חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
אמרו עלי והרווחתי ביושר כל ביקורת והשמצה שהוטחה בי. אלה שמאחוריי – אינני יודע, לא שמעתי.
עם זאת, היו גם מי שייחסו לי סדר. אלה היו בפריפריה הרחוקה שלא הכירו את משנותיי, לא ניתן לומר עליהם ששמעו תפישות ומתחו אותן לכיוונים אחרים. וכן, גם מבין אלה הקרובים יותר, גם אם לא המאוד, היו מי שייחסו לי 'סדר'.
פגשתי מי שהצהיר, ש-'מוכן להרוג עבור… ' גם אם נקט בניסוח אחר.
ואני, חרבָּן מסיבות שכמוני, רואה שתי בעיות:
כן, מקווה שיעשו מעט,
במסגרת יכולות רגילות, בטבעי, באורגני, מרצון, בוולונטארי, בסנכרון, מבחירה המשרתת את העושה.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** שבועת ווסאל.
*** באי-נוחות, שם אותי במצב של אסירות תודה מצד אחד, חוסר צורך מצד שני, ותחושה של אי אמון מרובד נוסף, וגם – הסיבה לשמע התכנסנו לא קרתה.
רבים ממי שדברתי איתם על נושאי תפישות עולם, בעיקר אלה הפחות מיומנים* בסוג שיח כזה, נחרצים ואחוזים בתפישותיהם, חולקים בַּלְבֶּלֶת בין
* אם איחשד בהתנשאות – הרווחתי ביושר.
לא כתרופה ל'התנשאות' אלא בסמיכות לה, העובדה שאני מרבה לעסוק בסוגיה אינה מביאה אותי למסקנה שהגעתי למסקנה אחת יותר 'נכונה' מאשר אחר שלא נדרש לתעוקות אלה. לבטח צברתי ניסיון רב בהקצאת תשומות לנושא.
תפישה קונסרבטיבית – אמונית, לאומנית, מתכנסת הזדהותית, יוצרת רהב טקסי וקונסטרוקטים חותרי הסכמה.
לעומתה, פרוגרסיביות – רציונליות, אינידיבידואליות, שיוויון ושלום, מניבה חתירה לדיאלקטיקה מערערת;
[כל] טקס הוא ניסיון להסמלת מציאות, סוג של אוקסימורון אמוני לצרכי עיצוב תודעתי, מניפולציה חברתית-דתית-לאומנית-פרסונלית.
בעת שרוגל אלפר חותר טקס, הסמלה, צביון, הוא מִדָמֶה, מתכנס בהיבט זה לתפישות קונסרבטיביות. כשכמיהת ריבון לטקס בניחוח וורדים ואלפר שואף לארומת קפה – עניין של טעמי ריחות, זהו מימוש סנטימנטים רגשיים שאין לאחד יתרון על אחר.
מרים פרץ מתמודדות עם כאבה הנורא באמצעות מכלול הכלים שבהישג תודעתה – אישיותה, אמונתה, ערכיה, האינסטינקטים הסנטימנטליים שלה. להמשיך לקרוא שכול שימושי
מי שנשאל שאלה,
שאין לו תשובה שמניחה את דעתו שלו עליה,
מאשים את השואל בתוקפנות,
מפני שהשואל חושף את חולשת יכולת מימוש האג'נדה, הנרטיב, שהנשאל מבקש לקדם.
שלא לומר 'הגדרה':
סינכרון מילולי של
– סנטימנטים,
– ערכים
– ואינטרסים
של מנסח או מקבל רעיון ניהול חיים.
לפרט שואף להחיל צביון קהילתי,
וולונטרית,
אני רוחש את שאֱמוניסט מונותאיסט מייחס לפגניסט*:
– המכשף, הכהן השאמן – נוכל,
– המאמין – דביל.
– יש להתגונן משניהם.
החלת* דמיון** תפישתי*** ערכי**** מממש סנטימנטים***** על מרחב ציבורי******
החלת התנהלות דומה, משותפת,
על קבוצת אנשים בדרך כלל גדולה,
במרחב ציבורי בדרך כלל גיאוגרפי,
במטרה להחיל על המרחב תפישות ערכיות מסויימות,
שיוזם הצביון, המארגן, המקיים אותו – שואף לקדם.
חיזוק–החלשת מוסדות הבקרה על שלטון ימני נבחר.
בעלי תפישות קונסרבטיביות מובהקות, בלעדֵי, ועם הסברים תומכים במימוש הסנטימנט, שואפים לטעון את השלטון אליו הצביעו בכוח מממש, ולהקטין בקרה ממסדית על התנהלותו כגורם מאיט, עויין מעכב את מימוש תפישותיהם.
שאלון מבחין בין תפישות, תצורות מחשבה, קונסרבטיביות לפרוגרסיביות.
הביטויים 'ימין' ו'שמאל' רווחים בפוליטיקה ובזו העכשווית במיוחד.
בעוד ש'קונסרבטיביות' ניתנת להבחנה ברורה, לאבחנה אינטואיטיבית,
יקשה למצוא מי שיגדירו באופן זהה 'פרוגרסיביות'.
יתירה מזו, פוליטיקאים מיומנים, שיגדירו עצמם 'שמאל', בעת שיפרטו את הגדרתם יחשפו חילוקי דעות עם אחרים על האם הם 'שמאלנים'* ומאיזה ז'אנר.
* זו הסיבה האינהרנטית ששמאל הוא אינדיבידואלי, מצוי בקבוצות קטנות, מתפצלות, מפוזר, מתבדר, בלתי ניתן לאיסוף, לא מאוחד, נושך את מנהיגיו. אינהרנטית.
בעת ששמאל מתכנס הזדהותית סביב רעיון או מנהיג – זה אינו 'שמאל', זה ימין שמדיר מערכי יסוד מסוימים, מתבדר לקידום ערך אחר. ולכן חייב להצליח כדי לשרוד, כשימין קלאסי פטור ממעמסה זו – ישנה הודיה לריבון על הטוב, וייחול חזק אף יותר לחמלתו, ברע.
שמרנות/ קונסרבטיביות/ ימניות היא סנטימנט;
אינסטינקט תפישתי – מכניקת התניית תפישה מתכנסת לערכים מוטמעים.
קונסרבטיביות תפישתית היא תצורת מחשבה רווחת, מוטמעת.
התפתחותה אבולוציונית ⇐ סוציולוגית ⇐ רציונלית,
גם אם אחיזה בה נעשית ממניעים שאינם קשורים לבקרה רציונלית אינטליגנטית.
צעיר, מתנחל מגוש עציון, חובש כיפה סרוגה גדולה, עולה שמבטא זר לא ניכר בו, אב לחמישה תומך באגף הימני של הבית היהודי:
זה לא שאני מאמין בקיום האל, אני יודע שהוא קיים.
בגלל שאני רציונלי, אני מאמין.
רק צריך לרצות לראות את המציאות.
בהיות פרט במצוקת עוררות רגשית,
הוא מצפה מסביבתו זו התומכת המעורבת במצב, להכרה, הבנה הזדהות, עם לגיטימיות הביטויים להתנהלותו המצוקתית, ולגורמיהם, וזאת, כתנאי מקדים לשיבתו לסבירות התנהלותית.
בקשת 'סליחה' היא מענה לצורך זה, בו אחר מזהה שאובייקט נמצא במצוקה רגשית, ומי שתרם למצוקה זו מכיר בכך, נותן לתחושה הכרה ולגיטימיות.
בילדותי, תחילת שנות השבעים, טלוויזיה, ערוץ ראשון, יחיד, שחור לבן, צפיתי בתכנית בה אסירים שהיו בסיביר, קרבת העיר אומיאקוב, בה נרשמה הטמפרטורה הנמוכה ביותר אי-פעם, -81º נסעו ברכבת חזרה למוסקבה. מכמה עשרות מעלות מתחת עברו לכמה מעלות בודדות מתחת לאפס, והזיעו. היה חם להם. להמשיך לקרוא חום יחסי
מי שנוטה להחיל על עצמו, כמאפיין התנהלותי, חיוויים חיצוניים,
ולהוריד לעצמם ערך. וולונטרית.
בנחישות.
במצוקתם, שמים את סביבתם במגננה, על מצבם מפני שבמובהק
מי שטעו בבחירת אחת מ[(בדרך כלל) שתי] אפשרויות, העדיפו את השגויה, להבנתם, כלומר תמללו את טעותם אחרי קרותה.
טעות.
לטעות, קורה. קורה פחות להבין, להודות בטעות.
טעות גדולה יותר – קפיאה והתבצרות תודעתית בבחירה קודמת, מניעת פעולה מתקנת.
איך מבחינים שזו צורת התנהלות אופיינית – כשזו התנהלות החוזרת על עצמה.
ניתן לראות שמשאבים מנטליים מוקצים לטובת התיידדות עם כשל, עם אי-נוחות, ריסון תגובתיות, ולא להטבת מצב.
כך, מעצימים טעות, חורצים עמוק יותר את פרקטיקת התהוותה, מזמנים את הטעות הבאה, הערוץ בזוית מטה נמצא, הפרוטוקול קיים, הטעות הבאה תזרום בערוץ מים הזורמים למקום הנמוך.
ייתכן, ששימור כשל קורה מחוסר רצון להודות בטעות,
מתחושת כשל של הפעולה השגויה,
שמרפים את הביטחון בעשייה הבאה.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** אהובים, מהמעגלים הכי קרובים האפשריים.
*** מבכרים – לא בטוח שזו המילה, שכן 'מְבַכֶּר' צופן החלטה מודעת, וייתכן שזה סנטימנט מוטמע שלא מותיר מספיק אנרגיה להתמודד איתו.
**** תיקונה – בחינת המצב, והכרעה לטובת אלטרנטיבה קודמת, שבדיעבד הייתה טובה יותר, או בחינה חלופה אפשרית חדשה.
מרחב 'שלי' – תודעה עצמונית – סובייקט
מרחב 'שלך' – זולת, אחר – אובייקט
המרחב 'שאינו שלי ולא של אחר' – נובייקט.
