משך קריאה: 185 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
Mumbai
מגיעים לרובע קולבה, הדיזנגוף של מומבאי; מקומות בילוי, מסעדות, בתי קולנוע, לשם מתנקזים הזרים. ראסל נעול על Salvation Army, ומאוכזב להתעדכן שמיטה בדורם – חדר שינה של שישה עד שנים עשר אין בנמצא. לוקחים חדר משותף בו השירותים לא מתפקדים, מים חמים אין מה לדבר, והמים הקרים מזרזפים גם מהברז הסגור. ו-עם זאת ארוחת בוקר, בסיסית ביותר. ראסל שומר מאוד על עצמו הן כספית והן על מה שרוכש, מה אוכל ומה שותה. אנרגיה רבה מתעל לתחזוקו.
הולכים לאכול thali מצוין, עושים סיבוב בין חנויות קולבה – נהנים מקפה אמיתי וטוב ברשת Barista. ביום שישי הולכים לשוק הסיטונאי. מאסות בלתי נתפשות של שוק מסחרי, מאות דוכני בדים, אינסוף חנויות בגדים באותו נושא, אחת ליד השניה – איך מישהו יודע להעדיף חנות אחת על אחרת? כנראה בשל התשובה לשאלה זו בפתח כל חנות או דוכן, יש משטח עץ עליו נפרשים מזרונים, עם פתיחת הפעילות בעלי הבית משתרעים על המזרונים. ממתינים. אולי מחכים. לא ברור. רבות הן תצורות הסתלבט.
לא מצליח למצוא משרד נסיעות שמטפל ברכישת כרטיס רכבת. מבחינתי – גמרתי עם האוטובוסים, ניסיונות שהלכו והורעו; חוסר יכולתי להשתין, הסבל מכך באוטובוס לעומת יעילות הרכבת – המעסיק הגדול בעולם, למעלה ממליון עובדים – וזמינות ההשתנה – הבחירה ברכבת מתבקשת. מברר היכן האוטובוס למשרדי הרכבת. נענה על ידי הודי מטופח שפורש עלי חסות, וכשעולים לאוטובוס הוא אף מתעקש לשלם את שלושת הרופיס לקול מחאתי.
בבנין המשרדים הביורוקרטיה ההודית במיטבה, על כל חלון רשום באיזה שעה הפקיד בהפסקת אוכל. רוכש כרטיס בתחינה ולחץ לAhmadabad ומחלקה ראשונה משם ל- Udaipur. חוזר לקולבה, רואה מספרה ועורך תגלחת כוללת.
בערב ב-Ming, מסעדה סינית, אוכלים (הרבה) יותר מדיי, שותים בירה, וראסל מופתע מ- 1150 רופי חשבון, מבחינתו עלות יומיים טיול. מציע לממש הבטחתי לקפה בטאג' מאהל. המלון אכן מדהים – ככתוב במדריכים, אחד המפוארים בעולם. במקום האקזוטי, בעבור כ-24 שקלים מקבל קפה מחורבן להפליא. את שלי לא הצלחתי לסיים. במשוב, שולח אותם ללמוד מבריסטה. צילמתי את ראסל בכמה כיוונים. עושים סיבוב בשוק, והולכים לישון. קיבתי האהובה משלמת בפעילות פי ארבעה את הארוחה המופרזת. למחרת, עורך סיבוב נוסף עם ראסל, נפרד ממנו במלים חמות, הוא מלווה אותי עד למונית. קשר משמעותי ורב ערך, גם אם רק בנקודת הזמן המסוימת הזו.
28.1.04