חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
בתחילת שנות ה-90 כתבתי מצגת על היבטי הפרזנטציה,
עילות, כאשר אוכלוסיה ממעמד ביניים בעיר נכנסת לאיזורים של אוכלוסיות ממעמד נמוך, רוכשת את נכסי התושבים הוותיקים, שעוברים לאיזורים אחרים.
במהלך המגמה, מתפתחת נטישה וולונטארית/ מאולצת של התושבים המקומיים את שכונתם, שכן ההשארות יקרה להם, מהאלטרנטיבה.
כאשר עובד מחליף את מקום עבודתו באחר – שכירות תעסוקתית בעצמאות, כדוגמא – כשיקר לו להמשיך בעיסוקו, ביחס לאובדן אלטרנטיבה תעסוקתית מוצעת.
עודכנתי, שלוויית אביו של ידידי הנערץ תיערך עוד כמה שעות בבית העלמין.
התלבטתי האם מצבי הפיזי מאפשר להגיע ללוויה, וקיבלתי את ההחלטות הבאות;
ארבעים דקות שוטטתי בחושך, בין קברים דומים, דוממים, שומע "שמע ישראל" מבוהל מפי מי שחששה שאני סוג של רוח רפאים רודפת, בעוד שאני רודף אחרי לווייה שאו-טו-טו מסתיימת. בלעדיי.
לבסוף, במקרה, מצאתי לווייה. שאלתי 'זו הלווייה של?' והתנשקתי עם המכרים שזיהו אותי.
קלישאתי בה במידה שנכון, טראמפ אישיות שנויה במחלוקת, מעוררת אהדה או אנטגוניזם. מעטים אדישים אליה.
בישראל, חלק מהמבקרים את התנהלותו, ניגפים מול הערך הגבוה יותר, לתפישתם הלאומנית – היותו 'אוהב ישראל', שם קוד לכך ששומר ומקדם אינטרסים יהודיים, לאומיים, של ישראל. להמשיך לקרוא אוהב ישראל
אינני יודע מי אמר,
בערך – לא מצטט – ש,
'להיסטוריה יש את הדרך לנקום במי שמנסה להשפיע עליה.'
משפט נפלא, לא בלתי נכון.
אני ארתום את המכניקה ל –
מי אמר ש'אין מלאכה שאינה מכבדת את בעליה'?
הכניסו אותו, בבקשה,
אפגיש אותו עם כמה שיעידו בפניו שאינם גאים במלאכתם.
אראה לו, על הדרך,
גם כמה בעלים שאינם מכבדים את עסקם.
מקננים באקוויליבריום תחזוק עצמי מופרע אנרגטית; שואפי תשומות אחר, נושפי מצוקה.
בהבחנה בין מחשבה מתכנסת קונסרבטיבית לחתירה לליברליות פרוגרסיבית,
דוגמא:
נברנות מולקולרית: תפישת מציאות כמופע מקומי בודד, נתפש, נטול ייחוס או הקשר.
שמרןץ' נבוןץ' ופוחעייז הם ימנים קונסרבטיבים. מהז'אנר הפחות אמוני אלוהי, עם מעט מסורת,
יותר מצד הסדר, הרוטינה, הכוח, הלאום, הרוטינה, ההתכנסות המתגוננת.
לייחס להם תמימות זה כמו לייחס לרציונליות חמלה – מתבקש, וממש לא קשור לעניין.
ככולם, הם רואים בעצמם פלולרליסטים ליברלים דמוקרטיים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי שמרנים שואפים להיתפש כְּ
האמת היא מה שאתה מאמין שהיא.
אמירה נפלאה.
ניתן לומר עליה, שהיא לא בלתי נכונה.
זו אמירה אופיינית לאמוניים, של מי שלא בוטחים ברציונליות.
ואחר, מ.ק.:
"תיאור לשוני למצב נפשי בו אדם בוטח במשהו במקסימום הביטחון שקיים."
אמת זה מה שתודעות בלתי תלויות, יכולת לתפוש תמלולית, להבין, ולהסכים עליו.
קבעתי עם ר'ישל'ה בנווה צדק; דיסקוס ענייני מעלה, ובעיקר פטפטת של מטה.
נענו במעלה שבזי, הוא בגמישות של חתול, ואני של פנתייר צולייע.
בפתח קפה, מלצרית בשחור, שחומה, אתלטית, בגיל ילדיי, קדמה אותנו בחמימות ראויה – כלומר בחן נטול התלהבות מעיקה.
הגרפיקה הכוללת, על מצע מאור הפנים, היטו אותי לחשוב שזו הדר – בפריפריית משפחתי. עיניי המתטשטשות הטעו אותי לבדוק האם זו היא: להמשיך לקרוא מינורי בערב מתעתע
מזל טוב, מרגיש קרוב אליך מספיק, רוחש לך הערכה אינטליגנטית כדי לשלוח אליך מסר זה.
הַזְמְנָתִי לחתונתך נחלקת לשלושה:
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6512869
הארץ, 29/9/2018
פרופסור שלמה אבינרי נובע מדיסציפלינת הלאומיות האקדמית נוסח המחצית השניה של המאה העשרים.
גדי טאוב מגיח מהז'ורנליזם הפופוליסטי העכשווי. להמשיך לקרוא פרופ' שלמה אבינרי: שתי הטעויות של גדי טאוב
מסך האפשרויות?
תוצר הפרשות תודעתיות תוך כדי רכיבה.
שני מספרים, גבהים ממוצעים:
רוכב אופנוע אמור לאהוב רכיבה.
אני לא אוהב לרכוב 52 מייל לפגישה ב- LA.
ו-לא שהייתי מעדיף לנהוג ארבע גלגלי; אם החלטתי לעשות זאת – עדיף אופנוע.
ארבעה יהודונים מְסֵבים אה? איך תחבתי את המילה 'מסבים' בבית הכנסת בברוקלין או במועדון גולף במיאמי – לא זוכר, התנאו בהצלחות ילדיהם.
"הבן שלי, מייקל", התחיל ג׳ייקוב – בגדנסק הוא עוד היה יענקל'ה – מהקונפקציה, "סיים עריכת דין בקולומביה. שותף בפירמה גדולה. הוא מצליח. עד כדי כך שקנה לחבֶרָה שלו גרדרובה שלמה של בגדים."
"יפה לך ג'ק" החמיאו לו.
