בשיחה אינטימית עם אושיית ספורט לשעבר, שאלתי-
"תגיד, תגיד, מהי תפישה גורפת של אנשים סביבך, ואתה יודע שהיא לא נכונה"?
חשב רגע או שניים ושחרר:
"כולם חושבים שאני נורא אוהב את אשתי. ואני מזיין בלי סוף."
מכירים את אלה שעוקבים אחרי בן שיחם,
צעד מקדים- מגייסים אותו אליהם,
או צעד מאחור- מחמיאים לו, מתחזקים אותו רגשית?
אלה ואלה חולקים אותו מנעד תקשורתי, משני קצותיו.
מכירים את מי שמְתָקשרים כאילו הם טרמינל של תוכנית מחשב?
מנפקים חיוויים כמה בני שיחם קרובים אל מערכת ההפעלה והזיכרון שלהם.
אוהד קבוצת ספורט מזדהה בעיקר עם האוהדים העמיתים.
הקבוצה היא הפלטפורמה להשתכשכות הסוציולוגית.
בין היתר, אנשים נבדלים האחד מהשני בסט הערכים המנחה אותם.
העניין הוא, שאנחנו בוחנים אחרים באמצעות סט הערכים האישי שלנו.
"אם משהו שונה מאחר רק בסדרי גודל,
מהותית הם לא דומים,
הם זהים,
ושונים רק בסדרי הגודל."
מים אכן זורמים למקום הנמוך.
השאלה היא, האם בתפישתנו את המציאות, אנחנו מזהים נכונה את נתיב התקדמותם.
מכנה כך את אחד מחבריי הרצים ומתמעטים.
לא רק מפני שהדבקת התואר המסוים לפרסונה הפרטיקולרית מעוררת חיוך על פני המכירים אותו,
אלא גם ובעיקר,
שהאיש הוא אקספריינס ג'נרייטור, יצרן חוויות.
"לתחת שלה יש אטיטיוד של כוס."
ידידי הנערץ.
אח, איזה יופי של ערך.
האם הנאמן מתחזק רעיון או ערך נאצל,
או, שדבק בהתנייה מקדמית, לא זוכר למה, ומבקש לספוח ערך על שמרנותו?
זה הכרת הפוגע בהורדת רמת חיי אחר.
להכרה זו, יש תכלית-
מבקש מחילת האחר מבקש שבעצם האחר יימנע מלהתייחס אליו כמי שפגע בו. להמשיך לקרוא סליחה
השלושה התדיינו על מהות הבהמה:
אם רואה מישהו ומשים עצמי כ-לא,
יש להניח שגם הוא הבחין בי
והתעלם. להמשיך לקרוא הדדיות א', מתעלמת
בקפה, אחת מיושבנותיו משתעשעת עם בתה הפעוטה בכאילו שש-בש.
הבת מעיפה את הקוביה בחוסר מיומנות ודעת.
"בואי נחפש את הקוביה, כדי שסימצ'ו (בעל הבית), לא יכעס."
לא כדאי לחנך את הילדה שהסיבה לעשות משהו או לא,
הוא קידום העצמי ולא דמוניזציית אחר?
יום אחד שאל החכם יעיש אלפסי את אשתו צ'ארנע-ריבקע,
או שמא היה זה רב' הרשל'ה בער את אשתו אלגרה-פורטונה,
לא זוכר, זה היה מזמן, להמשיך לקרוא אהבה, רוטינה, עשייה וטקסים
לתמיהת חבר מז'אנר מאוד מאובחן,
איך זה ששורד עם אשתו, ששייכת לסוגה מאוד מאובחנת אחרת, מציע:
"לעת עתה, דומיננטיות וקטור הבניה המולקולרית של אשתך גדולה מוקטור הפירוק הגלובלי שלך."
שרף לי בחורתחת.
הפרוקטולוג הנחה לדרגש, על הצד, להפשיל ולפסק.
חדר, חתר, הציץ, מישש וחרץ: "טחור."
שיערתי. "מתי ייעלם?" שאלתי.
"לא יודע", אבחן, "הוא שלך."
