חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
אני במעבדה;
בוחן תגובות שונות
לגירויי, חיוויי מציאות,
על ריבוי תודעות שונות.
אני בג'ים;
מפריש אנדורפינים.
פעילות מהנה לתודעתי הדוויה,
מעורר אדרנלין לתוצרת העיקרית של הלאב – אחיזות תודעתיות.
אם הייתי חכם לפני המעשה כאמי לאחריו,…
אֵם, שעדיין מדממת את לידת בכורה,
השומעת מאמה האוהבת, אינטליגנטית, נחרצת, כריזמטית, קולית, מצחיקה,
(בין היתר, ויש להניח שמסרים דומים לאלה לא לראשונה) ש-
מעתה, תחלק את העולם לשניים<div "="">
מניח, שצחוק צחוק,
מרתון תל אביב 2013 נערך ימים מספר טרם סוף החורף, הרשמי,
כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שישררו תנאי שרב בעת קיומו.
במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.
גם מפני שאינני מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמנסים למנוע,
וגם לא רוצה להשית 'מגבלות זהיראות יתר' – אף אחד לא רוצה מגבלות יתר, ועם זאת במתח בין חופש לבין זהירות מגבילה, אני במובהק בצד של החופש על חשבון הביטחון, בבחינת 'יזהר מי שרוצה ביטחון'. אישית אני מעדיף שלטון רופף, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרדלל עד להפיג את 'דאגת' הרשויות.
כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג' באמירה: "ומה יקרה אם תפגע במרצדס?", האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים – אני לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.
הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.
ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.
לכן, חש לצפות, שנטייה זו, תדור בכפיפה אחת עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.
כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו חתן-כלה המקרקשות תגובתית לאחר מעבר המכונית,
כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה*.
אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.
ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.
אינני מטיל אחריות על גופים אלה במקרה זה וכזה.
* (כל) עמדה מתגבשת על ידי הפעלת סנטימנט עם בקרה רציונלית להתאמה למציאות כדי לספקה.
שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:
"כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"
בהתכנסות חברתית, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק אקטיבי, לא מותנה מההתרחשות.
זן אחר של קשר בעידן החדש.
נראה, שעידן התקשורת האקסקלוסיבית אנאלוגית, נמוג. להמשיך לקרוא תקשורת חדשה
העוסקים מקצועית ב
you know, הפרופסיה.
האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?
יש לי אמפטיה רבה לאובאמה,
ועוד יותר לתבונה, לישירות ולחן שנשקף מאשתו. להמשיך לקרוא אובאמה
לייבוביץ היה דמות מרתקת במגוון מישורים- ברור.
היה רציונליסט, שקיבל על עצמו אמונה.
לי חסר, ההסבר שלו ל-:
למה שמישהו יצייר על עצמו, ובתצורה בלתי הפיכה,
כשלאחר המעשה, יש סיכוי לחרטה יותר ממי שנמנעו מהקעקוע?
זה לא שאני זוכר,
לא מצליח לשכוח…
אני שומע רבות ש-'אופנוע (כמשל) הוא כלי מסוכן.'
ולא שכופר בכך.
כן תמה, על
משער, נשמע נאה יותר מ'חושד', שמי שמציע תכלית-על לקיום האנושי, מנסה לרתום את המחפשים למטרתו שלו.
כן מניח, שהתכלית המוצעת לא נמצאת במובהק בהלימה עם טובת הפרט המבקש את המענה.
תפישתי המוספת לפרשנות הרבים, לרב הנכתב על 'תכלית הקיום'- להמשיך לקרוא תכלית קיומינו
אם ניתן היה ללמד אחרים להיות יציבים רגשית, להתנהל ליד מעקה רגשי, היה זה הביזנס האולטימטיבי.
יותר מאשר פתרונות, השמנה, הקרחה, אין אונות וכן הלאה, שהם מקרים פרטיים של ניהול רגשי לקוי.
תחושה של השתייכות ללאום,
מעבר למכנים משותפים כשפה, תרבות נרכשת, או קהילה כלכלית
אלא ייחוס משמעויות החורגות מכך על ציר זמן לשיוך אורגני.
שייך לאמונה, בדרך כלל דתית, גם אם הדָבק בכך הדיר את האל.
תחזית, טיבה לינאריות, נסמכת על ניתוח מידע קיים והתפתחותו,
אחרת זו נבואה, הלא כן?
נבואה נתפשת כפעולה של שוטים.
לכן תחזית יכולה להיות שגוייה,
ונבואה, רק באופן מפתיע, מתגשמת. להמשיך לקרוא תחזית ונבואה
בקופונגן, תאילנד, רואה מישהו בקפה. נפוח, בטירוף. עובד על עצמו. המון.
אני, בשונה ממנו, נהנה מניפוח שריר המוח.
הוא נהנה מהתוצאה, לא ברור לי כמה נהנה בג'ים. ומחצין אותה; חושף את טאטואיו בהופעתו ללא חולצה.
אני? מת על על האימון. התקשורת עם האחרים היא תרגילי השחרור אחרי האימון.
בהתניות צרכניות, בהעדפות מוצרים חליפיים ישנן הטיות האופייניות לדפוסי צריכה שונים,
מחיר:
הפרוטוקול היהודי כמנוסח בתורה נבנה על ציוויים; מותר ובעיקר אסור.
רציונל הוא בזבוז זמן ומשאבים, לסט הנהלים לחיי חברה נשאפים על פי מחברי הפרוטוקול. לכך יש את הפרשנות המוספת.
רציונל של לא לשקר בשל הצורך לזכור את הנאמר בשקר, מפני שצריך לחיות על פי השקר או כי לא תפתח כלפי עצמך מוניטין ירוד- לא מספיק משמעותי.
אז, נשאלת השאלה; מי פחות סביר שישקר
במלה 'תובנה', נתקלתי לראשונה בסתיו 1998.
לא הכרתי את המינוח קודם.
סמנכ"ל השרות שגייס אותי, התאכזב ממני ממשהו.
מעולם לא אמר לי ממה.
היה ברור שהוא כועס, מאוכזב, לבטח אחרי שהיסס האם לגייס אותי.
עד היום לא יודע למה.
נמנע ממני.
יום אחד אמר לי, בשיחה אישית, שעשה כל מאמץ להמנע ממנה:
"..הגעתי לתובנה שיש לך בעיה עם אינטליגנציה רגשית."
