פאשיזם – פתיח

משך קריאה: 6 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

פשיזם (באיטלקית: fascismo) – אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית טוטליטרית.

ויקיפדיה.

עם התלהטות השיח הפוליטי, הביטוי 'פשיזם' הפך נפוץ למגינת אזנם של מי שהמונח מוטח אליהם, או כלפי מי שהם מזדהים עם עקרונותיהם.

ההטיות המאפיינות את תפישותיהם, כשהן שזורות ומאוגדות תחת תווית חיובית – 'פטריוט', 'אוהב עמו', יתקבלו, באופן מובן, באהדה.

עם זאת, באופן מובן, רגישי שפה, מוטים לכוחה של מילה, בהתייחסותם למשטרים אפלים, הם מתקוממים לקשירתם ל'פשיזם'. על הדרך, תובעים את עלבון המונח עצמו, שאמור להיות, מבחינתם, מקושר למשטרים מסוימים. בלבד. לא להם.

מאפיינים

בשנת 2004 מנה רוברט פקסטון בספרו "האנטומיה של הפשיזם" שבעה מאפיינים שכולם יחד עשויים להתוות את דמותו של הפשיזם כאידיאולוגיה וכפרקטיקה פוליטית. מאפיינים אלה הם
ביטחון בעליונותה של הקבוצה — הלאומית, האתנית — על כל זכות של היחיד והכפפתו של היחיד אליה;
אמונה שהקבוצה המדוברת היא קורבן של קבוצות אחרות, ולפיכך יש לה הצדקה לכל פעולה נגד אויביה (פנימיים או חיצוניים, אמיתיים או מדומיינים);
פחד מפני פגיעה בקבוצה על ידי נטיות ליברליות או השפעות "זרות" מחוץ לה;
צורך בגיבוש הדוק של קהילה לאומית "טהורה" יותר, בין אם בהסכמה או באלימות;
עמידה על זכותה של הקבוצה לשלוט באחרות ללא מגבלה אנושית כלשהי, זכות הנתונה לקבוצה עקב ייחודה או כישוריה;
תחושה של משבר קשה, שאף פתרון מסורתי לא יוכל לתת לו מענה;
צורך בסמכות של מנהיג אחד ויחיד — ולבסוף ציות למנהיג מתוך שכנוע שיש לו תובנות או יכולות על־טבעיות.
מאפיין נוסף שיש המוסיפים אותו הוא ההתנגדות העזה לסוציאליזם לכל גווניו — מאפיין שניכר בפרקטיקה של תנועות פשיסטיות שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה–20, גם אם לא באידיאולוגיה המוצהרת שלהן.
<_ _999999="">הארץ.

הסטה פשיסטית

השיח בנושא סטה מעיסוק היסטורי של מבנה שלטוני עם מאפיינים מובהקים,
לדיון במידת הסנטימנט האוהד של פרטים להתכנסות אלי קולקטיביזם מונהג על ידי שלטון חזק, מחוזק, מתחזק, באמצעות ריבון ותמיכת הפרטים.

פשיזם (וסתם ימין? פשיזם מדולל)

אחיזתי

מבנה שלטוני מדיני,
נסמך על שאיפת אזרחים להתאגדות
מנוסחת על ידי ריבון פרסונלי, אבסולוטי, נערץ, שמזהה ורותם את תמהיל הכמיהה, האינסטינקטים והאינטרסים של פרטים להתכנסות לזהות תפישתית קולקטיבית,
בה וויתור על זכויות וחופש פרט, יחד עם תרומת משאבים ריאליים
לטובת עליונות המדינה והריבון, כפי שמתבטא בשימור המשטר, החלת סממני ציביון משותף על הפרהסיה,
הזדהות פרט עם עליונות המדינה
נתפשת כנאצלת, כמשרתת רעיון גדול יותר מרעיון ריווחת הפרט,
תוך שימוש בכוח פותר ומרתיע את אחיזת המשטר פנימה, תקיפה והתפשטות החוצה ברציונל מגונן על הקולקטיב.

רקע

Ibi potest valere populus ubi leges valent
אנשים חזקים, היכן שחוקים חזקים.

'פשיזם' היא תפישת עולם שלטונית. מובחנת.

ה'פשיזם' במהותו כמהות מותגית שלטונית הוחל באיטליה בין השנים 1924 ל- 1945 באמצעות בניטו מוסוליני.

מקור התפישות הפשיסטיות היה עם התפתחות הלאומיות והתפישות הרומנטיות במהלך המאה ה-19 במרכז אירופה, בנסיכויות שהרכיבו את גרמניה ואיטליה בגבולותיהן היון.

ווריאציות של פשיזם, מדינות בעלות אוריינטציה פשיסטית, פשו במהלך שנים אלה ולאחריהן ב- אוסטריה, ארגנטינה, ברזיל, בולגריה, האימפריה היפנית, הונגריה, סלובקיה, ספרד, פורטוגל, צרפת של וישי, קרואטיה, רומניה.

פשיזם כתפישה

בדומה, לקישור של-

• סוציאל דמוקרטיה למדינות צפון מערב אירופה במחצית השנייה של המאה ה-20,
• פופ בשנות ה- 60 לאנגליה וארה"ב,
• קומוניזם לברית המועצות במהלך ה'מאה הקצרה' (- אריק הובסבאום, 1914 – 1989),
• קפיטליזם לארה"ב החל מהמחצית השניה של המאה ה-19,
• מהפיכה תעשייתית לאנגליה, בתחילת המאה ה-19,
• נאורות בשלהי המאה ה-17 למערב אירופה,
• רנסנס לפירנצה, איטליה, בשלהי ימי הביניים.

אלה, כפשיזם,
הם מודלים תפישתיים,
העוסקים ביחסי פרט חברה,
מובלים על ידי קומץ אנשי מעשה,
מיעוט מנסחים,
בסביבה גיאוגרפית מכילה, מחילה, מאפשרת ומפתחת, מצמיחה את הקומץ העושה והמנסח,
ומהווה מודל לחברות מאמצות אחרות, בגיאוגרפיות שונות, בזמנים אחרים עם ערכים דומים.

פשיזם – יחסים בין מרכיבים

אדם, כאורגניזם חברתי, שואף לחיות בלהקה, בשבט, בחברה בקולקטיב.
רוב המוחלט של אנשים חולק ערכים אלה. ערכים אלה עוד יותר מהיותם מנוסחים תודעתית, הם בבסיס ההנאה הקיומית של פעולות חברתיות.

מי שאינו חולק רצון לחיות בחברה נתפש כסוציופט, מיזנטרופ, ובכל מקרה, כחריג חברתי.

ישנם קולקטיביים חברתיים עם מהות קיומית משתנה.
רמת האדיקות של פרט לקולקטיב משתנה בין פרטים, וממילא בין קולקטיבים.

פשיזם עוסק בתפישת פרט בין

• פרט כאינדיבידואל,
• השתייכות לקולקטיב כמבנה מדיני,
• ושלטון אוחז,
  על מצע תפישתי ודיאלקטי מובחן.

ההתמרה של עיסוק במבנה שלטוני מובהק בסנטימנט של פרטים למרכיביו.

---

ב. פאשיזם – יסודות

ג. פאשיזם – מרכיבים ומצע

ד. פאשיזם – סנטימנט

ה. פאשיזם – דיאלקטיקה

ו. פאשיזם – זילות?