ההבדל בין לאומנות ללאומיות

לאומיות
קלסיפיקציה נטולת ערכיות ללאומים, עמים.

לאומנות
הזדהות ערכית של פרסונה לעם, ללאום.

דימיון

אצל רוב הדתיים-לאומיים-מסורתיים הלאומיות מתיישבת בנינוחות מתואמת עם דת.

ישנן נקודות דמיון והשקה בין דתיים 'אלוהיים' לבין לאומנים 'מדיניים', בכמה היבטים:

• התפישה שרעיונות א-פריוריים מקודשים, עליונים היררכית, נמצאים מעל פרקטיקה תועלתנית ואופטימיזציה רציונלית, קודמים לשימוש בהיגיון לטובת שימור ערכים נעלים עליהם,
  1. קיימת,
  2. מגובה בהצדקה רציונלית, מודעת, הדוחקת רציונליות לטובת רעיונות נעלים מרציונליות,
• מוסר קולקטיבי– הצדקת מעשים של קולקטיב,
  • אם לא היו מוצדקים לעשייה אינדיבידואלית, שלא במסגרת הקולקטיב,
  • אם נעשים בשמו של הקולקטיב,
  • אם הצידוק לו הוא שמירה עליו,
• ערך חיי פרט-
  • מועצם אם הוקרב לערך
    • הדת- קידוש השם,
    • או הלאום,
  • נמוך מערך קידוש הקולקטיב.
• השתייכות והזדהות האני הפרטי עם הקולקטיב,
  הקצאת ערך לקולקטיב- קהילת המאמינים או הלאום, גבוה מפרקטיקה יישומית, וזאת באופן מודע ואוטונומי, כתנאי הכרחי לקיום הערכים המקודשים,
• שמרנות– הקצאה ותיעול תשומות אנרגטיות, מנטליות וראליות
  • לחיזוק הקיים, המושתת על הערכים המוקדמים ומתוך כך את המנגנונים המשמרים אותם,
  • החלשת הרה-קונסידרציה, המחשבה המחודשת, הבוחנת המערערת, המאימת על סדר התפישות הקיים, 
  • התנהלות דפנסיבית, מגינה, חוששת, פוחדת, מגוננות, על ערכים, או,
  • מניעה לפעולה אופנסיבית מתקָיפה למטרת הסרת איום על ערכים,
• פשטנות- פשטות הדוחה רעיונות מופשטים, מעבר להסמלה ההכרחית
  • רעיונות פשוטים- שמור על הקיים שניתן בחכמה שאין את היכולת להבין אלא לקבל,
  • קשה לסמוך על ריבוי מאמינים שיכילו רעיונות מורכבים,
• הפשטה- אנשים עם יכולת הפשטה מוגבלת מבינים, מסכימים, מתכנסים לרעיונות מופשטים כדת, לאום, טקסים וסמלים נלווים.
• טריגר נמוך על שימוש והפעלת כוח. רציונל-
  • לא ייתכן לשכנע בקיום אמונה ברציונל, אלא במעשה, למעשים יכול להיות מנעד עוצמה,
  • קיום ערכים מקודשים, עליונים, מצדיק הכרח מקומי ורגעי להגן עליהם בהווה, להבטחת עתיד טוב יותר, מובטח.
• תפישת קיום מוטה ורטיקליות פונקציונלית–
  • ייחוס קיומם גם, לציר בין דורי, תפקידם כעת להמשיך עבודת דורות שלפניהם בהיבטי ערכי דת ולאום לשימור מיטבי לדורות שאחריהם,
  • לא מסתפקים בטיפול מיטבי, לאטרלי, ממוקד במי שנמצא כעת,
• רמת אדיקות- המוכנות להקצות משאבים בעת זיהוי איום על הפרת רעיון א-פריורי, משתנה, וככזו ישנן תתי קבוצות מזוהות על מדרג האדיקות, בה המשתנה הוא התמהיל בין פעולות שרירותיות לעומת רציונליות.
• העצמת הרוב-
  • תפקיד הרוב להעצים את כוחו מחשש ממיעוט שיפר את הגמוניה וההסכמה, היכולת לשמר ערכים תפגע אם מיעוט מתחזק יערער אותם,
    • יש לשמור על רוב חזק גם כדי לשמור על ערך ה'דמוקרטי', שכן ישנה תפישה לטנטית שהדמוקרטיה בסתירה
      • מול אמונה, תנגף מפני האל,
      • ותאוחסן 'זמנית', 'מקומית' מפני איום על הלאום.
    • וגם לטובת חיזוק האמונה- 'הרוב נוהג כך', כרציונל לגיטימי נתפש,
• פרקטיקת שימוש בטקסים והסמלות– לקידום אמונתם הם רותמים פעולות מציאותיות ומקשרים בין שני קודקודים אלה באמצעות הנחלת ערך לפרקטיקה- הסמלה,
• ייחול אישי לריבון חזק, כל יכול, שיחמול על וייטיב עם המאמינים, נתינים, אזרחים
  • אל,
  • מדינה, ממשל.
• אתוס הווה-
  1. בעבר, הרעיון הדתי והלאומי המנוסח היה נאצל,
  2. בהווה נפער פער בין הנשאף לקיים, המחייב פעולות הכרחיות אם גם סותרות את החזון הראשוני כדי להחזיר ולממש את הרעיון הראשוני,
  3. בעתיד תהיה גאולה, חיי וקיום נצח.
• התעלות רגשית מוחצנת מגילויי העצמת דת או לאום.
• החפיפה בין קבוצות של דתיים ללאומנים רבה,
  ויותר באיזורים בהם לשטח קרקעי יש ערך מעבר להיותו משאב כלכלי.

להמשיך לקרוא א. דמיון בין דת ללאומנות