בזוקה וחבורתו, יום הבחירות

שיחלופי אמפטיה, הדדיות תפישתיות עאלק

אפילוג

בזוקה וחבורתו טרום בחירות

כמה מחבריי ימניים. כלומר בעלי תפישה אמונית לאומנית שוחרת התכנסות הזדהותית על ההשלכות התפישתיות והיישומיות הנלוות להשקפה, כשהשוני ביניהםהוא במידת העצימות מופגנת. הלטנטית די דומה.

אני ראשון להודות, שבין חולשותיי, עשרות פגמיי, מאות ליקויי, אלפי כשליי וריבוא החמצותיי זו היא מהפחותה שבהם, אם כי, גם כבשאר חסרונותיי, אינני מתנאה בתקלה זו.

אלה המסויימים, באופיים, מצביעי ימין מובהקים. מהצד הלאומני חותר סדר, מהז’אנר הפורמליסטי כתחליף מהות – מה שבחוק הוא הקובע, ביצועיזם, מטרה, פתרון מעמדת כוח, מותני קונפורמיות נורמטיבית, ניקיון כפיים חשוב מאד, בעיקר בצד השני של המפה הפוליטית — “בוז’י פושע, שתק בחקירתו.”

ביום הבחירות, טרום פרסום תוצאות המדגם, הפוחעייזץ’ מסתלבט עלי; מפציר בי להצביע למרצ, שכן, לאור המסרונים קורעי הלב מייבבי הגעוואלד שקיבל מיושבת ראש התנועה, הוא ‘חושש שמרץ לא תעבור את אחוז החסימה.’

אחיו, שמרןץ’ נבוןץ’, הלך להצביע במעוז שמאל תל אביבי. דיווח, שפגש שם את תמר זנדברג, לחץ את ידה ואיחל לה בהצלחה. משכשך בקדמה, רוחץ בליברליות.

הם בכלל פלורליסטים. בעיני עצמם. פלורליסטיותם מתבטאת בכך שלא דחוף להם לאסור מצביעי שמאל.

ושניהם בדואט, עכשווי, מפגינים אהדה ואמירה ‘שיש לה מקום בכנסת’ ו’שיצטערו אם לא תעבור את אחוז החסימה’ מאמינים להצהרותיהם.

ואני לא. באוזני העריילות וזכרוני המתקהה, מזמוריהם הקודמים עדיין מתנגנים בגרסתם – מעשיים שכמותם – ש’אין טעם להצביע למי שלעולם לא יהיה בקואליציה. אובדן קול.’

כחרבן מסיבות שאני, אני אומר להם שאינני מאמין להם שהם מצטערים. הם אמנם אינם משקרים אותי והם כן את עצמם; נותנים לעצמם את התחושה שהם אולי ימניים קונסרבטיביים מעשיים, ועם זאת פלורליסטים המאפשרים לכל גווני הקשת הפוליטית לקנן בכנסת, והם, בנאורותם, בכלל חושבים שיש מקום לדעות פרוגרסיביות בבית הנבחרים.

בהמשך, מסתבר שמרצ עוברת את אחוז החסימה.
וכן מסתבר, שאויה ואבויה, במין צדק פואטי, הימין החדש – מפרפר סביבו.

והפוחעייזץ’ הפרקטי שלנו, שבבחירות הקודמות רצה להצביע להם, נרתע, הגיב פוזיטיבית לבעל הבית שזעק ‘הערבים נוהרים באוטובוסים’, חזר הבייתה – הוא נעלב כשאני נוקייט ‘חזר למלונה’.

לתפישת השמרןץ’ הנבוןץ’ על נתניהו לפרוש לאחר שתי קדנציות. כפורמליסט, על פי חוק. ועם זאת, בתבונה שאני מייחס לו, הוא רוצה שנתניהו יילך מפני שחש שראש הממשלה מסתלבט עליו, במקרה הפחות, שלא לומר מפלרטט עם הפלילים מהצד הלא נכון. והוא הרי פורמליסט, והמבוכה תהיה רבה, אם יתברר ש… השמרןץ’ הנבוןץ’ שלנו תמך בו ישירות בעבר, ובמפלגות קואליציוניות תומכות בהמשך.

הוא, השמרוץ’, הנבוןץ’, כלייבניץ ורימן לפניו, המציא מתמטיקה חדשה; במתמטיקה שאני מכיר על סדרת מספרים להכיל לפחות שלושה אברים כדי להיחשב סדרה. מכיר טועים אופטימיים שיכולים לייחס לשני אברים היות סדרה. השמרןץ’ שלנו מתייחס למופע אחד כאל רוטינה, ראויה לשכפול.

בבחירות הקודמות התייעץ עם יועץ בחירות שנע ימינה מהצבעות עבודה סדרתיות, וחנה בכולנו – לה היועייץ והוא הצביעו בבחירות הקודמות. כך, בפורמליסטיותו יכול היה להתהדר בכך שלא הצביע לנתניהו, ועדיין מחזק את עמדתו הימנית – מין טריק פורמליסטי כזה, שיטוי במהות באמצעות פורמליסטיות, שאני מציק עליו.

מבחינתם, הם הדדיים. מאד. מתייחסים למוסר כהדדיות. כך, הם ואני מאזנים אחד ת’שני; הם תומכים בכניסתה של מרצ לכנסת, ועלי לייחל לכניסת הימין החדש.

אזהושלא. לתפישתי, תפישה קונסרבטיבית אמונית לאומנית שונה אחת מרעותה, נבדלות זו מזו

אלה שני פוליטיקאים פשיסטים יעילים ונמרצים, שהובילו במהלך כהונת הממשלה היוצאת קו תוקפני של החלשת בג”ץ, ניסיון להכפפת שלטון החוק לשיקולים לאומניים קיצוניים, עיוות הדמוקרטיה ופירושה כרודנות הרוב, הדתה בוטה במערכת החינוך, רדיפת ארגוני זכויות אדם, חיזוק מנגנון האפרטהייד בשטחים וסיפוחם על מאות אלפי מתנחליהם הנפשעים, חרחור מלחמה מיותרת נטולת יעד אסטרטגי, וגזענות כלפי ערבים. אלה, על פי כל אמת מידה, אויבים מרים של הדמוקרטיה, הליברליזם, החילוניות, החירות והשוויון.
לשמוח לאיד בנט ושקד
רוגח אלפר, טלוויזיה הארץ 17.4.2019

  • במידת קרבתן לאידיאולוגית ליבה,
  • מידת אדיקותן, הקצאת האנרגיה ליישומה של התפישה על ידי האוחזים בה,
  • וזאת כאשר התוכן הוא משני, אקזוטי.

כך, הפרסונות הקונקרטיות – איילת שקד ונפתלי בנט, זניחים מבחינת ההבחנה שכן הליכוד מכיל את תפישותיהם ואת בעלי האנרגיה השואפת להחלת האידיאולוגיה על המרחב, כך שפרסונלית, לא אתגעגע למי מהם.

וכך, אני לא מאמין לו שהוא שואף לקידום רעיונות פרוגרסיביים.

מבחינתי הצבעה לימין החדש ולכולנו הוא הצבעה לימין, לליכוד, ללא נתניהו, בידיעה שנתניהו יוביל את הגוש.

בשוני מהותי מהצבעה למרצ, שהיא קידום תפישת עולם שואפת לפרק קונסטרוקטיים אמוניים, לאומניים, חופש פרט ושיוויון בין אנשים.

האם אני מצפה שהם שהם יחושו בחשיבות ייצוג פישה כשל מרץ בכנסת?

האם מחצינים את רצונם להיתםש ככאלה. שבויים בתווך בין הצורך שלהם להצהיאר שכך, לבין הסנטימנט שלא מאפשר, ובעצם מבקש לקדם השקפות-על הופכיות.

נחמה

לתפישתי, משחק הבחירות הוא מיקום על משרעותיים. על בוחר להחזק את הנקודה ההשקפתית סנטימנטלית שלו במרחב. אם בחר בנקודה מסויימת זו – טוב עשה, ולא יכול היה להעריך שיחסרו לו כ- 1,400 קולות כדי לבטא את עמדותיו בכנסת, גם אם חייב את חוק העלאת אחוז החסימה.

Share

One thought on “בזוקה וחבורתו, יום הבחירות”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *