הנהג שלנו

הנהג שלנו, המשך Par Avion

הערכת משך קריאה כ- 16 דקות

אנגולה Par Avion

מיס אנגולה Par Avion

הנהג שלנו Par Avion

 

דיקמן גלויה אנגולה


נהג שלא יודע לנהוג
במערכה הראשונה
כנראה לא ילמד בשניה

 

הנהג שלנואז אכן, מנואל, הנהג שלי, התגלה כאיש חייכן, נוח לבריות, או לפחות לבריאותי, נטול גחמות ודרישות, כמו לבלב כבד או תריסריון שעושים את עבודתם נאמנה, כל זמן שלא מרגישים אותם.

ועם זאת מנואל הורגש בעוד כמה מובנים, כולל זה שנדרש לשתי איכויות-

  1. לנהוג,
  2. להכיר את הסביבה,

והאיש המתוק לא יודע לנהוג,
ולא מכיר לא את הסביבה ולא את הדרכים להקל המשהו את הפקקים הבלתי נסבלים שהתשתיות הבלתי מספקות כורעות תחת נטל התחבורה.

והאמת?

  1. לא יודע מה החיסרון הגדול יותר,
  2. ועם שניהם מוכן לחיות.

New Year’s Eve

יום לפני סיום השנה, רואה החשבון, מזמין אותי לביתו, שם מתגורר עם שכנו למגורים.

האיש המתוק

  1. הוא הדבר הכי קרוב למי שמהווה סטרוקטורה לפעילותי,
  2. אף הוא הכריז בפסקה השניה להיכרותנו ‘אני לא רואה החשבון הטיפוסי’, מה יש לרואי החשבון האלה, מה יש בדיסציפלינה הזו, שהשייכים לה מבכרים שלא להתפש בעיני עצמם וזולתם, כייצוגי הפרופסיה?

אינסטינקטיבית, לא מותנה להזמנות ממין אלה.
מעדיף להסתובב בחוץ מאשר להמיר את תאי במלון ב- cell אחר.

מבין שההזמנה-

  • היא סוג של פריבילגיה,
  • ‘נכון’ להיענות לה,
  • וגם, רק לעיתים רחוקות מאד, במקרים מיוחדים, משיב בשלילה למי שמזמין אותי או מבקש ממני משהו פנים אל פנים.

נענה בחיוב ובתודה.

בהמשך, מתארגנית הפתעונת- עלי לאסוף את קצין הרכב של פעילות החברה ביבשת, חדר מולי במלון.

שמעתי עליו. אימת האנשים. בעוד שבכל מקום לקצין הרכב יש משמעות גדולה – על הצ’ופר והכיף, כאן השפעתו על ההתניידות ההשרדותית.
נוסף על כך, שמעתי שהממשקים התקשורתיים רגשיים שלו- לא משהו, כלומר לא מפותחים מי יודייע כמה.
לבנשלי היה מורה לפיזיקה ‘אלכס-מילות-קישור-לא’. האיש מצמצם את השיח להנחיות. ותו- אולי לא, אך לבטח פחות.

אני פוסייח על נוהל ההליכות שהצורך פונה לבעל התשומה,
מוחייל על כבודי ופונה אליו לתיאום חבירה,
שואל אותו בדחילו- ‘באוטו שלי או שלך?’
‘בשלך’, פוסייק.
מברר איתו, ברחימו, ‘באיזה שעה רוצה לצאת?’
‘5’, חורייץ.

אני מבין מהמארייח שהוא מכוון ל- 5:30.
לא יודייע מה זו השעה המוזרה הזו לארוחת ערב של שנה חדשה – אבל, אנגולה, חביירים חדשים, את השיפוטיות ביקורתיות המצמיתה שלי אשמור לזמנים ומקומות אחרים.

מתחיל לנהל מחול של 24 שעות שבו אני מנסה להזיח את קצין הרכב ליציאה ב- 4 כדי להיות ב- 5:30 ביעדנו בעיר- 28 ק”מ ממקום מגורנו, רובע בנפיקה, וכמו לרקוד עם עמוד- הוא בשלו. לא מגיב.

לבסוף הקצין מתרצה- 4:30, קובע. יש לנו שעה להגיע. לא נראה לי, אבל אני, מה אני מבין?
כולי פה 4 חודש, זמן אפריקה- חצי לפה שעה לשם… מה אני מרעיש?

מנחה את מנואל הנהג להגיע ב- 16:00, האיש מסמס שלמטה לפני 4.
ב 4:31, אני מסמס לבחור- טרם ראיתי אותו עד לשלב זה, ש’אני למטה’.

מגיע אלי קיבוצניק עם מניירות של רפתן, תלבושת של מוסכניק וסנדלים של מרכז המשק, ומודיע שעלינו לעבור במוסך – שכח את הטלפון.
טוב.
אני ממהר לשבת מאחור, אומר לו ‘שב קדים’ ונוסעים.

מגיעים למוסך הקרוב אלינו, כשאני מאלץ שיח שאיילות.
הוא יוצא להביא את הטלפון, אני בתרגולת נסיעה מבצעית של לא-יודע-לכמה-זמן-ואיך-זה-ייגמר יוצא להשתין, תוך שמסמן למנואל לסובב את האוטו.

16:45 יוצאים. את רוב הנסיעה ביליתי בנמנום. ברוב הדרך אנחנו עומדים, בשאריתה זוחלים.

שקוף לקצין ולי, שעל אף שנסעתי עם מנואל את ליעד זה בשבת האחרונה הוא לא יודע להגיע לשם. תדרכתי אותו עם גוגל מפס. הפעם, מכיוון שיש מרוץ בעיר, גם נוספו נתיבים חסומים שאינם ממופים, וגם מנואל שלנו לא טמן את ידו בצלחת ותרם לעיכוב בכניסה וולונטרית לרחובות ללא מוצא, ואפילו עצירת פיפי שלו- איזה מזל שאני עשיתי.
ב-7, שעתיים ורבע מתחילת המסע, במרחק קילומטר ורבע מהיעד על פי גוגל מפס, כשאנחנו בעמידה בנוסח הסטטיו אוף ליברטי, אני מציע לקצין שנלך ברגל.
“בחיים לא”, הוא חורץ “אני לא מתכוון ללכת פה ברגל.”
אני מתכווץ נזוף במושבי.

בקצרה- שלוש שעות וחמש עשרה דקות לאחר יציאתנו, ב-8, אנחנו במפתן מארחיינו.

שלושה זוגות, שלושה ילדים, שני מארחים, קצין הרכב ואני.
הם בשלב פוסט ארוחה, הוויסקי של אחרי, טרום הקינוחים שלפני הפרידה.

צימ צימ צים וצומ צומ צום, אוכלים מעט שאריות בשר, קוראים לנהגים מלמטה שיאכלו גם הם.
אני מאתר שאחד הזוגות הוא השגריר הישראלי, השונה בנוף האנושי מהיתר שהם ביצועיסטים פרקטו-קונקרטיים, והוא מלין ברצינות צוחקת שהם מדירים ממנו כל מידע על פעילות.

אני בשונה מהם, משתייף אותו בכלליות פעילותי, ובכנות ש’אינני יודייע מה באמת קורה’ מה שמוביל לשתי תובנות:

  • אחד הנוכחים, הבכיר בסיטואציה, מסמס לי בווצאפ להזהר לא לחשוף,
  • השגריר לא מאמין לי.

אין אפשרות שיהיה להיפך?

אז אני נכנס למוד השאלות, על עבודתו, על ‘איך הכיר את אשתו’ – התראיינה במדינת מוצאה שם שירת לתפקיד אותו לא יירטה, את בעלה כן – על ‘הבעיות הכלכליות סוציאליות באנגולה העכשווית לעומת זו הקולוניאלית, במרחב הגיאופוליטי המשתנה בקונטיננט האפריקני המתפתייח, לאן’, כאלה.

שני הזוגות על טפם נפרדו, השגרירים נשארו אחרונים, כשהבעל מחובר לוויסקי כמוכה שמש לעירוי נוזלים, וזאת כשהם אמורים לצאת לסבב אצל העמיתים ההודים והאיטלקים- אם עלי להמר לפי כמה וויסקי נקי הערה- לא יודע אם למחוייבות הראשונה יגיע, לשנייה מתערייב על כלייתי האהובה, בבת שלפוחיתי, שלא.

נשארנו ארבעתנו, קצין הרכב, שני מארחינו ואני. הם עוסקים בסוגיות עבודה, מחירי נדל”ן נכסיהם האישיים ואפשרויות השבחתם, ואני עוטה ארשת של ‘אני בחיים, אפילו שאני שוקייל התאבדות’ ונפרדים.

נכנסים למכונית, אני בדלת האחורית שמאלית מחווה לקצין להכנס קדימה.
בוטייח במנואל שיוביל אותנו אלי חוף מבטחים, שכן אנחנו ממש במרכז העיר, כדי להתבדות כמה דקות לאחר מכן ולהיווכח, שאנחנו מדשדשים בסלאמס מוכה בוץ, חף מאספלט, עתיר אוכלוסיה ענייה שיושבת מחוץ לפחוניה בהמתנה לגאולה תוך הרווית הצימאון האינהרנטי, הבלתי מותנה באלכוהול, גברים, נשים וטף וגם מראות משעשעים של ריקודים ספונטניים של מי מהאנשים.
נזכר בסמדר, אשתו של סמי, שב-1984 נסענו בשדירה שלישית בניו יורק, בואכה רחוב 96, אמרו לה שצידו השני של הרחוב הוא הארלם, והיא תובעת במפגיע שנצא משם.

אנחנו מג’עג’עים בסמטאות הצרות בחן ובמיומנות של פיל עיוור מוכה חררה. אני מפעיל את הגוגל מפס, ואיתו, בכמה סמטאות סבים לאחור. לבסוף נחלצים לשדרת הו צ’י מין, ובא למנואל גואל.
זמנית.

והתנועה זורמת. אפשר היה לפרש את נהיגת מנואל על חיתוכי הנתיבים בסרפנטינות, במה שאני מכנה בנהיגתי שלי כ’נהיגה הומוריסטית’, רק שמנואל שלנו חותך לכיוונים הפוכים, תוצאה של תיקוני שגיאות מאוחרים. ניתן היה לומר שמנואל נוסע כאופנוע בין המכוניות, רק שהוא באוטו ואנחנו מתעכבים ומעכבים את זרימת התנועה.

הקצין מוטרד מנהיגת מנואל. ואני מתוודה – כן, האיש מתוק, אבל לנהוג- לא יודע.
הקצין – הוא גם אופטומטריסט? לא נראה לי – מאבחן שמנואל שלנו לוקה בראיית לילה.

בשליש הדרך האחרון קורה הסיבה לכתיבת הפוסט המצ’עמם הזה:

במהלך עיקול עצל, מנואל פוסייח על שני הסעיפים, כלומר מג’עג’ע בין הנתיבים, ויונדאי חבוטה ועתיקה מתחככת בצידה הימני במעטה הגלגל הקדמי שמאלי שלנו.

מנואל משחרר קריאת יגון, קצין הרכב חורייץ במשפט שדה, או כביש, ‘זו גם אשמתו’, הם עוצרים לפנינו, מוודאים שאנחנו לא בורחים, ואנחנו אחריהם.
יוצאים שלושה – מתבקייש לומר בני תשחורת, אבל אתאפייק.
כלומר, לא יודייע איך נראים שלושה צ’חצ’חים דנים, ולא ברור אם השלושה שהגיחו ממכוניתם הם צ’חצ’חים. הם בתחילת שנות העשרים, לאחד עיטורי גילוח יתר על גולגולת קצוצת שיער, שניים עם נעלי אצבע. צעירים.

דיקמן Hyundai ix35נעשית בקרת נזקים- לix35 שריטות ניכרות על הכנף השמאלית הקדמית, וליונדאי החבוטה שריטות תואמות על הדלת האחורית ימנית על רקע חבטות וסימני פגיעה נוספים, שברור שלא נחצבו בתאונונת זו.

מתפתח ויכוח ‘מי אשם’ , כאשר היצרים מתלהטים מתונות. מנואל מפגין אסרטיביות וקולו החלוש עולה מעט. השלושה משיבים בצעקה שערה, אין פתרון ולא פותר.

קצין הרכב ניגש לבחון את הנזקים. מנסה לומר שהוא אחראי על המוסך ושיבואו לתקן את המכונית אצלו, מרים טלפון למנהל המוסך תחתיו שידבר וישכנע עם הבחור הגבוה, הנהג, הדומיננט, שעומד על שלו- אנחנו נברח ונעלם.

קדימה אחורה ימינה שמאלה, העיקורים הווכחניים נמשכים.

הגבוה פונה לרכב שלנו, שולייף את מפתייח הרכב מחריצו.

אני בתקיפות של בעל צילינדר, שפם ומקל עם גולת כסף בררררריטי במאה השמונה עשרה, תובייע את המפתח.
הבחורצ’יק, אפריקני יליד העשור האחרון של המאה העשרים פוצייח בהסבר שאת מילותיו לא ממש הבנתי, ובתרגום משוער של משמעותו – הוא-לא-מתכוון-לתת-לי-את-המפתייח-חזרה-עד-ש…, ובקיצור- שם עלי זין.

קצין הרכב לא מתבלבל – מפתיע גם אותי, אגב – פונה לגרוטאה, ושולה משם את המפתח מחריץ הצתתה. תושייה, קור רוח ואומץ, שלי אין אותם, ולא את התפישה ההדדית פעולתית.

הויכוחים נמשכים עוד קצת, והאשכנזי שבי שומייע, מבין ומפרייש שהגבוה טוען שללכת למוסך לשפשף את הנזק – הוא מדגים בידיו תנועות שפשופי פחחות – יעלה לו בין 1,000 ל- 1,500 קוואנזה.

‘כמה’, אני פועה,
מוכה אימה שכמוני, מתלבט בין

  • הפתיח הגוער, המוכר, המכבה, שאני מכיר אינטימית “…כבר אמרתי…” כשבן השיח נתן את המידע ועולה לו בבריאות נפשית לחזור עליו, שכן נעלב שקיבלתי את המידע ומעז לשאלו שוב, או סתם לא יכול להתאפייק ולשזור בשיח את המידע הקריטי ש’המידע כבר נאמר’,
  • לבין, עליצות ציפייתית גואה, של ‘על מה מדובר פה, על כולה 10-15 דולר? פתיר.

והבחור הצעיר, שלא נמנה על החוג האינטימי שלי- עד אז, מי יידע מה טומנים בחובם צפונות העתיד? – בנדיבותו, לא גועייר בי שכבר נתן את המידע, חוזייר: ‘בין 1,000 ל- 1,500 קוואנזה.’

‘אונו מומנט’, אני מכריז כאלכסנדר הגדול טרם הנחית חרבו באבחה המבתקת את הקשר הגורדי,
סב לאחור, מתרחייק 3 מטרים,
שולף שטר של 1,000 קוואנזה,
מושיט לגבוה,
זה נוטל את השטר ללא אומר,
הם נכנסים למכוניתם, אנחנו לשלנו, מתניעים ונוסעים.

בדרך, הקצין חוזר על הדיאגנוזה ש’הם לא רואים בלילה’, ו’הוא לא יודע לנהוג.’

למחרת כפולני, אני שולייח ווצאפ ‘היה נעים לפגוש אותך’ לשגריר,
ו’תודה, אחסוך ממך את הרפתקאות החזרה’ לרו”ח שהחזירו לי מלות נימוס מתוקות.

כמה שעות לאחר מכן הרו”ח חזר אלי גועייר בצחוק שלא ספרתי לו – התעדכן מהקצין – והנחיות על פיטורי מנואל.

ואני, האמפטיה שלי למנואל שלנו,
ותמהני, איך זה, שהקצין – דלת החדר בו משתכן היא בצידו השני של המסדרון מולי, אין שני מטר – לא מדבר ישירות אתי על כך?

טיול מקומי Par Avion

לא תאמין את מי פגשתי Par Avion

Share

8 תגובות בנושא “הנהג שלנו, המשך Par Avion”

  1. אין אל מעל מנואל.
    השמר מקציני רכב.
    דש לשגריר.
    עדיף לאכול טונה מפחית מול הטלביזיה מאשר ארוחת חג בחברה שכזו.
    מהי פגישת מחזור לעומתה?
    יהי עמך האל במקום מנואל.

  2. דיקמן איך זה שמפטרים את אח שלנו מנואל?
    התנאי לנהג הבא צריך להיות נהג חמוד לא פחות נחמד ממנואל הגואל.
    כל הסיבוב הזה היה שווה רק בגלל מנואל. הוא יצרן תוכן אמתי. הוא נוהג לבד ומגיע שני, אבל מה זה חשוב הוא משאיר אותך הרבה בחוץ.
    הוא בעצם הציפור דרור שלא רואים את איכותיה עד שהיא עפה.

    תמסור למנואל שאני עכשיו לא בשלילה. אבל בהזדמנות הראשונה ששוללים לי את הרישיון אני לוקח אותו.
    הנהג האחרון שעזר לי בשלילה הפך להיות שותף שלי, תוך דקה כל דבר שדיברתי לידו היה רושם עונה לאנשים במקומי והיה מבטל את פגישותיי בגלל שלא לא היה לא נוח להגיע.

    אז מה, מנואל חמוד, אז מה אם הוא לא יודע לנהוג כל כך טוב, עובדה שכל התאונות שהוא היה שותף להן לא כל כך יקרות ומסוכנות, עד כדי כך שאפשר לכסות אותם ברחוב בלי התערבות של סוכני ביטוח וניירת יש יותר טוב מזה? תמסור למנואל שאני בוכה שהוא עוזב ושאני בטוח ורוצה שלא ימצאו נהג טוב ואיכותי כמותו.

    הייתי נותן לו את הקול שלי ומריץ אותו לרשות שממשלה וממנה אותו לתפקיד שר התחבורה של ישראל.
    הכל היה פה יותר קל אין ניירות אין כלום ונוסעים לאן שמרגישים אין איפה למהר מנואל אתה צודק, כל הסדר הזה שהעולם מנסה לעשות עושה יותר בלאגן.
    עזוב אותך, מנואל, אתה הגבר שבגברים.

הערות? אשמח לתגובתך