אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
פורנו אינטלקטואלי
מה זו קלישאה?
מה אנחנו, אם לא צבר תפישות-לא-בלתי-נכונות החוזרות על עצמן – (להלן) קלישאות?
ידידי המxים, טען, עוד בעשור האחרון של המילניום הקודם, שיש לי שמונה משפטים עליהם אני חוזר.
לא מתווכייח. גם לא על ערכם, או על היותם לא בלתי נכונים. או לא. להמשיך לקרוא קלישאותיי
אני כבר לא זוכר למי סיפרתי מה.
יכולות הסיפור עם הזכירה הולכות ופוחתות, רצות ונעלמות.
אני גם כבר לא משתין. סתם מטפטייף. את עצמי אני מצ'עמם.
קלישאותיי הן הריפרור התודעתי שאני מספיק לתעד בין מה שעבר לי לראש ורגע לפני שפורייח מזכרוני, וזאת בין 2011 ל- כעת.
ניסוח תובנה מסוגננת וורבלית,
חדה, מהוקצעת – שנינה טקסטואלית,
עתירת דימויים גרפו-מטפוריים,
מחורזת וממושקלת לעילא מוזיקלית
על מצע גרפי ובמה אינטלקטואלית
עדיין מחייבת תקפות מהותית תכנית.
אתמול ישבתי עם חברי ילדות.
אחד, לא-חשוב-מאיזו-עדה-פוליטית, כינה אותי 'דביל'.
וזה ממש לא נורא, כן?
כלומר, אולי לא כייף גדול, ועם זאת מבחינתי – אין ממש בעיה,
הרווחתי ביושר,
ויש חשובים לי יותר,
החושבים עלי דברים חמורים יותר,
[- היום מישהי כזו אמרה לי 'שלוש שעות אתה מזיין את השכל'. צחקתי.]
היום קראתי את צבר האותיות:
המציאות היא בדרך כלל באמצע.
שהפיל אותי.
קודם כל מודה למחברו- ש.ז. ש
בהנף קולמוס וירטואלי הטחת בי משפט שרמת מורכבותו המופרכת מרחיבה, מרהיבה, מרעיבה את תודעתי החריבה. להמשיך לקרוא המציאות באמצע
קרתנות תפישתית, עידנית –
תפישה זמנית, מקומית, מקדמת אמונה מוטמעת של בעליה.
וביידיש:
בהודו זה היה להסתכל על הצבע מתייבייש,
ברוסיה זה לאכול בורשט עם מזלייג,
במלאווי להוריד חרא עם טפטייפת,
ובאנגולה לצבוע ת'קיר עם מכחולשעראחת.
בירושלים זה לדבר אל הקיר
כמו שאמר ידידי הדרא"פי שאני לא מבין מלה ממבטאו:
אני שייך לקבוצת שתיינים עם בעיות ריצה,
אז אנחנו נפגשים ורצים לשתות.
לעיתים, טיבן של סיטואציות פיטורין, ש
בהסתכלות לאחור, ישנם שלושה שלבים של התייחסות לבחינת משפחה גרעינית: להמשיך לקרוא רטרוספקטיבה משפחה גרעינית
נחשפתי, בעיקר במדיה, לנשים
אגרסיביות שנתפשות כמצליחות,
או מצליחות שנתפשות כאגרסיביות,
שמעידות על עצמן שהצלחתן מאיימת על הגברים.
Well,
לא איום ולא סיגריות.
ברוב המקרים, מבחינתי לפחות, רואה את האגרסיה המונחת על מצע מבוכה או רגישות, וכל מה שמעדיף לעשות הוא להתרחק.
שיחקתי שש בש עם אחד מידידי – אם היה נקבה הייתי קורא לו תרז – לבית האסורים אשר בפאתי לואנדה, בנפיקה ליתר דיוק, שתי פרסאות מהסמבטיון, אשר באנגולה.
עוסק בניהול כספי.
בכלל, רוצה להיות רב,
בטח לא אסיר במלון,
לא של רמת החיים אליה נידון.
מעריך, מכבד, אוהב אותו;
דמות ראויה, כנה, שקופה, נטולת מחוות, מעניינת, רגישה יותר משמודה.
בתי העלתה את הסוגיה-
חושבת לפעמים
מהי קבלת הערכה לעומת הבאת ערך,
ולמה מהם לחתור.
האם בכלל יש בחירה?
מתבקש לומר שזו סוגיה מעולה,
לא קשור לכך שבתי העלתה אותה. להמשיך לקרוא הבאת ערך לעומת קבלת הערכה
במשפט 'עדות עצמית'
הדבר הכי, בעצם היחיד,
הנכון על מה שמעיד על עצמי
הוא, ש'זה מה שאומר על עצמי'.
היתר הוא בבחינת 'משפט קיווי'. להמשיך לקרוא משפט קיווי
מקור ההסתמכות על הציפייה לציות – מלה קשה, הסכמה,
סמכות הורית, הוראה, ניהול, פיקוד, הנהגה.
היררכיה – מערך קדימויות.
בכל בקשה, הוראה או הנחייה, מנגנון ה'אם-אז' מותנע.
מילוי הבקשה יכול לנוע במרחבי
תודעה הינה אמצעי לתפישה, עיבוד ותקשור מציאות,
תמלול מהווה אמצעי אחיזה.
לא סובל שמשקפים אותי.
ניסחתי את מה שהתכוונתי אליו,
באופן שהתכוונתי אליו,
לא התכוונתי ל-מה שלא.
כשאחר משקף את דבריי,
הוא מתייחס לתוצרי תודעתו כאל תוצרי תודעתי.
אינני לוקח על כך הסכמה וממילא לא אחריות.
הבוס שלי אומר לי עלי שאני-
חד כתער.
לא, הוא לא מתכוון שאבחנותיי מהירות, דקות, ותקפות.
הוא, כך אני מעריך, מתכוון שהן,
סופיות, כבדות ושליליות.
יו. בנ.
כותב לעצמי.
לעתים, מניח, שיהיה מי שאולי ימצא עניין במה שאני כותב.
מרבה לטעות בכך,
אגב.
שמייח, תמיד, שיש מי שמבקר את מה שכותב.
אם יש מי שעושה לי בקרה,
מרצונו,
על מה שאני כותב,
עוד לפני העניין שיש לי לענות לו,
אני אסיר תודה על נכונותו המתעניינת.
לכן,
אם מישהו שואל אותי על משהו שכתבתי, יש לי עניין כפול לענות לו, מ
כשמי שמכיר שואל אותי על מה שכתבתי העניין הכפול מראש, מוכפל.
מתמטיקוש.
אמי האהובה הייתה סופקת כפותיה, נאנחת, קובעת, חורצת, מדווחת, מציינת, מתלוננת:
"יאירי, אתה מקצר לי את החיים."
"יאירי, אתה מוריד אותי ביגון שאולה."
ואני תוהה,
האם המליצות הייתה סובלימציה לרגעי תסכול?
ה-
משגע פילים.
היה בקורת רוח.
אתמול, חזר לי משפט, ששמעתי עשרות פעמים בווריאציות חוזרות ונשנות,
לראשונה באביב 1978,
עם ביקורת של אי-נוחות, מופנה כלפי:
לא כל דבר צריך לרדת לעומקו.
