גיל דיקמן
טראמפ משתמש במגוון טכניקות כדי להעצים את המסרים שהוא רוצה להעביר ולמתן את אלו שלא.
הוא מנסה לקלוע בו זמנית לתחושת הקהל שלו ש:
- הוא אומר את מה שהוא – טראמפ, חושב.
- הוא אמר את מה שאני – המאזין, חושב.
- מה שהוא חושב = מה שאני חושב.
אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
טראמפ משתמש במגוון טכניקות כדי להעצים את המסרים שהוא רוצה להעביר ולמתן את אלו שלא.
הוא מנסה לקלוע בו זמנית לתחושת הקהל שלו ש:
החיים המודרניים, על ריבוי פלטפורמות תקשורת, מזמנים סוגיות של בעלות על נכסים לא ממשיים.
בעלות על נכסים וירטואליים מהווה אקסטנציה של תפישות זכויות היוצרים, קניין רוחני של חוקי הפטנטים מהמאה ה-19 שהחלו עם המהפכה התעשייתית.
להערכתי הבלתי מבוססת, שאינה נסמכת על נתונים אמפיריים כלשהם,
חוקי הגנת הפטנטים עכבו התקדמויות אפשריות. לא עודדו אותן. להמשיך לקרוא הבחנה בין גניבה ריאלית לרעיון
סובייקט המייחס לעצמו חוזק, עוצמה,
סביבתו מבחינה, מעצימה הילה זו,
כשבעצם,
מסמן, בנחישות, את היותו באיזור נוחות – comfort zone רגשי צר,
נסמך על אחרים, רגשית, שיגנו עליו.
כשאני נדרש לסוגיה כלשהי,
לאחר ניסוח עמדתי כלפיה
אני מתלבט* בהערכתי הן את מיומנותו** השפתית והן את פניות קשב בן-השיח,
האם לנפק התייחסות ב- 3 מלים,
להעיף 30,
או להשפריץ 300.
אותה התייחסות שלי תזכה לפלטפורמת מלל שונה, בהתאם לתפישתי, טרום ההתייחסות, את
מי שמספר מה היה לו, במה היה מעורב, ברקע, בערכים המנחים, בשיקול הדעת, בתגובות, בסדירות הנוקשה של מבנה התפישה (נטול) הרציונלי, וזה מרגיש לי כאילו אני צופה בערוץ 8.
שאיפה ל'חיי פרט טובים' היא ערך שאין מעליו, להלן עליון.
'חי טוב'
הוא חיווי תודעת פרט,
השואף לטוב מצרפי,
נמצא בסיפוק יחסי
וחיווי סביבתי מתקף. להמשיך לקרוא ערך עליון 'חיים טובים'
נחשפתי למי שמבלבל בין
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – קונסרבטיביסטים אמוניסטים לאומניסטים
המשותף לפרימטים בשלב התודעתי המקדמי שלהם, המבדיל אותם מחיות אחרות, הוא בעָצמה התודעתית, יכולת עיבוד מגוון הנתונים והעושר התודעתי להגיב להם.
יכולת זו כוללת גם את תכונת ההתכנסות התודעתית לתפישות חברתיות.
תקשורת פוליטית, אקטואלית, חוקרת, מבקרת, נושכת, מעריכה, מפרשת ומפרשנת, אמורה לפעול באמצעות ערעור קונסטרוקטים, בחינת סטרוקטורות, בקרה על מעשים וחריגה מכוונה, אמירות, תפישות, השוואה בין דיבור מקדים למעשה, להסבר בדיעבד.
פובליציסטיות היא ביטוי מילולי של יחסי גומלין בין תפישות הפובליציסט לבין מציאות.
להמשיך לקרוא תקשורת מערערת מגוננת
יחסים בין שניים, רווח בעיקר בקשרים משמעותיים – משפחה, הורות – בהם מתקיימת נוסחה השומרת על רציפות בציר הזמן:
עובדת היות הפרסונה פשיסטית או לא,
בעצם, אינה תלויה בה;
אם יש לפרטונה מוכנות פוטנטית לכנוס חירויות פרט לטובת קולקטיב, לתפקד כנתין פשיסטי, מוכנות זו תלויה בהיות ריבון שיתרגם כמיהה זו למימוש רצונו. להמשיך לקרוא זה שהמשטר אינו פשיסטי לא אומר שאתה אינך פשיסט
אחד מביטוי תפישה אמונית לעומת רציונלית היא ההבחנה:
מבחינתי- אח אנא רח"מ-
אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית חף מרומנטיקה,
חרבן מסיבות, משבית שמחות שכמותי,
מתעייב מחוות, כלפיי-
הן תחליף לדבר אמיתי;
מבכר מהות,
על ברכות מתוקות ריקות תחליפיות.
באין מהות אמיתית,
אריח ת'ברכות, ואשיב לשולחן:
"נעימות הן לי כמור ולבונה,
לתתרן."
מול חתירה למחשבה רציונלית, מבקרת הנחות מקדמיות, חופשית, מעדיפה זהות אינדיבידואלית, נמצאת מחשבה אֱמונית, משמרת קונסטרוקטים תפישתיים, מתכנסת אֱלי זהות קולקטיבית. להמשיך לקרוא רצועת שמרנות נורמטיבית