בקצת – אני מתמלל את עצמי לדעת. בהרחבה: https://dickmann.co.il/main
קטגוריה: תשומות מנטליות
חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
מחקר חדש מעלה כי אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
מאט ריכטל, ניו יורק טיימס
21.07.2014
מאז המצאת הדד־ליין זוכים דחיינים – אנשים המעדיפים לעשות מחר את מה שאפשר לבצע היום – לגינוי קולקטיבי מצד החברה. אך מחקר שהתפרסם באחרונה ועוסק ב"מקדימנים" – אנשים שמסיימים את משימותיהם מוקדם מכפי שנחוץ – מעורר שאלות באשר ליעילות שבביצוע מיידי של משימות.
"רבים מעדיפים להקדים ולבצע מטלות", קובע המאמר, שפורסם בגיליון חודש מאי של כתב העת Psychological Science. אנשים הלוקים בתופעה מזדרזים לענות על מיילים חסרי חשיבות ולשלם חשבונות הרבה לפני מועדם. "זו התנהגות לא רציונלית", מציינים כותבי המאמר, אבל לטענתם היא מעידה על השיטות שאנשים נוקטים כדי לא להרגיש שהם מוצפים במטלות.
במאמר מפורט ניסוי שנערך באוניברסיטת פנסילבניה אשר בדק את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות הקשורות למאמץ גופני. הנבדקים שהשתתפו בניסוי התבקשו לשאת דלי פלסטיק לאורך סמטה, כאשר עליהם להחליט אם ברצונם ליטול לידיהם את הדלי בתחילת הסמטה ולשאתו עד לסופה, או ליטול לידיהם דלי אחר שהונח סמוך לסוף הסמטה, לצעוד כמה מטרים ולהניח אותו.
הארנב הלבן מ"אליס בארץ הפלאות". תמיד מאחר. צילום: ג'טי אימג'ס
החוקרים הניחו שרוב הנבדקים יבחרו בדלי שאותו יידרשו לשאת את המרחק הקצר ביותר. ואולם, מרבית הנבדקים נטלו לידיהם את הדלי הקרוב ביותר אליהם, מה שחייב אותם לשאת אותו מרחק גדול יותר מהנחוץ. במלים אחרות, הם בחרו לעשות מאמץ גדול יותר – מבלי להפיק כל תועלת מכך. "לא הבנו מה קורה", אמר ראש צוות המחקר, המרצה לפסיכולוגיה דיוויד רוזנבאום, "חששנו שאולי טעינו בהנחיות".
כדי לאשש את ממצאי הניסוי ולהיטיב להבין את ההתנהגות המוזרה, המנוגדת להיגיון לכאורה, ביצעו החוקרים עוד שמונה ניסויים שבחלקם מולאו הדליים במטבעות. להפתעתם, על אף כובדם של הדליים, גם הפעם העדיפו הנבדקים ליטול את הדלי הקרוב אליהם ביותר ולסחוב אותו לאורך הסמטה – תוך מאמץ מיותר.
ההשערה שאליה הגיעו החוקרים בניסויים השונים היא שבני האדם מעדיפים להשקיע מאמץ פיזי משמעותי כדי להימנע ממעמסה נפשית ומחשבתית. ד"ר רוזנבאום ציין במיוחד את המאמץ שאנשים משקיעים בניסיון להימנע מלהעמיס על "זיכרון העבודה". זיכרון העבודה הוא יכולת מנטלית חיונית אך מוגבלת, המשמשת בני אדם לביצוע מטלות מיידיות. הנבדקים שהקדימו ליטול לידיהם את הדלי נמנעו מהצורך לזכור לעשות זאת בהמשך. בכך הם פינו את מוחותיהם כדי שיוכלו להתמקד במטלות אחרות.
המחקר עוזר להבין בין היתר את סוד קסמם של יועצים וקואצ'רים, המעודדים אנשים לרוקן את תיבות המייל שלהם ולסיים לבצע כל מטלה ברגע שהיא צצה, טריוויאלית ככל שתהיה.
לביצוע מיידי של מטלות יש חסרונות בולטים אשר באים לידי ביטוי במיוחד בעידן הדיגיטלי, כך סבור אלן קסטל, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. טלפונים סלולריים, מחשבים ומכשירים דומים מאפשרים לבעליהם לבצע זרם מטלות בלתי פוסק, וקשה להתעלם מהם בגלל הדחף רב העוצמה להשלים את ביצוע המטלות מיד.
"יש פיתוי תמידי לענות מיד לאי־מיילים ולשיחות טלפון", אומר קסטל. לדבריו, "אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות ברשימות אין־סופיות אכן מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל הם לא מבצעים את המשימות החשובות". לפי המחקר מאוניברסיטת פנסילבניה, ברור כי המאמץ המושקע בביצוע מיידי של "מטלות קטנות" עלול לגרום לבזבוז זמן יקר וכוחות לא מבוטלים.
אישית
אני נמנה על אלה.
רואה בכך סוג של עצלות מבורכת.
כלומר, כשהזמן הכי זול עושה את המטלה, וזאת כדי
להתפנות לסתלבט, לתחיבת האצבע לישבן,
להימנע ממצב שיש מטלה, ופתאום מטלה עליונה עליה היררכית תצטוץ, ואז המטלה לא תיעשה,
ואם להודות על האמת, ביושר אינטלקטואלי- מניח שזה מבנה אישיותי ולא באמת התנהלות רציונלית מבחירה.
מסכים
עם המאמר שאכן, לעתים מילוי המטלה התבררה כמיותרת, לעתים כיקרה.
לא מסכים
שההתנהלות הזו לא הצדיקה את עצמה, נראה לי שעזרה לשמור על ניקיון תודעתי ובסך הכל יותר זול מהאלטרנטיבה.
לא ברור לי מאיזה רציונל או מקור נגזרה המסקנה-
אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
כך שלא מסכים עם זה.
תוספת
ועם זאת, כאמור, לא בטוח שמישהו בחר לעבוד כך או להיות דחיין. נראה לי כהתנייה אישיותית.
גילויי הטולרנטיות שהפגנתי כלפי חיוויי אמונה והתכנסות הזדהותית היו מעטים, הסבו לי מעט כבוד ועוד פחות אהדה.
ההערכה שהפגנתי למחשבה אמונתית מזערית, ועל ציר זמן במגמת הקטנה.
האמפטיה הלכה ופחתה, הטולרנטיות הצטמצמה ככל שבן השיח, אמוני או מתכנס, גיבה עצמו ברציונליות או בהכחשה שתפישותיו נובעות ממקורות אלה.
כשהזדהות התכנסותית גובתה ברציונליות סלחנית לאמונה, עירבה אמונה ודברה על התועלת, היתרונות, הרגש החיובי, כיף היחד – אבדתי. איבדתי. להמשיך לקרוא סובלנות והעדרה
העוסק בתחזוק רגשי עצמי מתמיד,
מחווה, שאינו מצליח בתחזוק,
וזאת,
לא מפני שכך נכתב במקורות,
או,
מפני שמנוסח בנחרצות,
או,
בשל כך שמרצייד על מסך,
אלא מפני ש-
המקצה לתחזוקו הרגשי יתר תשומות,
נמצא במחסור מתמיד.
לניהול מצב רוח, ובעיקר להעדרו, יש השפעה מהמעלה הראשונה על כל תחומי החיים.
בדיון על מידת ההשפעה של יציבות מצב הרוח על פרט, ניתן להרחיב את הנושא על השפעות מהמעלה השניה של חוסר היציבות, השפעה שאינה ישירה, כזו שאינה גלויה לעין, שניתנת לבחינה פרשנית בדיעבד.
אני מבין, היטב,
שהסבירות
שאני אשנה אמונת אחר,
שינטוש אותה לטובת חתירה לרציונליות
נמוכה הרבה יותר
מאשר שאחר ישנה את סט תפישותיי,
או את העדר אמונתי
לאמונה. להמשיך לקרוא הבנתי העמוקה – אמונה
היום, בהשקת ספרו "על זה לא מדברים" של יוסי קליין בתולעת ספרים, תמה הסופר שמעון צימר, דקה 24:50 – 25:54 בסרט
ושאל את יוסי קליין, איך מכל חבריו הרבים הוותיקים יותר של קליין, בחר קליין לשתף את צימר בעותק ספרו טרום הדפסה.
חווה מצב עם חברים, מכרים, עם מי שנמצא אִתם בתקשורת רציפה על ציר זמן, ששואל אותם שאיילה ולא נענה.
השאלות שלעתים לא מקבל עליהן מענה אינן נמנות על הסוגה שתשובה אפשרית היא ווריאציה של הסכמה או יֶדע- 'כן, לא, שחור, לבן, פרוצדורה, מספר'.
בוודאות הנשענת על ניסיון עבר, לשאלות מידע או חיווי קיבלתי, אקבל מאותם אנשים מענה מיידי, ראוי, מלא. להמשיך לקרוא נטילת חירות – אין מענה לשאיילה
אגרסיבי, חזק פיזית, יכולות קוגניטיביות מפותחות, מתנתק ושוקע, בעיות דיסגרפיות, פעולות חדות, לא מהסס לדרוש, לפעול, לדבר בתקיפות, להוציא הרבה כסף כדי לממש את רצונותיו.
אגרסיבי, חזק פיזית, מתנתק ושוקע, בעיות דיסגרפיות, חווה בעיות בלימודים, בעיות חברתיות, גילויי אלימות לסביבתו.
בצד מאפיינים עוצמתיים אלה, בבחינת 'לא חושש מדבר' יש גם את ה'נזהר מהכל', גילויי זהירות, חשש, חרדה אינטנסיביים, מפתיעים, שלא לומר לא מקובלים.
נחשפתי למצבי אין אונים, בהם לא דאג לעצמו ברמה הבסיסית ביותר, כבחיובי יתר שיכול היה לטפל בהם, או בהקצאת תשומות בסיסיות של בטיחות על חשבון מאמץ מינורי, שאין לו את התשומות לגייס.
בצד גילויי זריקת אבנים על המבוגרת המלווה אותו, ראיתי אותו, בטנטרום, מטפס על גדר בכניסתו למתחם אסור, לא במיומנות, אבל בנחרצות.
בפקודת אביו, כשנשען עלי מעברה השני של הגדר, לצאת, הניח ידיים רפויות, רכות, לא הצליח להרים עצמו לכדי יציאה ממה שבעזוז עיקש נכנס אליו כמה דקות קודם לכן.
בחיפוש בגוגל של 'קומיקאי וקטינה' עולה סיפור עצוב ועם זאת נפוץ, ומתבקש ועתיק, כרוניקה של תבניות אישיות ידועות מראש.
מפגש רצונות שמתחרבן.
סינדרום הגולד דיגינג מהזכר המספק, רובין גיבנס הרבה לפניה, המון לפניה, בעולם, בישראל, נוסחה שמרכיביה קלישאתיים וסטריאוטופיים ומתבקשים,
מפגש של חיפוש מענה לסיפוקים דומים על ידי דמויות חסרי גבולות, כשהסיפוקים הנתפשים לא מסונכרנים, עפים גיצים ומשמעויות, מועצמים על ידי חוסר הגבולות של שתי הדמויות.