מינורי באבולוציה הסטריאוטופית

משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

תודה על הקפה

רקע

בחולון גדלתי במציאות בה בתים מזרחיים היו יותר מארחים, נדיבים, מכניסי אורחים, כמאפיין לבטח יותר מאשר בבתים אשכנזיים בהם ביקרתי, או בביתי שלי.

איפיון זה כמאפיין סוציולגי, טרם שהתמצק לסטריאוטיפ אובחן גם ביוצאי הדופן שלהם, כאימו הרומניה של סטלין שאירחה אותי בנדיבות עמוקה אף יותר מאביו המצרי והמצחיק, כדוגמא יוצאת מההכללה ושאינה מזימה אותה.

עובדה

במשך כשנה ביקרתי ארבע פעמים, בארה”ב, בכעשרים חברות מובינג.

ניתן לומר, שהלא ישראלים שבהם היו נניח 15%, שלוש חברות.

בשאר 17 החברות, משער שהיו שני בעלי חברות שאינם ממוצא אשכנזי. לפי השם.

כולם, אנשי עובדה, פרקטיים, חרוצים, מהפריפריה, פרט לאחד שמכיר את בעל הבית מרקע אישי, איש לא הציע בביקוריי במשרדיהם, שנמשכו בין 45 דקות לשעה וחצי מים.
אותם שניים שדברו על קפה – לא הגישו אותו.

העובדה, שלא הוצעה שתייה – מעניינת. אותי.

תמיהה

מה האמא הייתה אומרת על הילדים – הרוב בנים, היו גם נשים – שלא הציעו מים.

הסבר שלי

על עובדות לא ניתן להתווכח, על ההסבר שלי – בהחלט;

ייתכן וראו בי איש מכירות. כל מה שרצו שאשחרר אותם מנוכחותי המעיקה.

קשיי החיים, העבודה התובענית, מתישה, משרדים לא אסתטיים ברובם המכריע, חסרי חלונות וממילא אור יום, השילו מהם את הערכים שראו בבית וייחסו להן חיוביות, שכן במלל, במניירות מחוץ לעבודה, ערכי הנדיבות נותרו.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share