כשאני רואה מי שניכר עליהם שהם תיירים*,
לוכד את מבטם,
ומודה להם –
.Thank you for being in Israel
אותי זה מצחיק, להמשיך לקרוא מודעות, בקטע פתטי
שנות ה-80, ניו יורק, השדרה הראשונה עוד הייתה חול, והקורא היה בחופש הגדול בין בית-לגימל.
כך הייתי אומר. שבעצם, הקורא היום, בפועל, סביר להניח, נמצא בעת ההיא, אבולוציונית בעידן ה'איסוף גנטי רעיוני'.
טרם ביצוע משימה מתייג את המשימה כ-
האם ייצור מחוות יוצר אינטימיות שמאפשרת תחזוקה רגשית נשאפת.
באיזה רובד מטפלים.
שיחסים הם מכלול של מה קורה בין שניים כדי לקדם בפועל כל אחד מהם, על פי המציאות עליה נמצאים, ומערכת הממשקים וההטיות האישיות ביניהם.
חוסר זמינות מנטלית לשמע הצורך.
פעולה כתגובה לצורך בתנאי בלתי קביל – לְמָה כסף מיועד.
חוסר בירור למה הכסף הוחזר מיידית.
הרצון להראות שהכל בסדר ומושלם;
"בוא נחזור, ונצרוך (אצרוך) סמלים וטקסים מתחזקים רגשית."
הקדמת מחווה למהות, עד ייתורה.
"מי שמממן שיהיה לו לבריאות"
זה הנקודה, בשלב הזה אתה כמו חבר שבנו למד במכון מיסודם של קונסרבטיבים אמריקאים, על מלגה וקיום.
לשאלתי 'למה?' ענה שנשאר 'שמאלן ליברל', המקום איכותי, 'מצווה לקחת מרפובליקנים', וחסך הוצאות שכר לימוד.
לא הבין שבעצם עושים לו 'ש"ס על נבעריהם',
הבדיחה על חשבונו,
התשלום הוא עתיד בנו, בריבוי ממדים: להמשיך לקרוא אהבת חינם
נדיבות הולנדית –
כאשר ה'נדיב' מציע לתת מתפריט את מה שיש לו, בהתאם לצרכיו שלו,
ללא קשר לצורכי המקבל.
כולם מבינים, יודעים, מהו שקר.
ואין שניים שיגדירו דומה.
הגדרת 'שקר' על ידי 'היפוך אמת', חובק שתי מכשלות:
'אמת' היא מה שיכול להיתפש על ידי שתי תודעות בלתי תלויות,
כ'יש' דומה
כשתפישת ה'יש' מצריכה רק תודעה אחת.'שקר' –
תפישה תודעתית
שֶ'יֶש' כלשהו, שיכול להיתפש ככזה על ידי תודעות בלתי תלויות
שניתפש על ידי תודעה אחת,
מועבר
בעיוות, בשונה מהמקור
בכווה תחילה,
במודע,
לתודעה אחרת.
בעלי מכניקת מחשבה אמונית לאומנית משמרת התכנסות הזדהותית, להלן קונסרבטיבית, שואבים לגיטימיות מנרמול אי-רציונליות, בבחינת "יש עוד אמוניסטים כמוני, אמונתי 'צודקת'."
זהו בסיס המיסיונריות [אם לא סופרים את המניע העכלכלי של עוד מכלכלי מוסדות האמונה] – קבלת לגיטימציה על ידי המרת תודעה תועה נוספת לצבר אמונות במתכונת המיסיונר.
לכן, דתיים 'מזמינים לשבת'. להמשיך לקרוא ויתור אתאיסט למאמין
שמעתי היום, שוב, ברדיו, את המשפט.
מעטים המשפטים שעוברים בשלום באזנֵי>תודעת אנשים,
וחורטים בי חריצי מחוגה חלודה מלובנת, כמשפט זה. להמשיך לקרוא "השכל הוא האלוהים החדש"
אלה המשתמשים באמצעים מוקצנים לטפל בסוגיה, כמאפיין אישיותי,
על פי רוב,
תשומותיהם התודעתיות מוגבלות, מופרעות על ידי רעשים מפריעים כ-חרדה.
הם מעדיפים לטפל בסוגיה בכוח אקססיבי, בום טראח בוינג, כדי לא לפגוש בה יותר. לעולם! להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מטפלים בבעיה בפטיש 5 קילו
הלוואי וכל הדילמות בחיים היו חד משמעיות כמו שאתה מתאר: או שזה מסיג אותך מהמטרות או שזה מקדם אותך. יש הרבה איזורים באמצע ובכל אליה יש קוץ, החיים לא מושלמים, הפוקוס הוא לתעל אותם לאפשרות הטובה יותר
איך אומרים בפוליטיקלי קורקט החדש – לא התבטאתי נכון, לא הובנתי. להמשיך לקרוא סבירות וניהול
הנייד צלצל.
"כן?"
מוזיקה. המתנה, ארוכה מדיי, של מי שחושב שהממתין מייחל לו,
בסופה שמעתי –
"היי, מה שלומך?"
התעניינה ידידתי החדשה,
"כן, איך אני יכול לעזור?"
סוג של פרזיטיות:
ניהול חיים בגישה טבעית אינסטינקטיבית מודעת, בה יניקת משאבים, לכשעצמה, מהווה תגמול מספק, מבחינת הסופח, לספיחתן.
פוליטיקה היא מרחב שמטפל פילוסופית, יישומית, בסוגיות מקננות ב-אחו פרט–חברה–ריבון.
לכאורה, תיוג 'פוליטי' לא רלוונטי לתיאור מצבים בהם אין מעורבות של אזרח, חברה, במובן הרחב, ומדינה ומערכות שלטון.
בפועל, נעשה שימוש רׂווֶח במינוח לתיאור התנהלות מסויימת, מובחנת, אופיינית, בהתארגנויות אנושיות, ארגונים, מחלקות, חברות עסקיות. להמשיך לקרוא התנהלות פוליטית
בחו"ל, עמית יקר לעבודה – כיפה סרוגה, לאומן מתנחל, אמונה עמוקה – עדכן משדה התעופה, שהותיר את מעילו או במלון או בבית הכנסת.
לא אפספס את ההזדמנות לבדוק, בוודאי כשהטרחה זניחה.
ארזתי את השמאטעס ממקום מושבי בבית הקפה בו ישבתי, פניתי לבית הכנסת, שאמנם מרוחק מעט יותר מהמלון, אך בה בעת נמצא בקדימות פנייתית גבוהה יותר בתרשים הזרימה של 'מְצא את המעיל', במובן ש-לך דע באיזה שעות בית הכנסת פתוח, והאם המעיל הנטוש לא יילקח על ידי ירא-שמיים קר-גב, חף ממעיל. אם לא שם, במלון – אין בעיה. להמשיך לקרוא מינורי במצווה – בקטנה
לצפייה במובייל
בהֲלנה על מי שלא נוקט מידתיות ישנה התייחסות לשני אלמנטים אפשריים:
הפרדה מוחלטת בין שני קצוות.
שאיפה למיקסום ממד אחד. להמשיך לקרוא מידתיות, היעדרה
סאחיות:
התכנסות מובהקת, אופיינית, לנורמטיביות ולקונפורמיות בכל הקשור לטעמים, אופנות והתנהגות חברתית.
תוצר של העדפה התנייתית לאימוץ הבניות חברתיות על אינסטינקט מבקר.
הפיכח בקבוצה, ההוא שלא השתכר או התמסטל.
ישבתי עם חבר שמרן, היפר נורמטיבי קונפורמיסט זחוח בהווייתו, לצהריים בבשריאדה כלשהי.
לרכבת מסעותיו למרחבי פרט–חברה–ריבון – להלן פוליטיקה, עלה כליכודניק בתחנה הראשונה – בגין והמשיך רייגן > נתניהו > לפיד.
אמוניות בסיסית, גם אם נטולת אל, התכנסות הזדהותית לעם, מדינה, מסורת, סמליות. להמשיך לקרוא מינורי סָחי
שלא לומר הגדרה.
מוסר – פרוטוקול התנהלות אישי–חברתי לקידום עצמי.
מכלול מערכת/ מקבץ/ סט/ קודקס,
מכיל ריבוי,
תפישות,
מובחנות ומתוחזקות
על ידי תודעה בעלת יכולת ניסוח, ערעור ובקרה,
של
♠ הנחיות לפעולה,
♠ ערכים חיוביים לעידוד,
♠ נגטיבים למניעה,
♠ כללים התנהלותיים,
♠ נורמות חיים,
♠ חוקי 'עשה ואל תעשה',
נגזרים מתמה התנהלותית אחודה, עם קשר נרטיבי בין מרכיביה.
אופן התנהגות/ נקיטת פעולות/ עשייה/ מיושם/ מובחן/ מוצהר של פרט, עליו מוּחל מוסר.
של סובייקט*, בעל תודעה, בהקשר ממשק חברתי.
מרכיבי פרוטוקול נאספו ונוסחו על ידי חברה אופפת פרט.
דתות, במהותן, מנסחות פרוטוקולים אלה.
פרט בהתנהלותו, בהתממשקותו עם סוגיה כלשהי, בוחר איך לפעול,
ממקסם את קידום טובתו,
ומתוך כך בורר אילו רכיבים להחיל על עצמו ומאילו להימנע.
בחירת רכיבי התנהלות – החלתם או מניעתם – על ידי פרט עשויה להיות
♦ מודעת
♦ או אינסטינקטיבית,
בעל תודעה מיישם או נמנע, עצמונית מעקרונות מוסריים, עושה זאת במודע, או מאינסטינקט בלתי מתומלל.
* סובייקט
בעל תודעה,
מה שאינו פרט יחידני, הינו עצם, אובייקט.
לעצם אין תודעה, נטול כוונה.
אין לעצם מוסר.
צבר פרטים, בריבוי – צברי פרטים, קבוצות, מפלגות, שפרטיהן חולקים ערכים דומים, מתכנסים הזדהותית לקולקטיב עליו הם נמנים, הוא עצם.
לצבר פרטים אין תודעה.
מושגים כ'תודעה קולקטיבית', 'זיכרון משותף', הינם פיקציה, בבחינת טאו"ן.
פְּרָטֵי קבוצה יכולים להתנהל על פי 'מוסר' משותף, שהשיתו על עצמם, שנוסח על ידי פרט דומיננט, מייסד, קבוצה נבחרת שמונתה לצורך כך.
ועדיין, לקבוצה אין תודעה, או מוסר.
מימוש רצון ופעולות פרט לטובתו**, על פי הכרתו שלו, הסובייקטיבית.
** לטובתו
מוסר עוסק, קטיגורית בהטבת חיי האוחז בו. מוסר אינו עוסק בהרעת חיי אחר.
גם טיפול בצידוק כוונה להרע למי שמאיים על 'טובת' הסובייקט המוסרי בסיטואציות מסוימות ובטיפול במצבים אלה, מוסר עוסק בטובת ובקידום פרט פרטיקולרי.
השימוש בגוף ראשון בשל כך שמימוש המוסר הוא של פרט, סובייקט, של בעל תודעה.
פרט מחליט, וולונטרית, האם ליישם עקרונות פרוטוקול מוסרי, להימנע, או להחיל ווריאציה או חלק מהם.
החלטתו מתומללת או אינסטינקטיבית, על פי תפישתו את האירוע.
המושג מוסר, לא יושב לי טוב.
אנשים רוצים לראות עצמם כ'מוסריים', מפני שהביטוי חופן ערך נעלה.
עם זאת, כשאנשים מייחסים לעצמם 'מוסריות', הם מתכוונים לכך שהם פועלים בסוגיות אחו פרט–חברה–ריבון בהתאם לקודקס חוקים.
חלקו של פרט בקודקס החוקים אפסי, במובן שלא תרם לו דבר. פסיבי. משמש לו כמעקה התנהלותי.
פרט מתנאה, סופח ערך כשהוא מצהיר בפני עצמו וזולתו שהוא פועל על פי סט חוקים. שהוא לא יצר.
בשנות ה-80, עשיתי מובינג בניו יורק. יו נואו – סבלות;
הורדתי ספות מקומה שלישית, העליתי לרביעית.
כששגינו, תוצר רע, פאשלה, כששברנו,
ונחשף
זה היה –
'לחרבן בסלון.'
