פגוש פוגייש פגשתי מנרמלי פתולוגיה התנהגותית א'

תסמונת שרה נתניהו
א'. פתיח

יומרה

תיאור התנהלות מובחנת, פתולוגית, של פרטים מוכרים לנו אישית בסביבת הקוראים, אולי אנונימיים ציבורית, באמצעות שימוש במאפיינים משוייכים לדמות ציבורית שאורחותיה המובחנות מוכרות.

פתולוגיה

מקרא

*פתולוגיה התנהגותית הרחבה על המושג.	התנהלות אנושית מובחנת, אופיינית ומוכרת, חזרתית (בהינתן תנאים דומים), של בעליה. החצנה של התנהגות פתולוגית שנתפשת כניתנת לריסון ושליטה עצמוניים של בעליה. חיוויי ההתנהגות, הסיבות להיותם נתפשים שלילית על־פי צפיית וחיווי אלה הנחשפים לביטוייה. הלוקים בפתולוגיה, על פי רוב, מודעים להתניית התנהלותם – הן לגירוי המפעיל והן לנזק שתוצרי ההפעלה מסבים להם ולסביבתם.
בעלי פתולוגיה דבקים ביישומה בהתניה בלתי נשלטת, או בשל הגיון פנימי כך שהניחו את קיומו באופן מקדמי ומוצאים אותו. גם אם ה'הגיון', ה'סבירות', נתפשים כרציונליות מדומה. פסאודו רציונליות עשויה נשענת על מצע סמנטי של מבנה מילולי פסאודו הגיוני שאינו לוגי – 'אני רוצה ארבע ילדים כי לשולחן ארבע רגליים' – או על צידוק רגשי שלא ניתן לתפישה כ'סביר' על ידי צופים אחרים – 'נמאס לי כל הזמן להקריב/ לוותר'.
בעלי פתולוגיה המודעים לקיומה, מדגימים את ביטויה בסיטואציה חדשה נקרית. ההתנהגות חזרתית על אף המודעות לנזקי תגובות דומות בעבר. המודעות אמורה הייתה לבקר את התגובה עכשווית, ואולי למנוע אותה, ובכל זאת התגובה תודגם. החזרתיות נעשית בשל סיפוק צורך בלתי נשלט, מענה לייצר לא מבוקר או ראיית 'היגיון' פנימי תומך במימוש ההתנהלות הלקויה. חזרתיות זו היא הפתולוגיה.
בכל יישום מתווסף של הפתולוגיה ההתניה מתוחזקת, מתחזקת, דפוס ההתנהלות מתמצק, נשמר ומוטמע – להלן פתולוגיה. לאורך זמן, היכולת להיגמל מיישום ההתניה פוחת.
לעתים, בעלי פתולוגיה מודעת עשויים לחָוות לעצמם שההתנהלות ההתנייתית שהדגימו הייתה ‘תקלה’ מצערת. גם אם הם נאחזים בתפישה ש-'כך צריך היה להיות', 'צדקתי', או 'נעשה לי עוול' – מבחינתם, עדיף היה אילו נמנעו ממנה.
לסוגיות ההתמודדות, מרפא, המנעות מהפתולוגיה, ממוראותיה, ממחיריה, ניתנו התייחסויות אינספור. קטונתי מלפתור פתולוגיות – מתמקד בלדבר עליהן . לתפישתי (הפסימית), (שאינני יכול לאשש) לא נרפאים מפתולוגיה. במהלך חיים פתולוגיות מתפתחות, אולי מוספות, לא נגרעות. במצבים מסויימים ניתן לרסן ביטויי פתולוגיה. קיום פתולוגיה התנהגותית אצל פרסונה יוצר דפורמציה. קוועץ', אני קורא לכך. הקוועץ' אינו אלמנט עצמוני, אלא משפיע על מכלול החיים, והביטויים הנלווים לעוטף אותו: הקוועץ' מעוות את ההתנהגויות המשיקות לפתולוגיה בהתנהלות חיים לאור פתולוגיה. אם קיימת מודעות וחתירה לרציונליות, במצב שההתניה עלולה להיות מיושמת, יש אפשרות שבקרה רציונלית עשויה לעצור אותה – כאן ועכשיו, פה וכרגע; במקרה כזה הפתולוגיה עדיין קיימת, גם אם ביטויי יישומה נמנעו, לפחות זמנית. הביטוי החצוני ל-אב־נורמליות לא התממש.

מושגי מפתח

הטקסט סובב סביב כמה מושגים שהם ליבתו.

תסמונת 'מעון גברת נתניהו'

שם זמני לתופעה מובחנת.
הצעות נוספות לתיוג אחר של התסמונת תתקבלנה בתודה וברכה לחיים ארוכים ובריאים נטולי קוועץ’.

מוקדש^♠ למגוייסים^♣ לנרמול^♥ קוועץ' אישיותי^♦. בכעס^§.

'נורמטיביות –' תיוג תופעה שעצם קיומה סביר – אם לא היה סביר התופעה לא הייתה מתממשת. עם זאת תוכן, מהות התופעה, עשויה להיות מתוייגת כהתנהגות מקובלת, כ'נורמה' חברתית. לנורמה זו הייתה סבירות במצבים מסויימים, במנותק מ'סבירות' בבחינתה באופן מנותק מסיטואציות התקבעותה הראשונית או ביישומה בהמשך.	'סבירות' – תיוג הליך שניתן לעקוב אחר השלבים, ההיררכיה הלוגית להגעה אליו, לצפות אותו. תופעה 'סבירה' מקננת בין גבולות צפי, הגיון. בעלי תודעה בלתי קשורה למקרה, היו עשויים להגיע, לנסח, לצפות אותה באופן עצמוני.
לחיצת־יד לזר היא דוגמא לנורמה התנהגותית. התפתחה בסבירות אבולוציונית. כעת, בתכנון אפשרי מחדש של מחוות מפגש, ללא הידע המוקדם על מגע כף־יד, אולי היה נקבע אחרת (אם דחוף ממשק בינאישי לשניים, לא עדיף היה ממשק נעליים, נניח, ולא מגע־יד לח, מלוכלך?
כדאי להבחין בין נורמטיביות לסבירות, כדי לדעת האם קידום ערך סבירות במקום וזמן מסויימים פוגעים קידום משמעותי יותר בערך סביר.

ב'. התופעה

ג'. הפתולוגיה

ד'. שרה נתניהו

ה'. גייסים

ו'. מגוייסים

ז'. אישית

פגוש פוגייש פגשת – ריכוז