מינורי בטעמים

ידידי הנערץ הצטרף למי שמזהה באופנוע מקור הנאה, נחמה, ערך הזדהות, ייצוב רגשי.
“אמצעי תחבורה מקצר זמן הגעה בתחת שלי” הוא מדייק.

דיקמן BMW-F800R-2013הייתה לי יד על בחירת אופנועו הראשון BMW F800R. נראה לי כ’נכון’, מתאים, עבורו, ממגוון סיבות- מוטוריות, רגולטוריות ואסתטיות. בה במידה, כפי שאבחן פסיכולוג מוכר- האופנוע המסוים איננו בחירתו הטבעית אינטואיטיבית, לסט ערכיו וסטנדרטי האסתטיקה שלו. ובמלים נרדפות- המוצר סולידי מדיי ביחס להתניה הצרכנית.

ניסחתי לעצמי, שבחירת מכונית היא אחת הפעולות המאפיינות ביותר פרסונה.
בחירת אופנוע היא בת-דודה של ההעדפות, שכן ממד הפרקטיקה מצטמצם בחשיבות לטובת ההטיה היצרית בגרסתה המקומית אישית.

בעת בחירת האופנוע עוד טרם הוצאת הרישיון, היו אילוצים והגבלות.
לאחר שנה ההגבלה הוסרה, הן מהרישיון והן ממנוע האופנוע, שהתעצם מצפרדע מקרקרת לאופנוע לגיטימי, בשרני, מנוסח היטב, גם בכוח מנועו.

עם הוצאת רישיון הדו-גלגלי המלא, הבחור יכול להיכנס לכל חנויות תעתועים, שם יתנו לו סיבוב על כל צעצוע שיחפוץ.

bmw1200gsהאיש, לו יכולת דחיית סיפוקים של תינוק בן שנה, והייתה לו יכולת מימוש של אוליגרך פוסט ‘סובטי’, כמו שביטא משה דיין, ארגן לעצמו מיידית סיבוב על BMW R1200GS ראשון.
חזר נלהב. נגנב על מגן הרוח שמבודד אותו, נפעם מהעצמה, מתלהב מהבומביליות האסתטית לטעמו, “מלך הכביש” כינה, לא ברור לי את מי, אותו או את האופנוע.
מכיר אותו דיו כדי לצפות את המעשה התופח מתוך התבנית הקיימת, אליה נחשפתי רבות- זמן ההמתנה בין ניסוח הרצייה לבן העצמת ערכה והפחתת האלטרנטיבות וביצוע הרכש המיידי.

בחלוף כמה ימים, עשה נסיעות מבחן על שני אופנועים נוספים. בהשראת החוויה הראשונית, בתיאום עם הפאטרן-

  • פסק ש- אין כמו הגודזילה בת ה- 1200,
  • ביקש ל- הזמין לו מגן רוח לאופנועו כדי לשחזר את התחושה המבודדת,
  • והצהיר ש- האופנוע שלו מעולה, אין סיבה להחליפו. בטח שלא עם מגן הרוח.

מזמין לו מגן רוח.
למחרת ההזמנה מתקשר אליי, מעדכן שבסוכנות יש מכירת סוף עונה של אלפמאתיימים, רוצה שאצטרף אליו, להתרשמות. “לא, לא לרכוש.”

בשל זקנתי הגוברת וסבלנותי הפוחתת ויתרתי ופניתי לענייני, בציפייה וודאית, שלא לומר וודאות ציפייתית, לטלפון הבא.

זה, הצלצול, אכן לא איחר להגיע.
מכיוון שהייתי בסט של כמה פגישות לא עניתי, ולאחר כשעה התקשרתי חזרה.

האיש, בתשוקתו, שמח שהתקשרתי סופסוף-
רכש, כולה להוסיף 90,000 על שלו,בהתלבטות האם את גרסת ה- adventure, לא נופל שם- מסורבל מדיי, או אולי ה- limited edition המתעללת שיווקית, שלא לומר שאין בה סבירות צרכנית, אבל על ג’י. פי. אס. לא יוותר שכן ממחיר 6,000 מציעים לו במבצע ב- 4,000.

אוכל לציפורים.

ואני – חרבן מסיבות שכמוני – מחרביין ומכפיש, בשיטת ה- Kiss Kick Kiss.
מטיח בו חרפות נוסח-

  • ברכות על בחירתו,
  • רכש קדילאק בן, ג’יפ של בר רפאלי, האמר של פימפס,
  • אבל הכל עניין של טעמים, ועל טעם ורייח לא מתתווכחים.
    ו”אתה כבר ילד גדול.”

המשך דבר

למחרת ביטל את הזמנתו.

התבאס שאני מחרב לו את החגיגה.

סוף דבר

פוגש אותו בסוכנות KTM, שם בא, התפעל מגרסת האופנוע ה’חזק ביותר בעולם’ סדרתי, ומתואם ה-1200, שהוא הרבה יותר טוב, והב.מ.וו. 1200, המשטרה אמרה שהוא לא מוצלח, ובכלל עדיף ה-800, כי אמרו ש’אפשר לזרוק אותו מקומה שניה, וכלום לא יקרה לו.

התבלבלתי.

Share

השאר תגובה