על הסכין – הבחנה בין איומים

משך הקריאה: 12 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

הנושא

האם היה צורך לירות בערבייה המניפה סכין בתחנה מרכזית בעפולה, או לא, כשהיא אינה משתפת פעולה עם הקריאות המנחות אותה להניח את הסכין.

רקע

ציטוט של התכתבות מצדד בפגיעה מתונה:

יורים ברגליים כן, 
לוקחים סיכונים לא!
 
אתה יכול לטעות ולקחת סיכון,
אני ממש אין לי עיניין לקחת סיכון.
עזוב אותך עם האובססיה שלך, ימין שמאל.
במלחמה יש תקלות כמו הגב’ שהניפה סכין בתחנה המרכזית כמו האריתראי בב”ש וכמו היהודי שצעק אני דאע”ש וניסה לחטוף רובה בירושלים.
כולם היוו איום ברגע מסויים ולכן נוטרלו.
…מפני שאיום באלימות, מלחמה (סכין או כלי נשק אחר) כלפי אדם זה או אחר אינה מבדילה בין שמאלנים לימניים וצריך לנטרל את האלים.
…הנפת סכין ורצון לדקור זה לא אלימות?
האמירה שלי- אין פעולה ‘נכונה’.
יש פעולה ‘נכונה’ לסט ערכים מאפיין אנשים עם סט ערכים דומה.
הבעיה- היא ב’ייחוס מוטעה של ערך לעצם, חפץ כלשהו, לפעולה, וגזירת פעולה מכך שמעידה על אישיות הגוזר ולא על מהות העצם או הפעולה.’
 
משפט מסורבל שמנסה לאמר-
 
חתול שחור עובר ברחוב.
יש מי –
  1. לא שם לב לחתול
  2. ישים לב ויאמר לעצמו שיש אנשים שיירקו בראותם חתול עובר,
  3. יירק ויעבור למדרכה השניה.
החתול אותו חתול במנותק מתגובת כל אחד מהאנשים.
תגובת כל אחד מהאנשים היא אופיינית למבנה אישיותי מסויים.
 
שלושה יעברו ליד מזוזה-
  1. אחד יתעלם מהחפץ,
  2. אחר יאמר לעצמו שיש אנשים שמנשקים אותו, ויתהה איך יכולים לייחס לחפץ מהות מיסטית, וייחס לאנשים, לא לחפץ חוסר רציונליות,
  3. שלישי ינשק אותה בתאווה.
המזוזה אותה מזוזה לפני ואחרי תגובת כל אחד מהאנשים,
תגובת כל אחד מהאנשים היא אופיינית למבנה אישיותי מסויים.
שלושה שמעו על אבן הכעבה במכה-
  1. אחד אומר- לא מעניין אותי,
  2. אחר אומר- וואללה הייתי שמייח להגיע לשם בתור תייר, לראות איך אנשים לא רציונליים מתרגשים,
  3. שלישי אומר- המקום קדוש, יקר, חשוב לי.
לשלושה נולדו בנים-
  1. אחד מגדל אותו, לא מעלה על דעתו שיש מי שחותך לבן ה- 8 (ימים) את העורלה בקצה הפין ולמצוץ לו את טיפות הדם,
  2. שני חושב שזה מנהג ברברי, אלים, מיותר בתינוק חסר ישע, וחושב שכדי שהילד לא יהיה שונה מאחרים יש לחתוך לו.
    ומגיע למסקנה בדיעבד- טעות, שכן אין לכך ערך בריאותי, והיום זה לא מחזה שונה.
  3. חושב שהוא כורת ברית עם האל- גם אם לא מכיר בקיומו, אבל כן מכיר בכריתת ברית עם ה’דומים לו’ בסט ערכי הליבה שלהם.
לשלושה יש ספרי תהילים בבית-
  1. אחד מעולם לא פתח אותו.
  2. אחר יכול לעיין כדי לדעת האם מזמור מסוים ששמע עליו מנוסח במקור כך או אחרת.
  3. שלישי מייחס לספר סגולות מסויימות, וישים מתחת למזרון יקיריו.
לשלושה יש נקניק וגבינה במקרר-
  1. אחד יאכל אותם יחד ולחוד לפי איך שבא לו באותו רגע,
  2. אחר יאכל לפי איך שבא לו אך יציין לעצמו שיש אנשים שלא יאכלו אותם יחד, ואף מוכן להמנע לגרום אי-נוחות אם יש בקרבתו מי שמפריע לו.
  3. שלישי יקפיד לא לערב נקניק עם חלב. או כי חושב שכך ציווה האל, או- מפני ש’אינו זוכר למה’, אך רוצה לשמור על ‘צביון’.

 

שלושה הגיעו לעשרה בתשרי –
  1. אחד לא מודע לזה שיש אנשים שצמים ביום זה,
  2. שני יהיה מודע לכך, יתהה למה עושים זאת, ולא יצום,
  3. שלישי ימנע מעצמו מזון ומשקה. או שמאמין בציווי של ‘ועיניתם נפשותיכם’, או שרוצה לקבל ערך חיובי מ’שימור צביון’ או שסתם לא זוכר למה.
שלושה יראו בד לבן עליו פסים כחולים ושני משולשים הופכיים האחד לשני-
  1. האחד, לא יודע מה זה,
  2. השני יודע שישנם אנשים שרואים בזה סמל של קבוצה מסויימת- אם משתייכים אליה אוהבים אותה, אם עוינים אותה- שונאים אותה,
  3. השלישי, אם שייך לישראלים לאומיים ‘מכבד’ מתרגש עם הנפת הבד,
    השקול לו- אם עויין את הישראליות ישאף לשרוף ו’לבזות’ את הדגל.
לחבר של מישהו נפטר הורה-
  1. אחד לא יודע מזה.
  2. שני נוכח בטקס הלווייה מפני שיודע שהאחר מצפה לכך ו’מתנחם’ בכך.
  3. שלישי חושב שלדבר אל גופה מתה בעת טמינת גופת ההורה באדמה, מניית סגולותיה, ערכיה, והישגיה הוא מאורע משמעותי ונאצל.

המשותף למקרים המוזכרים-

  1. אחד לא מודע לקיום ערכיות כלשהו לחפץ או מעשה,
  2. השני מודע לכך ש’יש אנשים ש’ מייחסים ערך ‘חיובי’ או ‘שלילי’ לפעולה או מעשה,
  3. השלישי מייחס לפעולה או חפץ, ערך מקדמי, ולכן יחיל פעולה נגזרת שהוטמעה באישיותו בעקבות הטמעת הערך המקדמי- לדגל יש ערך. יום כיפור הוא יום צום קדוש.
יש מי, שמבחינתו, סכין מונפת ביד מישהו- זה לא אקט סמלי, זו סכנה. מוחשית, תמידית, בכל מקרה, כהתניה, ללא עוררין.

לכן יש להצמיד לסכנה זו פעולה. מיידית, גורפת., מפני שלפעולה זו יש ערך- ערך מקדמי.

יעלון, לפיד, בנט, שקד, דומיהם, מי שעוסק בביטחון במהותו האישיותית, מצדדים בייחוס מיידי של סימול חפץ פעולה מיידית.
מה משותף לאנשים אלה-
מבנה אישיותי, חותר פעולה, מסדרת, מיומנות בייחוס לחפצים משמעות, והצמדת פעולה לעיתים מיסטית- לדגל, הימנון, מטס מעל אושוויץ, לעיתים פרקטית- קוטלת חיים.
איך מבחינים האם זה מבנה אישיותי? וחרדתי?
כשבוחנים לאן מעדיפים שמקרה יזלוג במקרה של טעות:
בעוד שיש מי [אני] שמוכן לקחת את הטעות לכיוון של ‘אסון’- וטז מתכנים ‘אופטימיסטים’, ‘הזויים’, ‘חולמים’, ‘יפי נפש’ …. הכל כ’קללות’, כן?
או,
ההיפך, ימניות שמרנית, השואפת, להגן, להתגונן, להיזהר, לפחד, המוכנה לפגוע במי שמייצג את הסכנה באין ידיעה,
שכן בפחד, בחרדה, בזהירות, אין מקום ‘לקחת סיכונים’, שמא…
זו נטייה אישיותית, אופיינית. כנראה מולדת ומוטמעת- יש אנשים זהירים יותר או פחות,
כמו נדיבים יותר או פחות, כמו מדייקים יותר בזמנים יותר או פחות, כמו חרוצים הנוטים להשפריץ אנרגיה יותר מאלה שנוטים לשמר את האנרגיה החסרה להם לעצמם- למקרים שיצטרכו לה.
ישנו ארכיטיפ מחשבתי שנוטה לייחס ערכים לפעולות או לעצמים לעומת מי שבעלי אישיות שנמנעת מכך.

איפיון

[אני מצפה] שאנשים שמאמינים בכוח כאלמנט פותרני,
  • יטו להצבעה למפלגות שנוטות במלל לפחות להשתמש בכוח-במציאות העכשווית-
    יש עתיד, כולנו, ליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו, ש”ס,
  • ביניהם תמצא יותר התחמשות בנשק אישי,
  • תמצא אצלם שימוש בפעולות ‘מרתיעות’ שיגרמו לצד השני לא לממש את כוונותיו, מפני שאנשים נוטים לייחס – בדרך כלל אנשים מצפים שאחרים יכירו בערכיהם – הבנה רציונלית, שכדאי להימנע מעשייה בעייתית, שכן יופעל על ה’מסוכן’ כוח בלתי מידתי, שכדאי לו להיזהר, שהרי הם היו נזהרים ממנו.

צודק, או לא

העובדה שאני מוכן לקחת את הסיכון על מי שמניפה את הסיכון, לא עושה אותי צודק.
היא עושה אותי ‘פחות זהיר’, ‘יותר אופטימי’, חותר זכויות אדם ופרט נזהר באנשים לא מוכרים תוך נטילת סיכון.
העובדה שיש מי שלא מוכנים לקחת את סיכון זה לא עושה אותם צודקים. או טועים.
אבל הם כן מאופיינים- משמרים קיים, חוששים מסיכונים, נטילתם, יש להם ‘עוני’, ‘מחסור’ בטחוני, הם לא ‘מבזבזים אותו.’, ‘חיים על חרבם.’
כאן אינני דן, עוסק מתווכייח, מהי התנהגות נכונה.

לתפישתי

  • מציאות על מרכיביה, היא נטולת ערך כשלעצמה.
  • בני אדם מייחסים למציאות ערכים, חיוביים או שליליים, קטנים או גדולים בהתאם לאישיותם, העדפותיהם, התניותיהם.
  • אנשים דומים בהיותם בעלי סט ערכים משותף.
  • שיתוף בסט ערכים משותף הוא תוצר של מבנה אישיותי.
  • מבנה אישיותי הוא תוצר של סביבת גידול, חינוך, ערכים מוטמעים,
  • ובבגרות- יש מי שמפעיל בקרה שמוחלת על סט ערכיו, האם לדבוק בהם או לשנותם בהתאם לעדכון השקפותיו.
  • חלק מהשיקולים האם לדבוק בסט ערכים או לשנותם הוא האם יש עניין לקבל חיווי חיובי מסוציולוגיה מקיפה תומכת או עוינת- נעים לפרט לקבל אישוש על היותו דומה לסוציולוגיה המקיפה אותו.

נ.ב.1

אכן רוב האנושות היא מז’אנר הטיפוס השלישי.
זה שמעדיף את הנורמטיביות על הסבירות,
ויודע לומר ש’סבירות’ עדיפה על נורמטיביות.

נ.ב.2

האם יהיה מופרך להניח שמי שהיכה את האריתראי שנחשד בטעות כמחבל בתחנה מרכזית בבאר שבע, אחרי שכבר הופל, הוא חולק ערכי ליבה ימניים שמרניים? הוא מגיב חיובית ערכית לדגל, המנון, יש לו יחס מאובחן וחיובי למסורת יהודית, צם ביום כיפור, שימוש בכוח תפישת הביטחון שלו כוללת רתיעה מהחזרת שטחים?

נ.ב. 3

אחד כותב לאחר מסה של מאות מלים על משהו פילוסופי שהאחר, לדעת הכותב, לא מבין-
  1. אחד יחשוב שזה ‘יפה’ אבל אין לו זמן לבזבז או סבלנות להקצות למישהו, אלא אם זה ילדיו, את האנרגיה,
  2. שני חושב שזה סוג של ‘נדיבות’, הקצאת אנרגיה מקדמת לטובת רווחתו האינטלקטואלית של האחר, גם אם הסיכוי שילמד מזה משהו משנה תפישה אפסי, ועם זאת הוא עושה זאת עבור תחושת השפע שלו, היכולת להקצות לכך משאבים עבור האחר- ובעיקר עבור עצמו, חושב שמקדם אותו בהיבט שחשוב לו.
  3. שלישי, שכתיבה כזו היא בזבוז זמן ומשאבים משווע, שמעיד על אי-שפיות, בזבוז אנרגיה, שכן האנרגיה שבוזבזה לא תועלה לערוץ פרקטי מועיל מעשית לאותו רגע, ואפילו בזבוז אנרגטי לקרוא את הנכתב. 

 

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share