אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
עודכנתי, שלוויית אביו של ידידי הנערץ תיערך עוד כמה שעות בבית העלמין.
התלבטתי האם מצבי הפיזי מאפשר להגיע ללוויה, וקיבלתי את ההחלטות הבאות;
ארבעים דקות שוטטתי בחושך, בין קברים דומים, דוממים, שומע "שמע ישראל" מבוהל מפי מי שחששה שאני סוג של רוח רפאים רודפת, בעוד שאני רודף אחרי לווייה שאו-טו-טו מסתיימת. בלעדיי.
לבסוף, במקרה, מצאתי לווייה. שאלתי 'זו הלווייה של?' והתנשקתי עם המכרים שזיהו אותי.
על פי רוב, מחווה* לאחר,
[פעולת המֶחְוָוה] היא מניפסטציה של הפרוטוקול,
בו המחָוֶוה מנחה איך, על פי איזה ערכים,
היה רוצה שינהגו בו.
* מחווה – פעולה טקסית שתכליתה להיתפש ברובד מעל פרקטיקה התנהלותית של תוצרים קונקרטיים על מצע פעולה––תגמול פרקטיים. להמשיך לקרוא מחווה – מניפסטציה של פרוטוקול
בני חשף אותי לרוג'ר סטון. Εὕρηκα.
הטבלה המחזורית – מנדלייב, ניבאה קיום יסודות כ- סקנדיום, גליום וגרמניום, שלא היו ידועים בעת שהטבלה נערכה, על פי ויקיפדיה.
זו דוגמא לפרקטיקה מדעית, חתירה למחשבה רציונלית; ניסוח הנחה שמנבאת ביטוי 'מציאות', ואכן הניבוי מתממש נכונה.
מציאות = חיווי נתפש באמצעות תודעה בלתי קשורה.
כך* חשתי כשצפיתי בסרט;
קלישאתי בה במידה שנכון, טראמפ אישיות שנויה במחלוקת, מעוררת אהדה או אנטגוניזם. מעטים אדישים אליה.
בישראל, חלק מהמבקרים את התנהלותו, ניגפים מול הערך הגבוה יותר, לתפישתם הלאומנית – היותו 'אוהב ישראל', שם קוד לכך ששומר ומקדם אינטרסים יהודיים, לאומיים, של ישראל. להמשיך לקרוא אוהב ישראל
מי אמר ש'אין מלאכה שאינה מכבדת את בעליה'?
הכניסו אותו, בבקשה,
אפגיש אותו עם כמה שיעידו בפניו שאינם גאים במלאכתם.
אראה לו, על הדרך,
גם כמה בעלים שאינם מכבדים את עסקם.
סידורים, תפילין ואפילו דגלי ישראל: מה עושים עם ספרים וחפצים שיש בהם קדושה לאחר שהתבלו? לא זורקים וגם לא ממחזרים – אלא קוברים בבית עלמין, בחלקת הגניזה. התלווינו לאנשים שעשו מהעבודה שלהם שליחות: "כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה"
שמרנים אמוניים סנטימנטליים, מבחינים ערכית בין בני אדם, ונייר,
ואינם מבחינים בין מהות ערך אנושי לערך חפץ. להמשיך לקרוא הם קוברים גם נייר, הלא כן?
שיח מלפני 4 דקות:
שלום, מדברת נטלי מארגון לתת תקווה.
מאיזה ארגון?
לתת תקווה.
נטלי, תודה לך שהגעת אלי, אכן יש בך תקווה.
עם זאת, הגעת למקום הלא נכון, אלא אם את מבקשת חוסר תקווה, באסה, מצוקה תעוקה ואובדנות. תודה לך.
נטלי שלנו צחקה. נקווה שתקוותה לא אבדה.
שמרןץ' נבוןץ' ופוחעייז הם ימנים קונסרבטיבים. מהז'אנר הפחות אמוני אלוהי, עם מעט מסורת,
יותר מצד הסדר, הרוטינה, הכוח, הלאום, הרוטינה, ההתכנסות המתגוננת.
לייחס להם תמימות זה כמו לייחס לרציונליות חמלה – מתבקש, וממש לא קשור לעניין.
ככולם, הם רואים בעצמם פלולרליסטים ליברלים דמוקרטיים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי שמרנים שואפים להיתפש כְּ
400,000 מלה. לטובת הבלוג, כן? ואצלי בבלוג גם יש גרפיקה.
בין המוסיפים הערות נבזיות, מרושעות ושנונות תוגרל שנינות מרושעת, בזויה.
בדומה לסטיגמה על רופאים, גם כתב ידי בלתי קריא. שוין.
בשונה מרופא, שמפענח את כתב ידו – אני לא. אופסט.
בניגוד לרופא, גם כשאני מפענח את כתבי, לא תמיד אני מבין את התוכן. אויש.
Divided We Stand מענה של של פרופסור ידידה שטרן ל-אורי משגב
15.11.2018 להמשיך לקרוא פרופ' שטרן, אולי טועה לבטח מטעה
האמת היא מה שאתה מאמין שהיא.
אמירה נפלאה.
ניתן לומר עליה, שהיא לא בלתי נכונה.
זו אמירה אופיינית לאמוניים, של מי שלא בוטחים ברציונליות.
ואחר, מ.ק.:
"תיאור לשוני למצב נפשי בו אדם בוטח במשהו במקסימום הביטחון שקיים."
אמת זה מה שתודעות בלתי תלויות, יכולת לתפוש תמלולית, להבין, ולהסכים עליו.
אין אלא רוח אחת;
התפתחות הרוח היא מהלך התקדמות אחד –
עיקרון אחד, אידיאה אחת, אופי אחד, והוא-הוא המגיע לידי ביטוי בעיצובי הצורה למיניהם.
לזאת אנו קוראים רוח הזמן
הגות מרשימה – מבין כל מילה, לא מבין את הרעיון.
במרחב פרט––חברה––ריבון ישנן שלוש נקודות התייחסות ארכיטיפיות: להמשיך לקרוא קונסרבטיביות, 'פרוגרסיביות' ו'מה טוב לי כעת'
קבעתי תור לסלבריק'ה של פיזיותרפי.
מגיע לקליניקה, שואל את פקידת הקבלה "האם הסלבריטי מוכן, התרחץ, הסתרק עבורי?" להמשיך לקרוא מינורי במגדריאדה לא שיוויונית
קבעתי עם ר'ישל'ה בנווה צדק; דיסקוס ענייני מעלה, ובעיקר פטפטת של מטה.
נענו במעלה שבזי, הוא בגמישות של חתול, ואני של פנתייר צולייע.
בפתח קפה, מלצרית בשחור, שחומה, אתלטית, בגיל ילדיי, קדמה אותנו בחמימות ראויה – כלומר בחן נטול התלהבות מעיקה.
הגרפיקה הכוללת, על מצע מאור הפנים, היטו אותי לחשוב שזו הדר – בפריפריית משפחתי. עיניי המתטשטשות הטעו אותי לבדוק האם זו היא: להמשיך לקרוא מינורי בערב מתעתע
מזל טוב, מרגיש קרוב אליך מספיק, רוחש לך הערכה אינטליגנטית כדי לשלוח אליך מסר זה.
הַזְמְנָתִי לחתונתך נחלקת לשלושה:
אני משער, שעיקר תשומותי המנטליות, מחמת אימת ההתיימרות לא אשתמש באינטלקטואליות, לבטח בעשור האחרון,
מופנות לבחינת תפישות, ניתוץ פרדיגמות והישארות בחיים, כאחי, עמיתי, חביירי נטול הפריבילגיות והמזל, עם הפטיש.
כן, יש עוד כמה הבדלים. למעשה אינספור. מתמקד במשותף, כביכול – ביטוי רווח ברוח ימים אלה.
הסרטון הזה – מפרק אותי.
האיש יכול היה לעסוק בהתנייתי המפרקת. אני – דקה לא הייתי שורד את עבודתו המנתצת.
מיומנות? הוא יכול היה לפתח את שלי. אני – את שלו, לא.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6512869
הארץ, 29/9/2018
פרופסור שלמה אבינרי נובע מדיסציפלינת הלאומיות האקדמית נוסח המחצית השניה של המאה העשרים.
גדי טאוב מגיח מהז'ורנליזם הפופוליסטי העכשווי. להמשיך לקרוא פרופ' שלמה אבינרי: שתי הטעויות של גדי טאוב
הרחבה של באיזו שורה להוסיף ברזומה?
כשהתנהלות מניבה תוצרים חיוביים מובהקים יש
להמשיך לקרוא אקזיסטנציאליזם מוטורי
הרחבה של 'דיקמן איפה אתה?'
"לך ותיסע ותביא את ה-uBook לכאן" בקצב התרנגולים,
הורה לי רביב, הבעלים.
נסעתי.
הוא, אופטימיסט חסר תקנה, קיווה לתריסר, שניים.
אני – פסימיסט חרבן מסיבות שכמותי – רציתי לפחות חמישה, להצדקת הנסיעה.
התוכנית –
להמשיך לקרוא באיזו שורה להוסיף ברזומה?
