מוקדש* למצהירי שבועת ווסאלים**, באי-נוחות***
פגשתי מי שהצהיר, ש-'מוכן להרוג עבור… ' גם אם נקט בניסוח אחר.
ואני, חרבָּן מסיבות שכמוני, רואה שתי בעיות:
- אני לא ביקשתי, לא רוצה, שלבקשתי מישהו יתאמץ באופן החורג מגדרו.
שאיש יהרוג, בוודאי שלא עבורי. - המוכנות, הרצון לסייע בכל מאודם, אפעס…
הם לא הורגים – הם מוכנים, רוצים, מילולית, אולי אפילו מנטלית – ולא עושים, - המוכנות הנפשית שלהם, מבחינתם היא העזרה, היא המאמץ.
כן, מקווה שיעשו מעט,
במסגרת יכולות רגילות, בטבעי, באורגני, מרצון, בוולונטארי, בסנכרון, מבחירה המשרתת את העושה.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** שבועת ווסאל.
*** באי-נוחות, שם אותי במצב של אסירות תודה מצד אחד, חוסר צורך מצד שני, ותחושה של אי אמון מרובד נוסף, וגם – הסיבה לשמע התכנסנו לא קרתה.
