הבחנה נורמטיביות – סבירות

משך קריאה כ- 1 דקות

אחיזה תודעתית

אין הדבר חדל להיות אמת רק משום שלא מתקבל על דעת הרבים.
נאמר, ובבורותי איני יודע היכן.

נורמטיביות: התנהלות קונפורמית, מתכנסת לסטנדרטים של הסביבה המקיפה.

סבירות: התנהלות פרט שתודעה אחרת, בלתי תלויה, מבינה, מזהה בה היגיון.

אלה שתי התנהלויות שבחלקן חופפות.

  • בהישאל אינדיבידואל, לְ-מה החתירה האנושית יותר מובהקת ל’סבירות‘ או ל’נורמטיביות‘?
    • מניח שיענה ל’נורמטיביות‘.
  • ומה יעיד פרט, בדרך כלל, על התנהלותו, האם מוכוונת ‘נורמטיביות‘ או ‘סבירות‘?
    • מניח שיעיד שהיא סבירה, או לפחות יעדיף שתהיה, וכן שתיתפש בסביבתו ככזו.
  • למה רוב הנורמטיבים [אני מניח] מעדיפים להיתפש כסבירים כשניתנת להם הבחירה להיות נורמטיביים?
  • אם כך, היכן ומתי מתחוללת ההתהפכות הטרנספורמטיבית המרהיבה הזו?
  • האם ניתן לומר, ש-
    • הדבר הסביר לעשות זה להתכנס לנורמטיביות, אך,
    • זה לא נורמטיבי להתכנס לסבירות, כשנמצאת בסתירה לנורמטיביות?

עריכת ברית מילה, טקס חתונה, צום כיפור, בניית מצה ואכילת סוכה,
הן התכנסויות לנורמטיביות או לסבירות?

על מה החוק מעניש על חריגה קיצונית מנורמטיביות (כפוייה) או מסבירות?

על מה הממסד מתגמל כהירואי, על פעולות משמרות נורמטיביות או סבירות?

מה מצריך קושי רב יותר?

איזו התכנסות מצריכה יותר אינטליגנציה?

Share

הערות? אשמח לתגובתך