משך קריאה: 6 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
מוקדש* לקונסרבטיבים** התופשים עצמם*** ליברלים**** פלורליסטים****, ברתיעה*****
שמרןץ' נבוןץ' ופוחעייז הם ימנים קונסרבטיבים. מהז'אנר הפחות אמוני אלוהי, עם מעט מסורת,
יותר מצד הסדר, הרוטינה, הכוח, הלאום, הרוטינה, ההתכנסות המתגוננת.
לייחס להם תמימות זה כמו לייחס לרציונליות חמלה – מתבקש, וממש לא קשור לעניין.
ככולם, הם רואים בעצמם פלולרליסטים ליברלים דמוקרטיים.
הפניתי אותם לצפות בתחקיר בערוץ 10, בהקנטתי 'חרגו ממנהגיכם' המתנשאת.
השמרןץ' הנבוןץ' מעיד "יש לי חדשות בשבילך, הפוחעיז צופה רק ערוץ 10" וממהר לחגוג ניצחון במיטוט תזות בלתי מחמיאות: "אתה רואה… ליברל ימני…."
אוקסימורון: אין דבר כזה, 'קונסרבטיב ליברל'.
שמרן צופה ערוץ 10, וחושב שהוא ליברל, היברידי,
זה כמו פוחעייז הצופה בפורנו ורואה עצמו באורגיה.
Et tu? אמוניסט לאומניסט מתכנס הזדהותית, צופה באורגיה וחושב שהוא מגונן על אומתו?
בנושאים אלה ישנו ז'אנר ה'היברידיים':
- ה'גם ימין וגם שמאל' שמאפיין צעירים מעליית חבר העמים, את נוהי לפיד,,
- וה'לא ימין ולא שמאל' כפי שמדגמן כעת גנץ.
בכמה מהפוסטים שרטטתי קווים, כדוגמא, המפרידים בין שתי גישות דיכוטומיות, שבתוכן גוונים העוסקים באחו התפישתי של סוגיות פרט–חברה–ריבון.
אינני רוחש הערכה לתפישות קונסרבטיביות באשר הן בשל היות מעידות על בעליהן, בין היתר, שמנגנוני הערעור והבקרה שלהם לא קיימים, כבויים או חלודים. מחשבתם צפויה ותוצאה של מיומנות הטמעה של סוכני מסורות תפישתיות על מצע חרדה מגיהנום, ותקווה לגן עדן.
ועם זאת שתי הערות:
- דונלד טראמפ, שנבחר כרפובליקן בקולות שמרנים, הוא סוג של רדיקל, הוא אינו שמרן.
- להבנתי את 'תנועת תלם' שנטמעה ברשימת 'חוסן לישראל' שנמסכה ב'יש עתיד' ב'כחול לבן', מהיים משולש שלושה קודקודי ימין:
- משה בוגי יעלון
ימין בטחוני ענייני, כוחני מתקיף כדי לגונן, נזהר מהכל ואינו מפחד מדבר, - צבי האוזר
קונסרבטיביות לאומנית, - יועז הנדל
קונסרבטיביות אמונית, גם אם בצידה הליברלי יחסי.
- משה בוגי יעלון
תפישות כפי שמדגמן בוגי יעלון אני מעריך; הן רציונליות לחלוטין מונחות על סנטימנט נזהר ולא נותן אמון, שהוא שווה ערך לתפישות שנשענות על סנטימנט בוטח.
לקונסרבטיביות אמונית אני מייחס מבנה אישיותי שהטמיע פרדיגמות ללא בקרה, וכך לא רוחש ערך חיובי רב לבעליהן,
בשונה מקונסרטביבות לאומנית, שאני מבועת מבעליהן הגאים, שהמירו אל במדינה ולאום, ורוחש להם ערך שלילי רב.
טומטומים פוליטיים
ישנו ז'אנר של אנשים, נתפשים כנבונים, מתעניינים בפוליטיקה ובאקטואליה, שולטים בשפה העכשווית, היפר נורמטיביים, כלומר החוש המנווט בין המערכים הסוציולוגיים עובד היטב.
בבירור למי מצביעים, תהיינה אלה מפלגות שהתחזקו באותה עת, הם מזהים את תנועת הרוב ונעים בסנכרון קונפורמי תוך מלל אווילי של טקטיקה אסטרגית (או אסטרטגיה טקטית) למה עם הקול הבודד שלהם, אחד חלקי ששה מליון כדאי לעשות כך כדי להשיג אחרת.
הם מתאפיינים בהצבעה משתנה בין מפלגות, מפלגות אווירה ואופנה, אחרי שהתאכזבו מהקודמות ולפני אכזבתם מהבאות, שגם ייעלמו בהמשך.
בבדיקה מהירה ניתן לראות שבצד הצבעה למפלגות מובהקות של 'שמאל', הם תמכו במובהק יותר זמן במפלגות שמרניות.
בהאזנה להם, הם עומדים בכל הקריטריונים המבחינים בין קונסרבטיביות לפרוגרסיביות, כפי שאני ניסחתי, מהצד המובהק הקונסרבטיבי.
הם מבלבלים את סביבתם, ובעיקר את עצמם שהם אינם שמרנים חשוכים, מפני ש-
- בטובם הם מאפשרים הפלות, פיל וושרים.
- לא דחוף להם לשרוף הומואים, פינקוושרים
- ופגשו 'ערבים טובים', מבחינתם הם אתנווושירים.
אני סולד להתדיין עם שכמותם – אכן רק עם מעטים אוהב להתדיין, בעיקר לשמוע ולשאול שאלות שמלמדות אותי דברים חדשים, וכן יש כמה כאלה.
הם לא הז'אנר, מהם אני לומד דברים ישנים. אני בבחינת ת'ינקוושר או אינטלקטוושר, 'אנחנו מקיימים דיון', כשבעצם מבחינתי הם נובואינטלקטואלים, נבערים בתחומי פרט–חברה–ריבון שמתמצאים באקטואליה ונסמכים על אנשים מוכרים שמצטטים ש'אמרו כך', ו'שהרוב חושב כך' כך שמבחינה דיאלקטית ורציונלית הצדק עם הרוב, וש'רק מיעוט כמוך' – הוכחה לשגיאה.
הם אינם מבחינים שאין ערך שהוא צודק יותר מערך אחר, לפרסונה אחרת, שכן זה השענות על סנטימנט.
מאידך, הם, כחותרי נורמטיביות, מסתכלים בחרדה לימינם: לא יכולים לשאת את עצמם כנתפשים עם מי שחולקים איתם את אותם ערכים. הם מתאמצים לא להימנות על דמויות עם ערכים דומים לשלהם מסיבות סוציולוגיות, מה שמעורר בי עוד פחות הערכה, שכן הם ממסכים את עצמם, ומתדיינים אתי כדי לקבל (עוד) הכשר (זעיר).
חלקם אף מבינים שנתניהו מסתלבט על קונסרטיבים שכמותם, ולכן כעסם עליו כמאכזב אף גדול יותר, ובכלל רוצים להתפש כאינטליגנטים שאינו נמנה על האספסוף שעדיין תומך אחר מנהיג התקווה שהכזיבה.
* מוקדש – אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** קונסרבטיבים – בעלי תפישת עולם אמונית, לאומנית, מתכנסת הזדהות קולקטיביסטית על מאפייניה.
*** רואים בעצמם את עצמם – חשוב להם לא להיתפש ערכית במי שהם מזהים כקונסרבטיב עמית למהות תפישותיהם.
**** פלורליסטים – יעני, לא דחוף להם להשמיד מיידית את השונה. אפשר לאט, קצת יותר מאוחר, אם כמובן לא מאיים על הקולקטיב.
***** ברתיעה – [כן, נאנח בלאות, כולנו מגיעים מהמאפיין התפישתי] אפשר לומר בבוז. כעת, בעידן התודעה האלסטית, הפעפוע התודעתי, כל מושג ניתן למתוח להטייה תפישתית משרתת נרטיב.
