ציביון

משך קריאה: 6 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

צביון, אחיזה תודעתית

החלת* דמיון** תפישתי*** ערכי**** מממש סנטימנטים***** על מרחב ציבורי******

החלת התנהלות דומה, משותפת,
על קבוצת אנשים בדרך כלל גדולה,
במרחב ציבורי בדרך כלל גיאוגרפי,
במטרה להחיל על המרחב תפישות ערכיות מסויימות,
שיוזם הצביון, המארגן, המקיים אותו – שואף לקדם.

הרחבה

* הַחֲלָה

הנעת קבוצת אנשים לפעול באופן מכוון ויזום, שאינו אבולוציוני, אורגני, טבעי, באמצעות הנחיה ראשונית של היוזם המארגן. מעגלים מתרחבים מצטרפים לפעולה באופן עצמוני, או באמצעי שכנוע של ספיחת ערך או כדאיות, ולמצער (- לכל הפחות) באיום, בדרך כלל סמוי, או עקיף.

** דמיון

פעולות משותפות הנחוות פיזיולוגית על ידי חושים, שנתפשות כדומות, חולקות אלמנטים משותפים, לא בהכרח זהות, חזותיות או קוליות, על ידי תודעות בלתי קשורות.

*** תפישתי

הפעולות הקונקרטיות מכוונות להשפיע באופן מוכוון ומסוים על תודעות הן פרטים משתתפים והן פרטים נחשפים, באופן דומה, שיטמיע בהם את התפישה שיש לתודעות אלה אחידות תפישתית.

**** ערכי

על פעולות מחוללות צביון לגרום לתחושת סיפוק חיובית של השתייכות לקולקטיב הנתפש כאיכותי אצל המיישם את פעולות הצביון.
פרטים סופחים ערך חיובי מפעולה יחד, באופן דומה ומשותף למטרה משותפת נעלה.
מתוך כך, הפעולות הן במרחב הריאלי, מציאותי, הנתפש על ידי תודעות אחרות בלתי תלויות. עם זאת, הצביון אינו מיועד למטרות פרקטיות, מקומיות, ריאליות, אלא, למטרות 'נעלות', מעל יישום מעשי, זמני, מקומי.

בשל חתירת משתתפי וצופי צביוניות לספיחת ערך חיובי מהחלת צביון, יש כוונה שהמשתתפים יפעלו וולונטארית, ככל הניתן, למתן ולהסתיר את האמצעים לכפיית החלתו, שכן אז הערך הנעלה שבו יוזל.

***** סנטימנט

פעולות צביון הן פרקטיות, מקדמות רעיונות נעלים שמועברים ומוסברים באמצעות תועפות מלל להצדקת סנטימנט.

עם זאת, בהצדקת סנטימנט, מלל מוסף לאחר ההחלטה לממשו.

רעיונות נעלים של החלת צביון עיקרו קידום סנטימנט העדפה התנייתית של פרט למימוש התכנסות לערך תודעתי, חברתי, נתפש.

****** מרחב ציבורי

מרחב הוא מקום פתוח, רחב, דו או תלת ממד פיזי, זמן או תודעתי שנראה שאינו תחום או באופן ברור, או באופן הדוק.
עם זאת, כל מרחב הוא תת־מקום שמרחב אחר.
אולי המרחב הקוסמי הוא המרחב היחיד שאינו תחום.

ציבורי הוא שאינו של פרט כלשהו.

• נתפש כ-של הכלל,
• ואני גורס שאינו של אף אחד, לכן מנוהל ככזה על ידי נציגי כלל שתת המרחב הזה נמצא בתחומו.

מרחב ציבורי הוא שטח נרחב, ראילי גיואגרפי אוו תודעתי התנהלותי, בו אין לפרט כזה או אחר חזקה.

מבוא

צביון הוא אחד אחד מאותם מושגים עם ארומה אינטלקטואלית, מכוונת גבוה, ש'כ-ו-ל-ם' יודעים את פשרם, ועם זאת אני מתקשה להניח שיש שניים שיגדירו 'צביון' באופן דומה, שלא לומר באותו אופן.

מה מאפיין את מי שמעולם לא השתמש במילה זו בשיח?

מילון רב מלים

אופיו או טבעו הסגולי של משהו, סגנון או מראה ייחודי.

ויקישיבה

רוח ותכונה.

אברהם יצחק הכהן קוק [עפ"י ע"א ב ט רלא].

שאלה

האם היעדר צביון הוא בבחינת צביון?

הצעת מענה

לא!
במצב 'היעדר צביון' לא מתקיים ניסיון של ריבון המרחב לשייך למרחב ערכים מסויימים.

לצביון מסויים עשוי גוף מסויים לנסות לשייך ערכים הופכיים.

כך, אי הריון אינו שלב הריוני, היעדר ריח אינו ניחוח מסוג מסויים, היעדר שיער אינו תסרוקת, חושך אינו סוג של תאורה, היעדר אמונה אינו אמונה.

פעולות צביוניות הן אינן חלק מסנטימנט של חתירה לרציונליות פרוגרסיבית אינדיבידואלית שואפת שיוויון.

חתירה לרציונליות פרוגרסיבית אינדיבידואלית שואפת שיוויון היא תפישה שמוכתבת מאינדיבידואל החוצה.
מי שמבקר את הסנטימנט וקובע לפני מימושו האם 'רוצה לממשו' או לא.
אוסף אינדיבידואלים ממין זה, מבקשים להגביר אורגנית, וולונטרית, אבולוציונית חופש פרט כסנטימנט מבוקר רציונלית לקדם את איכות חייהם הנתפשת.
בכוונתם להסיר כוונה של ריבון להחיל אלמנטים שמהותם דמיון תפישתי וכוונתו ספיחת ערך תפישתי מעצם השתייכות לקולקטיב, שריבון יוזם צביון עומד בראשו.

מניח שלא יהיה זה מופרך למצוא שימוש אוהד ומקדם למושג צביון במחוזות אמוניים לאמוניים, שם מרכיב ההתכנסות ההזדהותית קריטי, והפרטים סופחים ערך מהתכנסותם זו לריבון אהוד.

דוגמאות לשימוש ב'צביון'

'צביון יהודי' מוחל כאשר בשבת ובחג, ישנה שביתה מפעילות, מנוחה, ומחצינים אלמנטים חזותיים וווקליים של דת.

'צביון לאומי' מוחל כאשר ביום עצמאות מרחב ציבורי, מוסדות ובתים פרטיים מניפים דגלים, ארטיפקטים וסממני לאום.

'צביון קיבוצי' מוחל כאשר ארטיפקטים חגיגיים, חזותיים ווקליים מוצגים בהקשר של עבודה, חקלאות, הפרחת שממה.

גופים כצבא, משטרה, בתי משפט, בתי חולים, חברות שינוע נוסעים – מטייסים דרך מפעילי רכבות, אניות משאיות ומוניות – אקדמיות למיניהן מתחזקים צביון מסיבות פרקטיות של ספיחת ערך לחבריהן. גופים אלה עושים זאת, בכל התרבויות, החל באמצעות שימוש במדים, לבוש מובחן – כיסוי ראש – על פי רוב כובע, שתכליתו לא קשורה להגנה מפני אור השמש או קור, אלא יצירת מובחנות, צביון, שמהווה התכנסות הזדהותי של חובשיו המשותפים, ומחוץ לקונטקסט היה נתפש כמוזר עד כמגוחך.

'צביון אינטלקטואלי' גם אם פחות מובחן, מוחל בספריות, בבתי קפה מסויימים בהם המשתתפים נדרשים להיות שקטים מחצינים את עשייתם האקדמית והבלתי פרקטית.
משתמש במקרה גבולי זה בהיותו מקרה קיצון ומבחין, נטול סממני דת ולאום מובהקים והפרקטיקה בו גבוהה וישירה יותר. עם זאת, ישנם בתי קפה מסוג מסויים שהטפטים על כתליו – איזה יופי של מילה – הם ספרים. צביון.