משך קריאה: 185 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
שערות הנפש
ידידי האמן מעיד שהוא לא אוהב אנשים שמשחקים עם השיער שלהם. אלה עם השערות הארוכות, הכאילו פרועות. אלה עם השיער הארוך והמקליש. מה ההצהרה שלהם? האם לפחות בחלק מהמקרים זו הצהרה של מי שהסדר הסביבתי עוטף אותו באופן שצריך להצהיר שיש לו השגות על כך? האם משתמש בשיער ככלי ביטוי זמין בכל עת, אפקטיבי בהיותו נראה, זול, מיידי, (אולי) מוסכם ושאינו מחייב שכן מאפשר תיקון וסדר במיידי? אמנים, מוזיקאים, שחקנים, אנשי מחשב ששולטים בטכניקה וצמודים לזרמים, מגמות, תכניות שמצריכות לימוד משמעת דיוק ונחישות אולי מצהירים בדרך זו ש'בכל זאת אנחנו רוצים שהרואה יידע שמסגרת מסגרת, אבל יש לי בעיה שמישהו יחשוב שהמסגרת מכילה את כולי, ואני בכל שולח רגל מחוץ לשמיכה, ופורץ את קיומה?'
למחרת פוגש את אודי שוב. מצביע על ישראלית ששנינו רואים לראשונה. אני שואל אותו באיזה מידה יש מתאם למידת היופי שאני מייחס לה למידת תפישתה את עצמה ככזו. שואל אותו אם הוא רואה את האיכותיות שבה. אודי מאשר שרואה. "לך, נסה להתחתן איתה" אני מייעץ לו. האיש לא מתבלבל, מה איכפת לו, אני הפסיכי, פונה אליה ואומר "הוא" ומצביע עליי "חושב שאנחנו צריכים להתחתן, מה את אומרת?" היא מחייכת ואומרת שמאוחר מדיי, נשואה. וכתשובה לתהייתי, מכיוון שהיא כנראה מיומנת וגם מודעת לאיכותה היא מודה על המחמאה. "זה שלך, הרווחת ביושר, לא תרמתי לכך דבר" אני מחזיר לה. אמרתי לו, שעל כאלה אני אומר במרכזי הערכה לנציגים בפרטנר, תביאו אותם גם אם פחות טובים בממדים הנבדקים האחרים.
נפרד מאודי, ומ' מלווה אותי לעיר. מקבל את כרטיס הרכבת ששילמתי אתמול, משאיר את התרמיל בסוכנות הנסיעות והולך לטייל. רוכש מחברת, קוקוס, מים, שעה אינטרנט, נפרד ממ', הפעם ברור לי סופית, עם בקשה שישלח ל מייל כשיגמור את הטיול. הוא לא נהנה, שורד. איש סטרוקטורה ופורמליזם, מקצה תשומות רבות לפענוח הסטרוקטורה, שואב הנאה היא מרכישת המידע על קיומה. הסיסטמה בהודו מאוד קלושה. האין־סיסטמה מהווה חלק מהותי מהשהייה בהודו. זה אולי לא מהנה, ואולי בעצם מאפשר הנאות מסוג אחר. אין לו סיפוק מלחפש אותה, ומה שמוצא לא מספק כסיסטמה. אין במ' את מידת הרומנטיות שייהנה מהבלגן. אומר שידרים או שיצפין לנפאל. ארבעה שבועות לאחר מכן כותב לי מייל ממרתף ביתו. ההפתעה שלי היא מהעובדה שזה לקח כל כך מהר.
מתכנן לנסוע באוטובוס של 5 רופי ומתפתה לריקשה של 50 למרחק של 15 קילומטר. לא מפסיק להתפעל עד כמה מועט הערך המיוחס לזמן.
בנקודת זמן זו אני חש בטיול ברובד נוסף. אולי בשל כך שאני בתחנת הרכבת, אולי בשל העובדה שאני עם חמישה בריטים – לא ברור. חובר לראסל (שם פרטי) ג'והן מווילס. ילד רגיש ומתוק עוד לא בן 20. מטייל על תקציב במיוחד נמוך חמישה חודשים עם תרמיל גדול, אחד קטנטן וגיטרה שסוחב מלונדון כבר חמישה חודשים ועדיין שלמה. שומרים האחד על הציוד של השני ללא דיבור ממשי. הוא ממשיך אתי למומבאי, משם יסיים ללונדון. לאחר הלילה מתהדקים הקשרים ומתחילים ממש לדבר. בהמתנה מספר לי על מלון טאג' מאהל במומבאי שהוא אחד המפוארים בעולם. אומר לו, שאם נגיע אזמין אותו שם לקפה שם.
23.1.04
