תגית: אישיות

אימוץ פרקטיקת מנהיג כאידאולוגיה.

דרמטיזציה ממסכת מציאות עויינת.

"אנחנו דפוקים" –
החצנת נחיתות שיתופית.

הזדהות מקומית זמנית עם רעיון ליברלי
אינה משנה מהות הטייה קונסרבטיבית.

שלטון מתחמן, משקר, 'עבורי'.

אינסטינקט אמוני לאומני, משמר התכנסות הזדהותית,
ניתן להסתרה, לא להסרה.

שימוש בכוח מתגונן/ תוקף כיישום אידאולוגיה.

תואר, היררכיה אידאולוגית, גוברים על היגיון וסבירות.

מענה ליריב תפישתי בעצם,
מכוון לסתלבט על אינטליגנציית תומך.

ייצוג סמנטי חשוב יותר ממציאות.

שריפת דגל – מאסר שנה,
לפיתת כוס – מגניב.

הצרת חופש כ'דמוקרטיה מתגוננת.'

הזדהות פרט עם פגיעה בממסד כהישג אישי.

רעש, מתמיד – החרשת רציונל, תחזוק בלבלה תומכת מנהיג.

לקיום קולקטיב אידאולוגי משמעות וערך כשלעצמו,
מעבר לפרקטיקת תפקודו.

עניין אישי, אקטיבי,
בשימור והפצת האמונה.

חסיד צוהל רגשית, כרוך מנהיג – מירי רגב,
ומתנגד, שמרן קפוץ סבר – בן ציון נתניהו.