שלא יקחו פחות מהמxימום שיכול - כסף, זמן, אנרגיה, ולא יתן יותר מהמינימום שחייב.

פגוש פוגייש פגשתי – סינדרום סופחי תשומות

אינסטרומנטליות טובין ריאלי תמורת ריאליות רגשית

מוקדש* באמפטיה**

הסינדרום

שיבוש התנהגותי של התניית יחסי גומלין פרט-סביבה,
בהקצנה בין סובייקט לבין 'פרטים מזינים',
בשאיפת הסופח לאתר ספקים מהם יצרוך משאבים – טובינים שווי כסף, זמן, או אנרגיה, אליהם מתייחס כאינסטרומנטים מזיני תשומות,
בהתעלמות מתגמול מקובל, והתמקדות בתגמול רגשי.

ביחסי 'תן-קח' כלכלי, בסיסיים, רציונליים, מכניים, מנותקים מהקשר רגשי,
פועל העיקרון

לא להסתפק בפחות מהמxימום שניתן
לא לתת יותר מהמינימום המחוייב.

ביחסים בינאישיים, על מצע רגשי, במגוון רבדים, לאורך זמן, מתבטאים ערכים נוספים של יחסים, אופי המשתתפים, חדוות נתינה, ו/או שיחלוף טובין ממצבי צבירה שונים.

takers, 'נצלנים' שאינם פתולוגיים, מנהלים יחסי 'תן-קח' מובחנים, במטרה רציונלית נטולת חדוות נתינה-

לקבלת המקסימום שיכולים
בתמורה למינימום שנאלצים.

אלה ניחנים במנגנון רציונלי, שאין לפתולוגי(סטי)ם, בו עליהם לנפק 'תגמול ריאלי מיטיב לנותן' מינימלי- נמוך ככל האפשר, ושעדיין ימלא את היתכנות משוואת הטרנזקציה העסקית, אם תגמול רגשי, עדיף מבחינתם – אינו מספק, ומנהלים מערכת בה הם שואפים לתחזק את העיקרון.

איפיון

התניה מאפיינת של
טיפול במחסור רגשי,
באמצעות התייחסות לפרטים אחרים כאינסטרומנטלים,
מספקי טובין ריאליים,
בתמורה לחיוויים רגשיים.

הלוקים בסינדרום צריכת תשומות פתולוגית, מתאפיינים בנדבך בבסיס התנהלותם של תפישה בה ממד התגמול הנתפש על ידי מי שהם מקיימים מולם את הטרנזקציה כמזין, מנוטרל, אינו מהווה משקל מאזן לנטייה לשאיפת משאבים.

כלומר – מנגנון הטרנזקציה של שאיפת משאבים ותגמול, מתנתק מתגמול הנתפש כריאלי מול מקורות מזינים במצבים מסוימים.

התנהלות בה מתקיים מצב שִחלוף טובין בהסכמה בין שניים היא אקסטנציה של הטבע. מצב מיטבי נשאף שמקדם שתי ישויות.

בין אנשים, היא תקינות במיטבה.

ישנם מחוזות בהן היכולת להוציא מאחר טובין, בהסכמתו והתשלום על כך יהיה רגשי בלבד, ייחשב ככישור מעולה, נשאף, ראוי לחיקוי ואימוץ.

עולם השיווק בדגש על מוצרי יוקרה, עולם האמנות, הפוליטיקה מתממשקים עם כישורים אלה, מייחלים למצב של סיפוק רגשי לאחר בתמורה לשאיפת גבייה טובין ריאלי מXימלי ממנו, תוך שאיפה לעלות ריאלית מינימלית.

פתולוגיה

מי שאני מייחס לו תסמונת זו, אני מייחס לו מצוקה.
רק הפוך.

חלק גדול ממי שנחשפתי אליהם, מתוייגים לי כחיים בסוג של מצוקה רגשית. מסיבותיהם השונות.

בין מי שתייגתי 'במצוקה', היו מי שראיתי שלוקים בתסמונת זו.

כל מי שייחסתי לו סינדרום זה ניחן בכישורים חברתיים ובאינטליגנציה;

  • לא יוכל לאתר את מושאי היניקה,
  • לשכנעם להיניק,
  • לגרום להם תחושת סיפוק,
    אם היה נעדר כישורים חברתיים אינטלקטואלים מובהקים.
חרדה

המאפיין המצוקתי המאופיין לסוג תסמונת זה הוא חרדה.

זוהי חרדה מורכבת, רב מפלסית והיררכית:

  • קיומית,
  • האם יצליח לשמר את ערוץ היניקה,
  • האם ומתי ערוץ נוכחי ייבש,
  • האם התגמול הרגשי שנותן מספק,
  • האם יצליח למצוא את מקור היֶנֶק הבא,
  • האם תסמונתו תיחשף,
  • האם צריך בכל רגע נתון לשלם בתמורה בטובין שהוא לא מתכוון?
  • איך נתפש על ידי סביבתו?

משרעת נורמטיבית

רובם של סופחי תשומות אלה חיים חיים נורמטיביים, באקוויליבריום בו הם מוצאים את האיזון בין שאיפת ספיחת התשומות לבין מציאת הספקים.

עוצמת התסמונת מובהקות נמצאת על ספקטרום.
ישנו גיוון ביניהם של יישום הסינדרום. לכן התארים שסביבתם מכנה את התנהלותם מעניקה להם משתנים – 'פינוק', 'קמצנות', 'עיסוק', 'עצמי', 'מצוקה'.

ישנה חריגה מנורמטיביות כאשר הסופח מקצה משאבים לאיתור הספיחה שעובר סף שיפוטי מסוים של הסביבה הבוחנת.

מאפיינים

צרכן תשומות ספק תשומות
מצע חוויית מחסור בסיסית, מעצבת. קיום בשפע יחסי.
מוטו אני צורך כמרב יכולתי לקידום אישי בתחומים שאני חסר אותם. המנגנון של תגמול מול צריכה, 'מה אני נותן' הוא משני לחלוטין, שאינו מתואם לצרכי המזינים. על הספקטרום האפשרי של:

אני מזין כי מתחזק את עצמי כאישיות מאפשרת שתעשה טרנספורמציה לנזקק/ אני יכול/ רוצה/ חייב/ אשם/ לא יכול להמליץ, להימנע  מכך.

דרישה החצנת צורך; חשיפת תחושת מחסור, מובהק, יותר מהמקובל; נתפש כשקיפות, מוערך כ'יושר',  עד כדי מבוכה לשומעים לא מיומנים, וכביטוי אינטימיות מול סביבה קרובה. מוכנות להיענות לקריאה לסיפוק צורך. אישרור חיצוני ל'נדיבות', לתחושת אינטימיות עם הסופח.

עם זאת לא בהכרח

  • לכל צורך,
  • בכל עת,
  • בכל תנאי.
מחסור והספקה צורך מסופק בחסר. הגברת נתינה.
מימוש דרישה חשיפת מחסור, הגברת הרעפת חיוויים רגשיים חיוביים/נגטיביים להגברת ההספקה. נתינה מתעצמת לרמה גבוהה יותר.
מיומנות
  • איתור ספקים פוטנציאליים,
  • ביטוי אפקטיבי של הצורך,
  • ספיחתו,
  • מתן תגמול רגשי, לשימור אטרקטיביותו כיונק.
  • רגישות למצוקת אחר, גם אם מסוים בסיטואציה מובחנת,
  • נדיבות נותנת,
  • יכולת נתינה ויישומה.
יחסי גומלין צריכה מתמדת מאתרת שימור מקורות והגברת צריכה. הספקה משמעותית, שבהמשך הופכת מתגוננת מפני דרישה 'מוגזמת'.
אי-התאמה תוצרי יניקה בלתי מספקים, או,
שהתשלום עליהם גבוה מדי.
הספקה גבוהה יותר – בעָצמה, בערך, בתכיפות מזו שהתכוון לה.
ציפייה לאור העובדה שהספק הסכים לספק, קיבל עליו את ההסכמה, ההתחייבות, להמשיך לתת. בשל ההקצאה של יותר תשומות מכפי שהתכוון, 'הפעם הזו' היונק יאמץ את מערכת הערכים של הספק, 'יתיישר', 'ייגמל', 'ירפא', 'ילמד' ואולי גם יהיה אסיר תודה. תמידית. זמנית. אולי רגעית, ירסן את יניקתו.
רציונל מסביר רמת הצורך שלי גבוהה, מגיע לי, האחר רואה עניין בסיוע.
  • רמת הצורך של היונק גבוהה,
  • אני יכול לפצות אותו,
  • הוא יגיע לשובע,
  • יירפא,
  • ירסן,
  • אני השפעתי טוב.
רציונל משכך מיצוב המצוקה בה נמצא באופן שמגביר את יכולת דרישתו ביחס למיניק או לאובייקטים אחרים צורכים.
  • מה שניתן עד עכשיו יֵרֵד לטמיון אם לא יינתן עוד מעט,
  • עוד מעט יגיע השובע – הוא מוכרח להגיע, אי-אפשר שלא.
  • תליית תקווה בהתנהגות של היונק מול אחרים שלא היניקו אותו, בכך שיש מנגנון רציונלי. כשהוכח שיש מנגנון רציונלי, תפקיד המיניק שהמנגנון יופעל גם כלפיו.
תפישת מתן-תגמול תחזוק הפורמולה של יניקת משאבים ריאליים ותגמולים רגשי-הכרתיים. הזנה ריאלית, ספיחת תודה הערכה, 'חיווי התקדמות', תקוות גמילה רגשית הכרתית.

ו-גם, סוג אפשרי של אישוש 'אצלי הכל בסדר.'

משבר*** הספק 'מכזיב', 'בוגד', הוא כבר נתן, יש הסדר, תקדים, הספק אינו מגיב למצוקתי, אדיש, תמורות הרגשיות המורעפות עליו. הניזון נמצא במנעד שבין 'חסר ישע', 'פתולוגי' במקרי קיצון, ל'נצלן', 'חרא כפוי תודה'.
ניהול מידתיות (1)  אין שובע***.

בתלות ביונק, במידת עוצמת הסינדרום, ובשימוש בניהול דרישה וסיפוקים לניהול הדרישה במטרה שהספק יזין ויימנע מניתוק הזונדה המזינה.

debate מתמיד האם ל-מידת הזנה זו התכוון הספק בנתינתו? האם לא 'מגזים'? האם נעשית למידת 'יונק'? האם היונק 'מסופק'? באם אינו 'מנוצל'? האם 'פעם אחרונה'? האם לא כדאי לתת עוד קצת עכשיו לאור ההרבה שניתן בעבר, כדי להציל את הנדיבות ולא להיחשב כ'בוגד'?
ניהול מידתיות (2) במקרי קיצון, בפתולוגיה, עלולה להיות פגיעה עצמית, מנטלית או פיזית, כ'אקט שיווקי', להחצין את המסר שמקורות ההזנה יבשו. פעולה מאז'ורית של פגיעה עצמית מעוררת הלם ראשוני, מטח של הצפה אמפטית, ומהווה קו שבר במובן שמעגלי תמיכה שניונים ושלישונים התאכזבו, 'התייאשו' מהבראת הסופח.
ניהול אינוונטר אין זיכרון או הקצאת תשומות למערכת הספיחה לאחור לא תוכנית קדימה. ישנו ניהול עכשווי של תחזוק מקור מציצה. ישנה ידיעה מושגית על פעילות עבר, על התכנות צריכה עתידית. אין מעקב אמיתי, אלא עיוות מתגונן.

כדי להתמודד עם החריגה מכוונה – המאפשרים יניקה הם מאופיינים פחות, ייתכן המקרה עבר לידם והמצע האישי התאפשר מריבוי סיבות פריפריאליות ליונק עצמו – יש מקרים של העצמת מחיר נתפש תוך הקטנן את השווי הריאלי – כדי לאפשר התמודדות עצמית.

שיעתוק מובהק***, פיתוח מיומנות איתור ספקים נוספים לצרכים. פחות מובהק, ועם זאת ישנם ספקים המחפשים את מי שיספק להם תחושת הרווחה של הסיפוק הרגשי מפעולת הזנה.
התנהגות נוגדת בהינתן מצב בו סופח תשומות משפיע על אחר טובין הוא בבחינת 'פילנטרופ שמחליט לא לתרום'; זה לא אומר שההבחנה שגויה, או שהסופח שינה דרכיו. לעתים מסיבות שונות 'שווה' להתנהג אחרת מפאטרן ההתנהגות האופיינית. הרצון הסובייקטיבי להסיר מהסופח את הערכיות השלילית יכולה להתפתות על סמך מקרים נדירים, מול אנשים מסויימים, בסיטואציות פרטיקולריות להפריך את האבחון.

אם יש מנגנון שיודע לתת טובין רגשיים, יש מודעות לחשיבותם. האינסטרומנטליות יכולה לאבחן מצב שתגמול רגשי אינו מספיק.

יש לבחון היות הסינדרום על ציר זמן מתמשך ו- follow the instinct.

ייתכן שהספק מאס בדחיפת יתר משאבית, מבקש להקטינה או אף לעוצרה.

*** תנאי הכרחי להיות הסינדרום, שכן, בהעדרו ניתן לקרוא מערכת 'יחסים', 'טרנזקציה', וכד'.

בנוסף

הסינדרום מופיע במנעד עוצמות רחב ומתאפיין בדרך כלל,

  • באישיות נרקיסיסטית, עסוקה בעצמה
  • גם אם לא בהכרח ולא תמיד באופן ניתן לזיהוי, סביב חווייה הורית
  • בחוויית נטישה או מחסור תשומתי מובהק
  • בשכלול איתור איכויות 'ספקיות' בסביבתם
  • באינסטינקט צריכה סביבתית אינטנסיבית מתמדת, שאינה יודעת שובע, לתחזוק הליך היניקה באמצעות תמורות רגשיות
  • בהבנה רציונלית שהמזין אותם עושה זאת מבחירה מודעת ל'טובת המזין', 'זה מה שהמזין בחר לעשות', והיניקה-הספקה לגיטימית
  • בחוסר הלימה מובהק בין
    • שוויָן הריאלי של התשומות שנצרכו על ידי הניזון
    • שוויָן הריאלי של התגמול עליהן
    • תפישתו של היונק את השווי הריאלי
  • ב'הבנה' מתומללת שרגישותם גבוהה יותר מאשר של סביבתם
  • בחוסר הסתרה פתיחות גילוי שיווק  החצנה
    משתנה בהתאמה מיומנת לסביבה בה נמצאים
    של המצוקה בה הם נמצאים. כך מתקבע מיקומם כסופחים, נוצרת ומתמצקת תחושת האינטימיות מול מקורות יניקה אפשריים
  • ממברנה התייחסות רגשית חד-כיוונית –
    חוסר הלימה בין מידת הרגישות שהם מצפים מהסביבה להפנות אליהם, לעומת המכניזם האינסטרומנטליסטי שהם מפנים לסביבתם; מאופיינים ברגישות יתר כלפי עצמם וחֶסֶר מול סביבתם
  • בהתייחסות היונקים לסובבים המזינים אותם כ-
    • צבר בוגדים, ש'בגדו' בהם בעבר
  • בנתינה עכשווית, ספקי התשומות נתונים במבחן- האם יכפרו על בגידתם
  • הסופח הלָמוד נמצא בוודאות שבגידה עתידית תבוא, הוא בהתגוננות רגשית בהתכוננות מעשית לבגידה עתידית, שמבחינתו בוא תבוא
  • לסופח ישנה חוויית מחסור מתומללת קורבנית בסיסית
  • תחושת יניקה 'מוצדקת' במובן שסובייקט יכול להצביע עליה, גם אם סובייקט אחר לא יחשוב שהיא 'סיבה מצדקת' להתנהלות כזו
  • סופחני תשומות אלה הם על ספקטרום של מצע דיכאון, מלנכוליה או חרדה
  • אינטראקצית ספיחה בין יונק למזין:
    • מזינה זמנית ומקומית את הצורך ביניקה
    • לא משביעה
    • מטמיעה ומחזקת את הסינדרום אצל מי שלוקה בה
    • מסמנת לו שיש ליניקתו היתכנות קיומית
  • התופעה נפוצה ברמה ש'כל אחד פגש'
    • גם אם תויגה בשמות אחרים
    • גם אם בעוצמות שונות
    • גם אם רק כמה מרכיבים מוחצנים:
      • התייחסות אינסטרומנטלית לאוביקטים אנושיים, מקורות יניקה
      • שאיפת יניקה מובהקת, עצמונית
      • תגמול רגשי לטובין ריאלי, כמטבע עובר לסוחר
      • החצנת מצוקה ריאלי כאמצעי קידום מענה לתסמונת
  • עוצמת התסמונת יציבה
  • מה שמשתנה הוא תסמיני ביטויי היניקה שתלויים במגוון מורכב של משתנים דינמיים
  • בעלי הסינדרום יכולים להסוות את היום לוקים בו באמצעות דִגְמון תפקוד במישורי חיים אחרים, מול דמויות אחרות.
    • סובייקט שאינו מפגין מול אחרים תסמינים לא בהכרח בסיטואציה אחרת מול אחרים יפעיל או לא, את התסמונות
    • הסתכלות קרובה יכולה לאתר תסמיני מיומנות לטישת סנסורים ליניקה אפשרית, גם אם היניקה אינה מופעלת כלפי מקורות טובין מסיבות כלשהן
  • במערכת ההפעלה ההישרדותית
    • אין מנגנון שובע, או שהוא ברמות מאד גבוהות
    • אין מנגנון הדדיות תשומתית
    • עם הגברת הדרישה מול מֵיניק קונקרטי, מתגברת ההזנה ואִתָּה היניקה במנגנון ג'סטיפיקטיבי, מצדיק ומעצים עד למשבר
    • במצבי משבר, אצל פתולוגים, יכולה להיות פגיעה עצמית, גם פיסית.
      [להערכתי הזהירה] זהו שילוב אפשרי של

      • קריאה לעזרה באמצעות החצנת מצוקה
      • אינסטינקט מתמודד עם קהות חושים
      • תחושת חוסר ערך
      • העצמת הלחץ הרגשי על צבר התורמים
      • וכן הזהירות – בשונה מניסיון התאבדות
  • יש מי שפוגעים בעצמם.
    מנטלית.
    פיזית.
    באופן בלתי ניתן לתיקון.
    ו-שלא במטרה להפסיק את החיים.
  • לכל מי שאני נחשפתי וייחסתי את הסינדרום, ישנן השהיות בין החלטה למעשה לפגיעה אישית עד לביצוע בשל 'חוסר מוכנות מנטלית' לעשותו.
  • לא ראיתי מי שיוצא מהסינדרום.
  • לא יודע להסביר לעומק יותר,
  • בטח שאין הצעות לפתרון.  😆
  • כן חושב שזה מצב טבעי מערכות בהומאוסטזיס של סופח התשומות,
    כלומר הוא אינו 'חולה',
  • ולכן- גם לא 'יבריא' מהתסמונת.
    [בבחינת, גזע עץ גדל בהטייה מאילוץ לחיצוני, קרח שקפא בתבנית רבועה 'מושלמת', לעומת קרח שקפא בתבנית 'פגומה', העץ והקרח הם בלתי פדומים ובלתי ניתנים ל'תיקון'.]

 


* אחאנא"ר שכמוני, לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים תאבי הסמלות, שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית?
שיהיה.

** אולי ב'עניין ביקורתי' קולע יותר.

נחשפתי אישית ל-
מי ש'על הספקטרום',
למובהקים ברמות עוצמה משתנות,
כתריסר למי ש'טופלו' – קראו לסינדרום זה בשמות אחרים,
וגם לפתולוגים- פגיעה בעצמם, התערבות פסיכיאטרים.

 

ראלא-ילוס-ומגש-דנמת-יסלס-נקוש-מתרב

Share

השאר תגובה