אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
972-54-481-4472+
ydickmann@gmail.com
העבירו לכל מי שמבקש
לא משנה מיהו,
לא חשוב מתי,
לא משנה לאיזו מטרה.
אין צורך בתיאום או לבקש את רשותי לפני –
אשמח אם אעודכן,
לאפשר יוזמת פנייתי המקדימה אליו. להמשיך לקרוא זמינותי
העוצמה בחולשה היא
שקשה מאד
להזיז את החלש
מנתיב יישום חולשותיו.
את החזק,
קל יותר להזיז מדרכו.
איך, אמר, שו אסמו, ההוא מהכפר הגלובלי-
מרשל מקלוהן– "המדיום הוא המסר" "הכפר הגלובלי".
גאון. 40 שנה לפני פייסבוק וווצאפ.
להמשיך לקרוא חרא מדיום, גם התוכן – הטחינה – לא משהו
אני מבקש באופן נחרץ ובלתי חוזייר,
לקבל תמיד, כל תוכן, כהוויתו, מיידית, ללא עריכה כלשהי. להמשיך לקרוא פרוטוקול תקשורת- מולי
יש מקבצי נדבות.
אני מקבייץ אופנועים.
נתח ניכר מתשומות אינטלקטואליות מוקצה ל
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית.
בתהליך, חושבים, שבעצם משרתים את היקום?
הארץ, 3-8-2015
בטורה כותבת:
"… הפילוסופיה של ארנדט מחוברת בעצמה באופן רב-עוצמה לחיים עצמם. ברור מאליו שכל מה שכתבה נבע מניסיונה האישי, וכפי שאומרת ג'ודית באטלר בסוף הסרט –
ארנדט היתה פליטה שעשתה אוניברסליזציה לחוויית הפליטות שלה,
ומתוכה חשבה וכתבה."
זו ארנדט, האינטלקטואלית,
מה יאמרו קרקורי הזיב?
"היינו אצבע בעיניים של הממסד. זה היה פשוט טירוף. עבדנו קשה, אנשים עמדו בתור לגבינות שלנו והכל הלך לתשלום לעורכי דין. הייתי יכולה לקנות שבע חוות כאלה בפורטוגל אם לא הייתי מממנת עורכי דין. וכשהפסקתי לשלם להם, עורכי הדין פשוט הפסיקו לעבוד בשבילי, ולא משנה כמה אני צודקת. זה לא ייאמן. אין בתחום הזה שום אידיאולוגיה".
בר יערן,
ישראל שברה לנו את הלב. פה אנחנו מרגישים רצויים
רועי צ'יקי ארד,
הארץ 10/5/2019
במגעיי עם לקוחות, בשירות הלקוחות, נחשפתי אינטנסיבית לנטייה האנושית של
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית;
אי-נוחות
בה פרט נמצא
מתעצמת, נטענת חשיבות, תובעת טיפול מקודם על חשבון טיפול בסוגיות אחרות
♠ צירי זמן
♠ והקצאת משאבים,
בשל תפישת פרט, שבעייתו, הסוגיה שהוא מעלה,
חורגת מעניינו הפרטיקולרי,
היא גורפת ורחבה
בשל היותה בעיה מרחבית שנוגעת למכלול אחרים,
ואם מתממשקת לתפישה ערכית, חורגת ממאטריאליזם נחות, מבחינת חשיבות, היא מתעצמת אף יותר.
להמשיך לקרוא התמרת תעוקה פרסונלית לאידאולוגיה אוניברסלית
עד שאתקל בְּ, או אמצא ביטוי קולע יותר לתופעה.
ציפיה להתממשות טובין
במנותק מסיכויי התכנות.
פחד, חשש – חיווי תודעתי על הבחנה באיום.
שני דרכים של טיפול תודעתי:
להמשיך לקרוא פחד: זהירות – חרדה
המנונים לאומיים הם דבר מטומטם. כל המנון, של כל מדינה — גם של ישראל, גם של פלסטין. המנונים הם דבר מטומטם משום שהטקסט שלהם הוא קומוניקט שטחי, שנועד לצבוע את הביורוקרטיה הממלכתית המקומית בפאתוס גרנדיוזי, שברוב המקרים גובל בליצנות. המנון ארצות הברית עוסק בדגל שהצליח לעמוד על המקל לילה שלם מבלי שאיזה דוב גריזלי יטרוף אותו, המנון דנמרק מפאר את הים הכחול והעלים הירוקים, והמנון לוקסמבורג מספר שהארץ שלהם מובילה את עמי העולם — אם כי לא נכתב שם מפורשות באיזו קטגוריה בדיוק. להמשיך לקרוא נוהי, נוהמי, מהנהני ומהמהמי המנונים
פורנו אינטלקטואלי
מה זו קלישאה?
מה אנחנו, אם לא צבר תפישות-לא-בלתי-נכונות החוזרות על עצמן – (להלן) קלישאות?
ידידי המxים, טען, עוד בעשור האחרון של המילניום הקודם, שיש לי שמונה משפטים עליהם אני חוזר.
לא מתווכייח. גם לא על ערכם, או על היותם לא בלתי נכונים. או לא. להמשיך לקרוא קלישאותיי
אני כבר לא זוכר למי סיפרתי מה.
יכולות הסיפור עם הזכירה הולכות ופוחתות, רצות ונעלמות.
אני גם כבר לא משתין. סתם מטפטייף. את עצמי אני מצ'עמם.
קלישאותיי הן הריפרור התודעתי שאני מספיק לתעד בין מה שעבר לי לראש ורגע לפני שפורייח מזכרוני, וזאת בין 2011 ל- כעת.
ניסוח תובנה מסוגננת וורבלית,
חדה, מהוקצעת – שנינה טקסטואלית,
עתירת דימויים גרפו-מטפוריים,
מחורזת וממושקלת לעילא מוזיקלית
על מצע גרפי ובמה אינטלקטואלית
עדיין מחייבת תקפות מהותית תכנית.
אתמול ישבתי עם חברי ילדות.
אחד, לא-חשוב-מאיזו-עדה-פוליטית, כינה אותי 'דביל'.
וזה ממש לא נורא, כן?
כלומר, אולי לא כייף גדול, ועם זאת מבחינתי – אין ממש בעיה,
הרווחתי ביושר,
ויש חשובים לי יותר,
החושבים עלי דברים חמורים יותר,
[- היום מישהי כזו אמרה לי 'שלוש שעות אתה מזיין את השכל'. צחקתי.]
היום קראתי את צבר האותיות:
המציאות היא בדרך כלל באמצע.
שהפיל אותי.
קודם כל מודה למחברו- ש.ז. ש
בהנף קולמוס וירטואלי הטחת בי משפט שרמת מורכבותו המופרכת מרחיבה, מרהיבה, מרעיבה את תודעתי החריבה. להמשיך לקרוא המציאות באמצע
קרתנות תפישתית, עידנית –
תפישה זמנית, מקומית, מקדמת אמונה מוטמעת של בעליה.
וביידיש:
להמשיך לקרוא פרובינציאליות תפישתית
בהודו זה היה להסתכל על הצבע מתייבייש,
ברוסיה זה לאכול בורשט עם מזלייג,
במלאווי להוריד חרא עם טפטייפת,
ובאנגולה לצבוע ת'קיר עם מכחולשעראחת.
בירושלים זה לדבר אל הקיר
כמו שאמר ידידי הדרא"פי שאני לא מבין מלה ממבטאו:
אני שייך לקבוצת שתיינים עם בעיות ריצה,
אז אנחנו נפגשים ורצים לשתות.
