מינורי באנושיות תאגידית

הערכת משך קריאה כ- 3 דקות

רגישות מוסדית

בעשורים האחרונים, עם קידום האינדיבידואל הפרסונלי לקדמת השיח, ההווייה והעניין, גם חברות מסחריות הטמיעו את הגישה, באמצעות נציגיהן.
לפחות מולי 😆 .

במגע עם חברת סוכנים שמהווה ממשק לחברת פיננסים, יצרתי קשר על סוגיית דמי ניהול הגבוהים ביותר האפשריים הנגבים מחשבוני, פי שלושה מהתעריף הידוע הנגבה הנמוך ביותר.

חברת הפיננסים העדיפה לוותר עלי כלקוח יותר, מאשר לוותר על חלק מדמי הניהול.
לגיטימי.
נציגה, שגילה אמפטיה למשלם הנפרז – אלי, המליץ לי לפנות לחברה הסוכנת, אולי הם ישתדלו עבורי טרם נטישתי.

  • פונה,
  • חוזרים אלי,
  • מבטיחים שעד סופהשבוע יחזור מקבל החלטה.
  • נציג חוזר כדי לומר, ‘אחזור אליך מחר’ עם התייחסויות אחרי שאלמד, ואתה הֱיה ליד הנתונים שלך.’
  • למחרת לא חזר.
  • כעבור יום, אני חוזר, ומוצא את המבטיח.
  • הוא צוהל לקראתי ובקלילות מנחמת הוא משקף שאכן לא בסדר שלא חזר ולא קידם.
  • כשאני, חרבן חגיגות ידוע, מסרב להתכנס ולהתנחם
  • ומשיב, שבעצם אני משלם מחיר מופרז, יחסית לאחרים, על אותה תמורה,
  • ומאתר את הנטייה של גופים כאלה לבנות על הימנעות לקוחותיהם לטפל בסוגיות כאלה- בונים על כל שללקוחות לא נעים לטפל בסוגיות אלה,
  • וגם בל נשכח – האיש לא חזר אלי,

אני נענה: ‘זה ממש מעליב מה שאתה אומר’.

הוא, שלאחר שיחה זו הבטיח שיחזור עוד שלושה ימי עסקים, לא חזר, הטמיע התנהלות פרסונלית לגוף עסקי חותר מיקסום רווח. נעלב.

 


 

 

מוסד פיננסי בחו”ל התנהל מולי באופן שאחת מנציגותיו השתמשה במינוח ‘הזניח, חבל ולא בסדר’.

כעבור כמה שבועות, אותה נציגה מולי, הנחיתה עלי חדשות רעות של שינוי מדיניות.

כשהתלוננתי על ‘מה זו ההפתעה הזו, שלא הייתי נשאר כלקוח אם הייתי יודע שהם יעשו שינוי כזה תוך כדי…’, היא הטמיעה את האנושיות הארגונית, בגרסתה האופנסיבית אישית, בהטחתה-
‘אתה לא יכול להתלונן כל הזמן.’

Share

הערות? אשמח לתגובתך