תפישת עולם המציעה תצורת חיים
אידילית
כלשהי,
השואפת לממש את ערכיה בהדרגה, אבולוציונית, אורגנית והרמונית, באופן נבנה,
על ציר זמן
ובהסכמה.
נוטופיה אישית
שאיפה לחיים רציונליים להגדלת מימוש טעמים ורצונות על מצע ליברלי רציונלי ואינידיבידואלי, עם חקיקה מינימלית חף מאלמנטים של שיפוט ואכיפה, ועם זאת כדתי שממתין למשיח, הוא רוצה את הכיוון של ההמתנה, אולי את הבונוסים הנלווים לתפישת הגאולה, ועם זאת, חלקם הגדול של הדתיים לא מייחלים לבואו- לך דע. 🙄
עם התעניינותי בצילום, כילד בחולון עם המינולטה של אבי – צליל התריס tsik מנגן לי באוזן, ריח העור החום עולה באפי.
מודרנה יפנית.
לא זוכר את רכישתה. בחיפוש מסתבר שהיא מודל 1960, כלומר טרום תודעתי.
אבי צילם, בעיקר שקופיות ואותי לא מעט. להמשיך לקרוא הסלפי הראשון שלי
'15 דקות התהילה', של אנדי וורהול-
החשיפה באמצעות מדיה מודפסת, משודרת, ומטוּלְוֶזֶת להבלחת פרסום וחזרה לאנונימיות, השתדרגה עם האינטרנט, עם מאגרי זיכרון נגישים הניתנים לחיפוש והצגה, וכן עם סף הכניסה ליצרני תוכן עצמאיים פרטיים הונמך דרמטית.
האם יש לעדכן את '15 דקות התהילה' ל-'15 ג'יגות ריצודי תהילה'?
לידידי הנערץ עסק אינטרנטי. מחזיק תשתית תקשורת שעולה לו 2,000 ש"ח, לחודש. חבר שעובד אצלו בשידוכי, המליץ לו לחסוך 75% מההוצאות על ידי הסתפקות צריכת 10% מהתשתית. "אתה מציע לי הצעות דיקמן?" גער בו. כשהחבר סיפר לי, הנדתי בצער, שזה ההבדל בין אופטימייזרים קטנים חסרי חלומות, לבין יזמים שמניחים תשתיות משרתי תקווה, מעוררי מוטיבציה והשראה.
אבולוציונית, כשהאנושות הייתה מעוטת ידע, עם נגישות נמוכה אליו,
שולמה פרמיה לפרטים שהיה להם ידע, או נגישות אליו.
פרמיה הולכת וגדלה ככל שהידע היה בפער גדול יותר ונחוץ יותר לנצרך לו, להיטיב את חייו.
עם התעניינותי בצילום, כילד בחולון עם המינולטה של אבי – צליל התריס tsik מנגן לי באוזן, ריח העור החום עולה באפי.
'
ביקרתי עם בתי בתערוכה על 
הוא מבהיר לה, ש-
המאמר מתעלם מדרג ניהול הביניים, שמהווה את אופק התקדמות העובד הזוטר, וזאת בשל שכלול רציף, מתמיד באמצעי התגמול, המיכון והבקרה:
חונכנו, גדלנו, לתוך הפרדיגמה שלניסיון יש ערך.
