הרחבה של 'דיקמן איפה אתה?'
"לך ותיסע ותביא את ה-uBook לכאן" בקצב התרנגולים,
הורה לי רביב, הבעלים.
נסעתי.
הוא, אופטימיסט חסר תקנה, קיווה לתריסר, שניים.
אני – פסימיסט חרבן מסיבות שכמותי – רציתי לפחות חמישה, להצדקת הנסיעה.
התוכנית –
בעקבות שריקות בוז וקללות של הקהל כלפיו לאחר הפסד ומשחק גרוע של הנבחרת זרק ערן זהבי את סרט הקפטן בכעס. בעקבות כך הוא הושעה מהנבחרת לאור העובדה שזילזל במעמד הקפטן שהוענק לו ושמחייב להיות גורם מייצג את הנבחרת ואת שחקניה ושמכבד את קהל האוהדים.
השלכת סרט הקפטן של ערן זהבי היא סוגיה מרתקת מהסיבות הטריוויאליות: להמשיך לקרוא זריקת סרט קפטן
'יאירי', אבי שאל/ בירר/ ווידא/ גער, 'וִוי בִּיסְטֶה?'
מטרה – הסיבה בגינה התכנסנו – הצלחה ברורה,
חווייתית – אחד המאורעות המשמעותיים,
מוצא מקום ראוי לישבניי – פלוצריאדה עם מחשבים. ברקלי(ת), גרפיקה אנושית מרצדת מכל רחבי הקשת המראה, הלבוש והסטייל.
הולך לשירותים ומבחין בשלט – 'שירותים לכל המגדרים'.
בין הנושאים שבעת זו מפרידים בין רפובליקנים לדמוקרטים פרוגרסיביים בארה"ב, נמצא גם עניין המגדר; האם מגדרו של אנוש הוא מה שנולד איתו, או נתון לבחירה אישית.
בין ההיבטים הפרקטיים של הנושא נמצאים השירותים: מי, היכן?
כאן, כבמקומות רבים בקליפורניה בכלל ובאיזור המפרץ בפרט, מעוז פרוגרסיביות עד התבדרות, מתמודדים עם הסוגיה על ידי תיוג השירותים כמעורבים, לכ-ו-ל-ם, ללא הבדל, מין.
נפלא. אני בעד; שיהיה מי כזה, ומי כזו, ומי שהחליפו, ומי שגם וגם, ומי שלא ולא, ומי שאולי, ובערך. הכל טוף.
עוד היבט כלבוש, אבזרים, מכוניות, פייסבוק, שיח, הקצנה של איך הסובייקט מבקש לנהל איך ייתפש בעולם. עניינו, אל לחברה להכנס לשם פרקטית.
מה שפחות טוב, לי, 🙄 , הוא, המקום, שבמסגרת תרבות הייצוגיות מציע brewed coffee כבמחירי אספרסו. באופן מובחן, מאובחן, וכמאפיין התנהלותי משחקים עם הייצוגיות, כדרך חיים.
חזרה ל-דיקמן איפה אתה?
בִּיאה מהקוועץ' –
כאשר ניכרת בפעולות, תגובות, סובייקט
נטייה/ העדפה,
לטיפול מתקן
בעיה רגשית תודעתית מקדמית,
על
קידום, רווחה, עתידיים מתבקשים.
מסך האפשרויות?
תוצר הפרשות תודעתיות תוך כדי רכיבה.
שני מספרים, גבהים ממוצעים:
רוכב אופנוע אמור לאהוב רכיבה.
אני לא אוהב לרכוב 52 מייל לפגישה ב- LA.
ו-לא שהייתי מעדיף לנהוג ארבע גלגלי; אם החלטתי לעשות זאת – עדיף אופנוע.
לא אוהב מטפורות.
מטאפורות מתוקות, מיוזעות מתאמצות;
תכליתן להעיד על מנסחיהן,
לא על מושאן,
דוחות אותי,
עושות לי – תתרן בגינת וורדים רגשית – רע לעור הפנים. להמשיך לקרוא מטפורה רעה
ארבעה יהודונים מְסֵבים אה? איך תחבתי את המילה 'מסבים' בבית הכנסת בברוקלין או במועדון גולף במיאמי – לא זוכר, התנאו בהצלחות ילדיהם.
"הבן שלי, מייקל", התחיל ג׳ייקוב – בגדנסק הוא עוד היה יענקל'ה – מהקונפקציה, "סיים עריכת דין בקולומביה. שותף בפירמה גדולה. הוא מצליח. עד כדי כך שקנה לחבֶרָה שלו גרדרובה שלמה של בגדים."
"יפה לך ג'ק" החמיאו לו.
תפסה אותי סערת מבול בעקבות כשל 'דילמת הגשם'.
רוכב כעשרה מייל בטפטפת שמתעצמת לגשם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לארגז חסין רטיבות וממשיך לשוט.
המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשלושימים. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… לא נשאר לו דבר. במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.
בארה"ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
אופנוע נע בנתיב ימני על כביש דו מסלולי, ב 90 קמ"ש.
נכון גם לאופניים במהירות שיוט.
הנתיב השמאלי גבוה מהימני בכמה סנטימטרים.
יש מגרעת שיש לחצות אותה. להמשיך לקרוא שאלה פיזיקלית לאופנוענים
בבית"ר ירושלים
יתגעגעו לטביב, שחגג עליה ריאלית.
חוגג יטבב אותה וירטואלית.
יעקוב בן נג׳לא היה אב לבן יחיד ואהוב שהעניק לבנו, הרצל – היגוי האות צ' כס' – את כל עולמו ומרצו.
יעקוב התאלמן בעוד בנו נער. משגדל הרצל ואביו הזקין בשנים, היה הרצל משען תמיכה לאביו – האב שהה בדירתו בודד, עייף, כואב ולאה ונראה שחייו אבדו משמעות.
הרצל, כבן אוהב, הבין, שחיי אביו חסרי טעם והחליט שיסייע ליעקוב לסיים את חייו בדרך ראויה. להמשיך לקרוא It Ain't Over Till
חסרי סבלנות לסביבתם,
חסרים תשומות מנטליות לתחזוק עצמם.
המסמן בנחרצות מה אינו רוצה,
לא בהכרח מסמן מה הוא כן רוצה.
צפיתי בגיא בכור. 'מפרשן'.
לתאר אותו כ'פרשן' זה כמו לתאר את שמעון ריקלין כפרשן;
שניהם אידיאליסטים הממליצים על דרכי פעולה בהתאם לסנטימנט האמוני לאומני של ריקלין, ולאומני של בכור.
בניואנס, בעוד ריקלין מוטה למעשה המתנחלי, בכור נוקט בז'רגון אקדמי.
בכור קובל על כך שלא מקדימים לטראמפ את התואר 'הנשיא טראמפ',
ולברק אובאמה הוא קורא 'ההוא ששמו מתחיל באלף.'
מהז'אנר העיתונאי של אראל סג"ל ריקלין, בועז ביסמוט.
יכול להיות שהיופי בז'אנר, שאין התיימרות לנפק פרשנות אובייקטיבית, שכן אין אובייקטיביות, וה'פרשן' מייחצן את עמדותיו, בגלוי, ללא מיסוך.
על פניו, לעיני המתקהות, כשאני נחשף למי שעוסק, מטפל, בזהותו, הייתי מצפה שיחדד את ייחודו, את אישיותו, יפצ'פץ' את הממד האינדיבידואלי שבו.
אז זהו שלא! להמשיך לקרוא אוקסימורון זהות פרט
חיווי נחרץ
מה לא רוצה,
לא מעיד
על ידיעה מה כן.
