ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
בעוד שברמה האישית היינו נוהגים אחרת לטפל בטראומה.
תגית: פוליטיקה
הערכותיי המעכירות
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
חרא הערכות השפרצתי.
ההערכות המגדירות, האססמנטס שלי, סובלות (גם) מהבעיות הבאות
- הן שלי,
תוצר של חושי ויכולתי לעבד ולהגדיר מאורעות
ומתייחסות, בדרך כלל, לאוניברסאלי. - נחרצות
לפחות נתפשות,
לבטח נתפשות שבוטח בהן יותר ממה שאני בוטח בנכונותן.
לחלקן, בעיקר לקלסיפיקציות של אחרים הסכימו.
גם הסכים מי שהאססמנט על עצמו נתפש בעיניו כחיובי.
אם לא- פחות יסכים.
כלומר אני מתיימר לתת תיאור והשומע מסכים שהתיאור אובייקטיבי אם בעקבות הגירוי השומע ייחס לעצמו ערך חיובי.
אי שביעות רצון וחרדה פוליטית
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
שמעון פרס אמר ש-
'היהדות תרמה את חוסר שביעות הרצון'.
פראפרזה על אמירה עממית-
מי שבצעירותו לא סוציאליסט, אין לו לב,
מי שנשאר בבגרותו סוציאליסט, אין לו שכל.
לאומיות, לאן
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא "פטריוט אך לא לאומן" והסביר-
- פטריוט הוא מי שאוהב את ארצו
- לאומן הוא מי ששונא את האחרים.
בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי
- עצמאות אינטלקטואלית לחתירה המתנערת מגילויי זהות פטריוטית באשר היא,
- משמעות פרקטית לקוזה נוסטרה אד-הוקי למכלולי חיים,
- ולתרבות- ערכי הנאה, מקדמי חיים שיתופיים.
עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.