התחלתי ללמוד באוניברסיטה.
שומע, שהתאחדות הסטודנטים מפנקת במתנה.
למה? מהכסף של מי?
אני זקן דיִי כדי להבין ש-המתנות הן על חשבוני, ואני הייתי רוכש לעצמי משהו אחר.
שוין.
התחלתי ללמוד באוניברסיטה.
שומע, שהתאחדות הסטודנטים מפנקת במתנה.
למה? מהכסף של מי?
אני זקן דיִי כדי להבין ש-המתנות הן על חשבוני, ואני הייתי רוכש לעצמי משהו אחר.
שוין.
והוא, האל הזה לא מניח, וממשיך להוכיח את קיומו:
בצהריים מוריד את סְטֶלה, כלבתה האהובה.
רוטינה המתחילה במנוד ראש שלי אליה, ובה היא מנתבת לאן שמוצאת לנכון.
מול האספרסובר היא עוצרת מקרבנת.
עד כאן מספיק כהוכחה לקיומו, לא? מי יפים הם הברואים.
ומכאן-
יוקר מחייה, ברמת מדינה, יורד בשל משבר/ אסון/ תקלה,
כתוצר לוואי של פעולה שיצאה משליטה- מלחמה, אסון טבע, משבר כלכלי וכאלה.
פעולות ממשלתיות, גורפות, לא-אורגניות, מתערבות רגולטוריות, 'אפליות מתקנות',
מסיטות משאבים ממגזר אחד לאחר,
לא פותרות את הבעיות בשמן נוצרו,
יוצרות אחרות חמורות מהן,
ובחיכוך שנוצר [אנטרופיה– בזבוז שנוצר מחום] יש מי שיודע לאסוף, לגזול, את המשאבים הטבעיים, הזולגים מהתהליך.
נשמע שמרני.
אכן, השאלה האם בלתי נכון.
מישל רולאן טוען לכתר 'אלוף העולם ביין, או משהו כזה, רואיין בגלריהשישי, הארץ, 24/10/2014, בכתבה 'השולף הכי חריף המערב' על ידי איתי גלייטמן,
מציין שבמבחן טעימות יין אנונימי- היין, טועמת יין ידועה זיכתה יין בציון ירוד, וארבע שנים אחרי כ-הכי טעים.
טוב. להמשיך לקרוא לפעמים יין הוא רק יין
בקפה עוברת כמה פעמים ביום קבצנית. עם שביס, שמלה ארוכה ובלי שיניים קדמיות.
היא גועה בצחוק רם סופחת את תשומת לב היושבים ולחלקם היא נוגעת בלינק שבין תחושת אי-הנוחות והארנק.
דמות מוכרת, רוטינית.
היום, שבת, היא עוברת.
אחת היושבות שואלת לשלומה של הקבצנית,
וזו עונה לה שהכל בסדר.
ישבנית הקפה קוראת לה, לבוא לרגע, רוצה לתת לה.
"תודה מותק" הקבצנית עונה לה "אני שומרת שבת."
עם התעניינותי בצילום, כילד בחולון עם המינולטה של אבי – צליל התריס tsik מנגן לי באוזן, ריח העור החום עולה באפי.
מודרנה יפנית.
לא זוכר את רכישתה. בחיפוש מסתבר שהיא מודל 1960, כלומר טרום תודעתי.
אבי צילם, בעיקר שקופיות ואותי לא מעט. להמשיך לקרוא הסלפי הראשון שלי

גלריה, הארץ, 15/10/2014, הסרט 'נעלמת' שככל הנראה, שכן אני לא ראיתי, עוסקת בדמות נשית היפר דמונית, שכנראה כונסת עושר סטיגמות וסטריאוטיפים שליליים הקשורים לנשים.
היוצרת גיליאן פלין, 'פמיניסטית' להזדהותה, טוענת, ככתוב:
"הפמיניזם הוא גם היכולת להציג דמויות של נשים רעות."
כולם מכירים את הקונספט של פסקה.
מעטים מיישמים את התפישה בשיח.
פסקה: מצע תקשורתי; צבר משפטים, מנסח רעיון אוחז נושא. להמשיך לקרוא פריצת פיסקה
ידידי הנערץ פתח ב'יש לי רק שאלה, רוצה לשמוע מה דעתך'.
אבי אמר לי, שמי שמבקש עצה בעצם רוצה כסף.
לא, זה לא המקרה.
בבגרותי למדתי, שבין מבקשי העצה יש מי שהתשומה הנצרכת היא אישור רגשי, לתפישת ערך. להמשיך לקרוא מינורי בתחזוק מוטו-ריגשי
לפני לא יותר משלוש שנים, לתחושתי שנתיים, נוכחתי בקיומה, במעברה מול הקפה.
הייתי רואה אותה מדיי פעם, כשהייתי מרים מבט ממסך המחשב.
הערכתי שהיא בת 13-14. בשלבי התפתחות. פנים מדהימות- לכדו את תשומותיי. חסרת הבעה. יחסית גבוהה, מתנהלת בעצלות נעורים חסרת אנרגיה.
ביני לבין עצמי תמהתי האם בתודעתה היא מודעת ליופיה. להמשיך לקרוא מינורי ללא התחלה וסוף טוב
אתמול, 7/10/2014, הייתי בהופעה 'זו אותה אהבה'.
הופעה מוצלחת.
ארגון מופתי!
כבוד רב לסלקום- מלת ביקורת אין לי על חלקה באירוע, נהפוך הוא, שתספח את כל יחסי הציבור שיכולה על ההשקעה, על ההופעה המוצלחת, ומי שרוצה בעקבות ההופעה לעבור אליה- אחלה וסבבה ועל הכיף כיפאק. להמשיך לקרוא משקיף עלינו מלמעלה
בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. להמשיך לקרוא החבל של טרזן
'חיפוש משמעות' קיבל רייטינג רציני. ערכי, אינטלקטואלי.
באמא'שכם 'חיפוש משמעות' במובן הכבד, החיצוני, המאורגן, הצמא לספוח ערכים מסוכנים זרים הוא:
'נקודת המפגש, התווך, בו אנשים עם אישיות נידפת מחפשים אחיזה,
אצל מי שיוצרים תשובות נחרצות המקדמות את עצמם, בתקווה שלתווך הנוצר יתכנסו מספיק אישיויות מטמיעות ליצירת סוציולוגיה מאובחנת המתגמלת את שני הצדדים.'
ראיתי, חוויתי, אנשים רגישים.
ראיתי כאלה שמעידים על עצמם שהם 'רגישים'.
לראשונה נחשפתי ב- 1981 להיבט הרגישות המסוים כשאמרה לי מישהי ש'אינך יודע מה אתה מפסיד'.
כבר אז התחבטתי, איך להצטער על מה שאינני יודע שמפסיד,
ובכל זאת, מדי פעם ולא מעט, חיפשתי את הממד הנסתר אצל הרגישים.
אלה שמעידים על עצמם כ'רגישים', בדרך כלל [לניסיוני, לחווייתי] בעדותם זו הם מחצינים דואליות, את אבחנתם על עצמם:
היום נחשפתי לאחת האמירות האופטימיות ביותר ששמעתי, מעודי.
ידידי, בן גילי, פחות או יותר, עבר ליד מלצרית בת עשרים ואולי קצת, ששירתה אותו בכמה ארוחות.
"רואה אותה?" סח לי בטון שואייל ושאינו ממתין למענה – "אם הייתה מסכימה, הייתי מתחתן איתה. וזהו, יותר לא צריך כלום." להמשיך לקרוא מינורי באופטימיות

במוסף לחג של ידיעות אחרונות 24/7/2014, פורשת אילנית לוי את משנתה:
לא בוחרים במי להתאהב.
די!
היה שווה להגיע עד הלום:
אנחנו לא שולטים על טעמינו, נטיותנו, התניותנו.
ההתייחסות בה מישהו 'נופל לאהבה' לאחר ובוחר לחיות איתו פרק זמן משמעותי, להיות שותף למפעל הגדול של חייו- הולדת ילדים משותפים, הוא מקרי, נטול שליטה? להמשיך לקרוא עוד על אהבה
יושב בקפה. מ 1998. אם הייתי סופר כמה פעמים, מונה כמה שעות – בטח היה מביך אותי.
אמי הייתה אומרת 'אני לא יושבת בבתי קפה.'
אם היא הייתה יודעת כמה אני יושב- בטח הייתה מתהפכת.
לא סופר. להמשיך לקרוא מינורי בתספורת
בדה מרקר, ממלכה ווירטואלית: מדיה חברתית משנה את סעודיה מתוארת תופעת שימוש רווח בטכנולוגיה מחוללות שינוי בחברה שמרנית – סעודיה.
ברקע, רווחת תפישה, שהאנושות הופכת אמונית, לאומית יותר.
לא מסכים.
פעמיים:
אמונה אינה יכולה להתפעפע לכיוון טכנולוגיה, נטולת האנשה.
אכן, טכנולוגיה יכולה להוות פלטפורמה להפצת וקידום האמונה;
תוצרי דפוס, הפצת התנ"ך והברית החדשה, כהתפתחות טכנולוגית החלו מאמצע המאה החמש עשרה קידמו את התפשטות האמונה הנוצרית באירופה.
האם הדפוס הפך אנשים למאמינים יותר?
לא!
ולא יכול להפריך את התזה שלא,
כפי שהגורסים שכן אינם יכולים להוכיח.
הדפוס תיעל אישיויות אמוניות לתכנים מסויימים יותר מאשר לאחרים.
הרדיו היה התפתחות טכנולוגית דרמטית בשנות ה-30, עת המכשיר היה בריבוי בתים. יחד עם המדיה המודפסת איפשר לתנועות פופוליסטיות כפאשיזם, והנאציזם להתפשט בגרמניה ואיטליה, ובאותה עת, בספרד הייתה תנועה הפוכה של הרפובליקנים, ובצרפת ואבאנגליה תפישות פופוליסטיות לא זכו לפופולריות כאצל מדינות הציר.
אנשים עם נטייה לרמת אמוניות גבוהה, המאפיין את מרבית האירופאים באותה עת, צרכו תכנים מודפסים, כשמאות שנים קודם אמוניות תועלה באופן שונה, וחמש מאות שנה מאוחר יותר – בעת הזו, מאפייני האמוניות דומים, גם אם נישאים על פלטפרמות שונות, כלומר יש דינמיות בתכני אמוניות על ציר זמן, ולא במידת ההטיה האמונית.
בחלקם הגדול של מי שנחשפו לנצרות במתכונתה המודפסת, קבלו על עצמם את עקרונותיה, מי וולנטארית ומי בשכנוע כזה או אחר בסיוע סוכני הדת, האנושיים נשמעים, והאובייקטים הנקראים על ידי המאמינים הצורכים.
בה במידה ניתן לומר שריבוי ערוצי התקשורת בעת הנוכחית תרמו להעצמת / החלשת אמוניות. לְמָה בעצם?
ההתפתחות הטכנולוגית היוותה מצע לתקשורת מתפתחת;
הפצת ידע, העלתה בעבר ובהמשך בהאיצה את קצב העלאת רמת החיים האנושית הנתפשת – עם המחירים הרגשיים של מי שלא מתואם לקצב השינויים או הפך קורבנם, את הנוחות הפיזית, את המיומנות ההולכת ומתמרכבת של הבנת קונספטים וירטואליים מסייעים.
אלה, להבנתי הנחרצת אך הלא מוכחת 😥 מצמצמים, לאט
[בהשוואה למה? אולי מהר יחסית להליך ההזדקפות ההומו ארקטוס(ית)?]
אך בנחישות בלתי נתנת לעצירה, ממדים אמוניים תפישתיים.
בישראל, קהילות דתיות אדוקות קבלו את איסורי מנהיגיהן לשימוש בטלפון סלולרי מעבר לתפקודיו הבסיסיים ביותר, עוד טרם היות רשתות חברתיות זמניות בו.
אניח שמנהיגי קהילות דתיות היו מנסחים אחרת את הנכתב כאן.
עם זאת, אניח שהאיסור הרגולטורי על שימוש בטכנולוגיה נועד לחסום את אפשרות הפעפוע.
תופעות כפְרָצי אמוניות ולאומנות, רווחות ככל שתהיינה, משמעותיות ככל שנתפשות, הן ריאקציות מקומיות, זמניות, חולפות, לתהליך גדול ומובנה מהן.
כך, להערכתי
האנושות נעה, באופן הולך ומואץ, בלתי נמנע,
לכיוון אינדיבידואליזם רציונלי מצמצם אמונה, הנסמך על מבנים חברתיים בהךיכי דה פרגמנטציה, מתרופפים – חופשניים, ומתבססים על טעמי פרטיהם.
כך, לפני 30,000 שנה רמות האמוניות והלאומית היו די הומוגניות, עד זהות.
לפני 3,000, שנה, רמת הזהות פחתה,
ההטרוגניות עלתה עוד יותר לפני 300,
התעצמה לפני 30,
ומניח שעוד 300 שנה רמת השונות בין מכלול הפרטים ברמת האמוניות והלאומיות תגדל אף יותר.
המאפיי – תנועת ליבת מיצוע רמת אמוניות ולאומיות המאמינים תנוע לכיוון החלשת עד אובדן האמונה והזהות הלאומית.
גופים רדיקליים מנסים להאיץ את התהליך,
גופים שמרנים- להאיטו.
הקצב הוא סינתזת הכוחות המקומיים בנ'ודת זמן מסויימת – לא ידוע.
הכיוון [די] ברור [לי].
מעניינת אותי הרציונליזציה, המכניקה האי-רציונלית (אוקסימורן?):
שיח בין חתירה לרציונליות לבין מאמין, מיותר.
יש יכולת של העברת מישהו על דתו. לא על דעתו.
אנשים נבדלים, בין היתר, במידת הרציונליות האופיינית- נטשו אמונה רציונלית אחת, יש להניח שיצרכו אחרת.
בגבולות הרציונליות המוצבים להם. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י', הסתייגות