הפער בין תפישתי את עצמי לתפישת סביבתי אותי

רדיפת ייצוג

משך קריאה כ- 2 דקות

הרודף אחר ה’ייצוג’,
ה’כבוד’ בורח ממנו.

פתיח ברור ומיותר

כבוד = ייצוג
טיפול בתדמיתבעבר –

  • הגלובלי, בשחר ההיסטוריה האנושית,
  • והפרטיקולרי, בילדות עד נערות אישית,

ה’כבוד’ היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר.עם התפתחות אמצעי התקשורת, ויחד עימם אמצעי התיווך המאפשרים ריבוי וגיוון תכנים, מורכבים, בלתי ישירים – התפתח הייצוג, התדמית הנשקפת של סובייקט מתוקשר בתודעת ריבוי אובייקטים.

הממשקים המתווכים באמצעות
ראייה- ציורים, פסלים, מטבעות, ויטראז’ים, עיתונים, מסכים,
שמע- רדיו, מוזיקה,
מראה- מסך
על האמצעים המגוונים שבהם, התפתח באופן שמרכיב האמצעים המתווכים התעצם, עוקב אחר המדיום ומשלים את המורכבות וממשיך, דרמטית ביחס לאמצעים הבלתי מתווכים; סך האמצעים המופנים לתיווך אמצעי הייצוג הולך וגדל ולעיתים אף על התוכן עצמו.

משאבים ניכרים מופנים לפיתוח, טיפוח, הייצוג באמצעי התיווך, עם התמחות בייצוג קונקרטי לסוג הפלטפורמה, ייצוג לפרסונות מובחנות, ייצוג לאוכלוסיה פרטיקולרית, התמחות באמצעי תיווך לנושאי תוכן מסויימים, ספציפיקציות לתוצאתנות – ריבוי פילטרים בין פרסונה לבין קהל הנחשפים בריבוי האמצעים.

ברור, ללא חידוש דרמטי.

טיפול ישיר בתדמית

טיפול בתדמית אישית, באופן ישיר, בגרסה הבסיסית ביותר- לבוש, דיבור שנועד לטפל בתדמית נשאפת.

מעט הלאה בהיררכיית הטיפול בתודעת אחר- ‘עדות’ עצמית של פרסונה המבקשת להיתפש באופן מסוים אליה מכוונת.
אם המטפל בתדמיתו חותר להיתפש חיובית בנושא ‘עדותו’,
כשבפועל נתפש אחרת בעיני הבוחן- רואה בו שלילית –
ייחשב כ’פתטי’.
כך, התדמית הנשאפת תתעוות לאחרת, לשונה ממה שהתכוון הסובייקט.

לא נורא, כולה תדמית,
בחלק מהמקרים הפתט לא מודע לכך, מתעלם, לא מייחס חשיבות אל מול מציאות נבנית מוטמעת.

נזק

בטיפול בתדמית, מודע ושאינו, לחווייתי – נגבים* מחירים אישיים, נפשיים.

בעיה בטיפול בייצוג המציאות

טיפול ישיר בייצוג אישי, מחייב בניה מתמדת של פסאדה,
שכשהיא עובדת – התוצאה היא זמנית, ומאויימת להתפרק נוכח חיוויים אחרים.

כך, יש להשקיע בה בעקביות כדיע לשמרה.

העניין הוא, לטעמי, פחות הנזק שנגרם לסובייקט המנהל את תדמיתו, וכושל בשלב מסויים.

הבעיה היא באיכול עצמי של תשומות המטפל בעצמו.

התודעה האנושית עוסקת בעיקרה בממשקי בעליה (של התודעה) עם המציאות האופפת אותה.
כשסובייקט מטפל בתפישת המציאות של אחר את עצמו, הוא נע בין חיוויי מציאות שיש לו על עצמו, לבין חיווי רצוי שרוצה להעביר לאחרים, התהייה המתמדת, מה הסביבה מקבלת, התעייה המתמדת האם מה שהוא רצה להעביר התקבל באופן שהתכוון להעביר, הטעייה, המאמץ המתמיד, החשש –
קשה, קשה.

עוצמה

נראה לי שיותר מסוכן, בכל האמור ליציבות נפשית – העדרה, נידפות רגשית מלהיות חבלן מטפל בפצצות, שכן השליטה אצל החבלן.

באופן לא מעמיק, בוודאי שלא אמפירי, ראיתי מתאם בין בין מי שדיווח על עצמו שסובל ממיגרנות, לבין מי שאני ייחסתי לו טיפול ישיר בתדמית מתווכת.

ו-כן, ייחסתי טיפול בתדמית אישית מתווכת גם למי שלא העיד על מיגרנות.

חשיפה

נחשף מעט לפינת הליטוף בפייסבוק, כזירה הפופולרית לטיפול בייצוג.
לבכות.

הנחמה – זה בקטנה. פרומו אפשרי למיצוי הפוטנציאל בהינתן סיטואציה אחרת.

הייצוג מנסה לטפל באמצעות תודעת הסובייקט בתודעות אחרים.

העניין הוא התחמושת- צריכת מחסני החירום, גירוד הבריאות הנפשית.

 


* זה שאני מאתר את הנזקים, לא אומר כמובן, שהם ישנם.

Share

הערות? אשמח לתגובתך