הבחנה ימין – שמאל, כעת

ריבון נבחר חזק – בקרה שלטונית

שאלת הבוחן

חיזוק–החלשת מוסדות הבקרה על שלטון ימני נבחר.

בעלי תפישות קונסרבטיביות מובהקות, בלעדֵי, ועם הסברים תומכים במימוש הסנטימנט, שואפים לטעון את השלטון אליו הצביעו בכוח מממש, ולהקטין בקרה ממסדית על התנהלותו כגורם מאיט, עויין מעכב את מימוש תפישותיהם.

בעידן ההיברידיות התפישתית בישראל, בה

• שכבות חלשות, נקראות 'מוחלשות' – עם הנרטיב המוטמע, כריאקציה לפוליטיקלי קורקט – משוועות לכלכלה סוציאליסטית נוסח כחלון ואורלי לוי, שהם בעצם ימין קונסרבטיבי,ײַ
• תפישות סוציאליות נוסח זהבה גלאון, סתיו שפיר נתפשות כאליטיזם עשיר ומתנשא,
• כשבראש מפלגת העבודה נמצא אבי גבאי, חניך ימני מסורתי שהתעשר כשכיר הנהנה מההקפיטליזם,
• כשאין סוגיית שלום אמיתית על הפרק שיש להכריע בין מימוש סנטימנט ימני לבין ויתור על שטחים,
• כשימין ושמאל 'שפוי'ים חותרים להיפרד לשתי מדינות, וימין ושמאל 'קיצוני'ים שואפים למדינה אחת,
• כשהנשיא בשאר אל אסד נתפש כאופציה גרועה ומאיימת פחות מאיראנים או דאע"ש משתלטים,

כשהשלטון קונסרבטיבי מובהק, והאופוזיציה – יש עתיד, מגדירה עצמה 'מרכז' ומנהיגה רואה עצמו עם נטייה לימין, נותרה פוליטיקת זהויות.

ובכל זאת, ישנו קו פרשת מים, נייר הלקמוס המאבחן – ימין או לא.

הקיטוב, הפשטנות מתבטאת גם בכך שבשיטת ממשל מרובת מפלגות, אין מפלגות ימין שמהוות אופוזיציה למשטר, ואין מפלגות שמאל שנמצאות בקואליציה.

אבחנה עיקרית

בקרה על שלטון

חיזוק/ החלשת שלטון על פני גופי בקרה, או שאיפה להכפפתו לבקרה מתמדת כחלק מתפישה דמוקרטית פרוגרסיבית.

אבחנה משניות

לא יודע להעריך את מידתן ביחס אחת לאחרת, ועם זאת, פחותות ביחס לעיקרית;

החלת סממני צביון על מרחב ציבורי

השאיפה להגברה או הפחתה של סממני צביון אמוני לאומני קהילתני משותף, ממוסד, מאורגן על המרחב הציבורי, או הפחתתו.

בימין ישנה שאיפה להעצמת צביון.

ה'שמאל' מתבדר בסוגיה זו – יש 'שמאלנים', שרוצים בצביון אחר. אינני רואה בהם פרוגרסיבים. תפישה פרוגרסיבית שמאלית אומרת שיש להפחית את הצביון ולהותיר את המרחב הציבורי חף מצביון מאורגן.

זהות

התייחסות לשלטון כייצוג זהותי תרבותי, או קורבני.

הקצאת משאבי הבחנה בין קולקטיב 'אנחנו' ל'הם'.

תיוג

יש תיוג אופייני של שני הצדדים.

מנעד קונסרבטיבי פרוגרסיבי

הבחנה ימין שמאל