בין עצל לנמנע

ההבדל בין עצלנות לנמנעות

בחינת נטייה לשלילת מעשה, כמאפיין אישיותי
במנותק מערכיות (האללו, להישאר בטריבונה, לא לרדת למגרש בהשלכה עצמית)
נובעת מאחת משתי טביעות אצבע אישיותיות, מאפיינות, של ניהול אנרגטי.

מגמת האנרגיה

כיוון הרגולציה – השסתום, המימברנה – האנרגטית.

• סגירה – עצלות.
• פתיחה – מניעה.

עצלות

['עצלות' היא תיוג שולל של הסובייקט המתייג.]

ההטיה לאי עשייה וולונטארית,
היעדר חדוות הוצאת אנרגיה*
מימוש הנטייה לשימור אנרגטי אופטימלי (נוטה למינימלי)
כשבכוונת העושה רגולציה לשימור אנרגטי;
להשיג את מירב התוצאה,
כשהנטייה היא אי-עשייה, שהיא סוג של תוצאה.

* ההוצאה האנרגטית תיעשה בשל מקור הנעה חיצוני, תגמול חיובי –

• חיובי – בעל ערך רצוי לעושה,
• שלילי – הסכנות, ההפסדים, המשמעויות לא רצויות המזומנות לאי־עשייה.

אין לראות בריכוז אנרגטי כלפי עיסוק אהוב כ'חריצות',
שכן התמקדות אנרגטית בעניין אחד, אולי, היא התמקדות בתגמול חיובי לעושה, ספיחת הנאה, ההנעה למימוש עשייה של עיסוק רצוי מתגמלת א-פריורית.

המנעות

ההטייה לאי עשייה מטעמים שאינם חיסכון אנרגטי,
אלא שהאנרגיה מוטה למניעת מעשה
מטעמים אחרים.

מה נטייתך?
לשמר אנרגיה או לרכזה בהתנגדות?