משך קריאה: 185 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
20.2.04
תנועה חזרה
נעים בסנכרון וללא תקלות לטאיפה, שם ק' רוכש Omega Speedmaster בגרסתו הקטנה, שעון שק' פיתח אובססיה למציאתו בתחילה בגרסתו המזוייפת, ובהמשך האותנטית, ולאחר שחיפשנו באינטרנט ומצאנו את סדרי גודל המחיר שהוא אמור לעלות, דיון מעמיק האם לרכוש רכישה ייצרית או להמתין למושכלת זולה ומאוחרת, מוצאים בטאיפה, באלף וקצת ומתבצעת רכישה מצויינת.
מחליפים מטוס לבנגקוק, וגם אלה שלוש שעות וקצת מוצלחים. בדרך עורכים תכנית מדוקדקת עם חלופות לכל המשימות שיש לנו לבצע, כאשר הציר המרכזי הוא איסוף החליפות שהזמנו.
אם עד כה עבדנו באפס שיבושים, כעת ישנם קשיים. מינוריים. עומס בתנועה מעכב מציאת מונית, לוקחים אוטובוס איטי מדיי ומתחילים להתכנס לחלופות. מגיעים לחנות החליפות, ק' לא לגמרי מבסוט מהתוצאה אבל לוקח אחריות עליה. אני מודד ומתבאס ממה שרואה, איך שהמכנסיים מונחות, הדשים, מיקום הכפתורים, מחליט לא לקחת, ולהשאיר להם 1500 באהט, דמי הקדימה מתוך ה- 3500. פונה לצאת כדי להמיר לק' כסף, ורואה שלושה עומדים ליד הדלת, כשאחד עם קצף על השפתיים ומקל ביד מנופף בו ומנהל איתי דיאלוג אלים, ומאיים, שמה הוא יעשה עם החליפה. מדדתי אותה פעמיים, עשו את מה שביקשתי, יקרא לשוטר כשהאחרים מסביבו. אולי אני לא מיומן, אולי לא עירני, ולא מתייחס לנפנופי המקל כאל פוטנציאל נחיתה על פדחתי. ק' מתערב ומנסה להרגיע, אני בסיטואציה לא נעימה, מבהיר שלא מתכוון לקחת את החליפה – לך תסביר להם שהם מחקים את הכוונה, עושים כמיטב יכולתם ולוקחים אחריות על המאמץ ולא על התוצאה. לאחר דין ודברים קשה, אני מוסיף 500 באהט, ומשאיר להם את החליפה. ק' מרוצה ואנחנו ממשיכים בסידורים המהירים ובתנועה לשדה התעופה. לא נותן לאירוע להעיב על ההתנהלות ועל החווייה, אבל זה באוויר.
ק' שמתאפיין בהתנהלות שאני קורא לה 'מתחזק עצמו רגשית' כנראה שעייף ונכנס למוד המכונס יותר בעצמו, מקצה זמן להתארגנות חיצונית, מתגלח מחליף בגדים, ואני אומר שבעצם עושה סדר בראש, שכן רואה אותו מבצע אוסף צרוף של טעויות התנהלות, כתעייה בכניסה לתור קבלת ה- boarding pass שם אני ממתין לו, לא הותיר לעצמו 500 באהט מס נמל, כניסה מהירה מדיי לאשנב פקיד ההגירה כשזוג השוויצרים שלפניו עדיין בפעילות, אי-נסיגה כשהבעל מטופל שכן לא מזהה את הסיטואציה, חוסר יכולות לתרגם שווי מוצרים מכסף מקורי לדולרים, והשיא רכישת קפה בכסף שכבר אזל. שואל אותו אם עייף או עדיין לא מרגיש טוב מהבוקר, ומדברים מעט על המוד התחזוקי.
עולים למטוס, יישובים בכיסא האחרון, טיסה חלקה. ארוחת ערב, ארוחת בוקר, מספר לק' משהו, הוא מבקש תוספת קפה אני מעיר על אופן הפנייה הוא משיב שאני עובר ממצב שינה למצב עירות בתקשורת מלאה, דיגיטלי, והוא, לאחר שמתעורר צריך זמן התארגנות וכעת לא פנוי לשיחה ממין זה, אנאלוגי. פאק. שלי. לא בא אליו בטענות, מכיר ויודע את עניין התחזוק הרגשי שנים. רמת העירנות והקשר הסביבתי המשנה עוצמות, הקצב שאינו תואם את שלי. איך נופל בבור הזה? מרפה. כותב שורות אלה בהמתנה בת 4 השעות בעמאן לקראת חצי השעה האחרונה לתל-אביב.
במקרה ש(לא) חוזר מהטיול
מכיוון שאין בעיה, לא של רכוש ולא של חלוקתו – אולי זו בעיה כשלעצמה, מבקש ש- מי שת/ימצא, ומכאן הפניה לזכר והכוונה לשני המינים, לנכון, יכתוב על סיטואציה, מקרה, ארוע, חווייה שבו הכותב היה עד לכך שהייתי במצב טפשי, מגוחך, מצחיק.
מכיוון שחסר יכולות אדמינסטרטוריות רגולטוריות, לא מנחה ולא מגביל, לא בכמות, באופן, בתוכן ואף לא במדיום. ניתן לראות בהוראות אלה מתווה והמלצה של כל מי שרוצה לכתוב יכתוב על מה ואיך שימצא לנכון, בכך ישמש כעורך.
מניח שימצאו קרובים, חברים, מכרים או עמיתים, שיקראו את הנכתב ויעזרו לקבץ את החומר הנאסף.
מבחינתי, כל צרכי הטקס והזיכרון מסופקים עם הכנת אוסף דינמי זה (ולמעשה, חייב להוסיף- גם אם לא, שכן בהיותי וכעת, כחידלון, אישית אני חסר צורך הנצחה, בכל צורה).
כך, ריטה, רני, איריס, גיל, שי וכל מי שירצה לקרוא יוכלו להיחשף לפן נוסף ומשמעותי שכן הייתי שמח לקרוא דבר כזה על מכריי ואהוביי ומניח שגם יהיה מי שירצה לקרוא לגבי.
אוהב.
הקונצפט יושב שנים בראש. נכתב כאן כי לא רואה מקום אחר, ואיכשהו חש אי-נוחות להשאיר "צוואה". אני צוואה? איזה ערך וזכות יש לי לקבוע מה קורה איתי אחרי? אין לי את היכולות המנטליות להכיל מה קורה אחרי ברמה שזה לא מעניין. ואולי אהיה חסר למישהו כמו שאני מתגעגע לאבא שלי בכל מיני מצבים?
* חייב לציין שעל אף המוטיב החוזר עם כל הבנות בנושא, רק העובדה שהן מצהירות שזה דוחה אותן פיזית מחליש, מעט, מאוד מעט, מערער לי את חוסר האמון בהצהרה זו. הפיתוי כל כך גדול, הסביבה כל כך סליזית, האמון במכלול כל כך קטן המטרה כל כך ברורה – מתקשה להאמין ש'הלא' המובע בכזו נחרצות אכן ממומש מעבר לתגובתה כלפינו, וחשוב יותר, מול תפישתן העצמית.
