישית, הם סוחרים בזכות לנרמל אותם, או מונעים אותה.

בוחן – נדיבות, זמינות

בעלי פתולוגיה אינם נופלים בבור היקוש של השפרצת ‘נדיבות תמורת…’ בהקשר של נרמול.

תמורה לנדיבות עשויה להיות אמורפית אבסטרקטית.
הטובין הניתן, כולו או חלקו, עשויים להינתן טרם קבלת התמורה. בכך אפשר לראות כהשקעה לטווח ארוך.

עם זאת, כמאפיין, אֶבֶן בֹּחַן, נדיבותם של גייסים אלה, במובהק, היא תוצר קשב לצורך שלהם, לא לקשב לצורך של אחר. הליך מימברנטי חד־כיווני.

בחינה

ביטויי הרעפת נדיבות ניתנים לבחינה ולהערכה.

ניתן לומר, שכל הרעפת נדיבות ניתכת בכפוף להתאמה של המרעיפים מול המצב ומול מושאי ההרעפה.
בעלי פתולוגיה – עניינו של טקסט זה – מציעים טובין בהטייה הכפופה למצבם באופן דומיננטי יותר לעומת קשב לצורך המקבל.
קשה להוציא מגייסים טובין לפי צורך; אין להם משאבי פניוּת לצורך אחר. הם כן יכולים לנפק טובין על פי כוונה ורצון מקדמי שלהם.

על פי רוב בעלי פתולוגיה הם נטולי אמביציה להסב נזק – ‘רוע יוזם’ כלפי אחרים.
אין להם תשומות מספקות לטפל בעצמם כדי שיקצו תשומות יקרות ערך לטיפול באחרים.

התנהלות של ‘רוע’ היא תגובתית מתגוננת. הם יפגעו באחרים במצבי איום מתגונן, לא בהתניה ראשונית.

ביחסי פרט–סביבה, הם באים מתוך עצמם החוצה בציפייה שהמציאות תותאם לצרכיהם ומגבלותיהם. לא מהמציאות פנימה, לא להתאים עצמם למציאות.

מקור מכניקת ההתנהגות

במאמץ ובקושי ניתן לתאר את המציאות, אז שנכנס לגורמים לה?
ייתכן שבאירוע מכונן חוו קוועץ’ מתמשך שהותיר רישומו לטווח ארוך. אולי בית גידול טראומטי. בסבירות יותר נמוכה, ועם זאת כהסבר די נפוץ ניתן הסבר ‘חוסר איזון כימי’ הם הגורמים לכך.

אינני מבחין בין סיבה למסובב. למתוייגים כבעלי פתולוגיה אינני יודע ולא יכול לבדוק איזון כימי.
כן יכול לאתר נרטיב של אירוע או בית גידול. לגבי שרה נתניהו אינני יודע.

בבחינתם את המציאות הם מדגימים גישה אינדוקטיבית – מהקוועץ’ האישיותי למציאות,
בשונה מגישה רציונלית של דדוקטיביות מהמציאות פנימה.

כיזמים, הגייסים תובעים ממציאות אופפת שתשתנה עבור תחושותיהם, שכן יכולת התאמתם, הטולרנטיות שלהם למוראותיה, מוגבלת ביחס לזו של אחרים.
ו– לא כל בעלי יכולות מצומצמת להכיל מציאות נסמך על סביבתם או תובעים את נרמולה לצרכיהם הרגשיים. בעלי תסמונת זו – כן. יש להם את היכולת לכך.

מניפולציה

בשל יחסים בעייתיים עם המציאות, קיים ייחול ל-מה שלא יקרה.
זו נטייה למתיחת אירועים, מאורעות, הסברים ופרשנויות שיתמכו בפתולוגיה.
הנטייה קיימת עד כדי בדיה בעת מצוקה ו’צורך’, שבמקרי קיצון בגרסת ‘חסרי התקנה’, בודים עד משקרים ביצירת מציאות חליפית כהתגוננות מאיום או בשל נרמול אירועי עבר.

סימן זיהוי

זמינות תשומתית בגרסת קשב לאחר, היא סוג של מד־אנרגיה.

זמינות משתנה בין פרטים שונים כפונקציה

  • של הטייה אישיותית
    • קשב לסביבה,
    • מידת תחושת שפע יחסי רמת מוכנות לספק טובין,
  • למי שתובעים את תשומותיהם,
  • את מהות התשומה
  • ביחס לערך שמייחסים לה בעליה.

לא ניתו למדוד ולא לכמת זמינות של פרט, ועוד מול מגוון אינסופי של ממשקים.
אגב, אם היה ניתן לאפיין זמינות באופן כמותי ל-מידה, ל-מדידה, את מיפוי הגורמים המעצימים/ מפחיתים, התוצר היה יכול לשמש כאמצעי זיהוי, טביעת זמינות, אמצעי הבחנה בין סובייקטים.

עם זאת, ניתן לאבחן, גם אם אינטואיטיבית, רמת זמינות. אנחנו חשים את מידת האהדה שאחרים חשים כלפינו, ובאופן דומה יודעים להעריך את מידת הזמינות המאפיינת פרטים, וספציפית לשער את רמת זמינות כלפינו. מתי אנחנו חשים ‘מנג’סים’, מתי אנחנו מביכים עצמנו בהקצאת משאבים רבים מכפי שהיינו רוצים כדי לזכות בתשומות אחר.

רמת זמינות אינה מנבאת בהכרח רמת הסתמכות על סביבה. בין אנשים עם רמות זמינות שונות יש מגוון של רמות הסתמכות על סביבה.

מס

אני רואה במי שי מתייג כ’בעלי מימברנה זמינותית’,
בהם מובחנים כנטולי זמינות אנרגטית לסביבתם ובעלי נטייה מובהקת לספוח תשומות,
כמספקים לסביבתם את הטובין במטרה לשמור על אקוויליבריום של יחסים.
כמס המושת עליהם.

 


ו’. מגוייסים

ז’. אישית

Share

4 תגובות בנושא “פגוש פוגייש פגשתי מנרמלי פתולוגיה התנהגותית ה’”

הערות? אשמח לתגובתך