יאיר דיקמן yair dickmann

שמרנים, מהזן האינטליגנטי' חותרים לקבל הכרה ממי שהם תופשים כליברלים.
לא להפך.

שמרנות נבנית על שני עקרונות:

• חרדה, חשש, פחת, זהירות,
• פשטנות רעיונות קיימים ושימורם.

כך,שיח של שמרן אינטליגנט בא

1. לספוח הסכמה מהאינטליגנט הן לחשש והן לפתרון המוצע,
2. והתנערות משמרנים שלא נאה לו להיות מקושר אליהם רעיונית.

זה אינהרנטי למהות השמרנות.
הרעיונות הפשוטים, הנשענים על לוגיקה פשוטה, מיידית המוצעת על מצע שהונח בעבר, שבסיסיו יש התגוננות או חשש מתוצאות הפרת הסדר הקיים,
גורם אי-נוחות לשמרנים אינטליגנטיים להיות מזוהים עם שמרנים אחרים, שהם לא מעריכים.

זה כמובן לא עושה את השמרנים האינטליגנטים ל-פחות 'צודקים' או נבונים בעיני עצמם,
או שמדיניות שמרנית צ'רצ'יליאנית הצילה את אנגליה, אולי את שאר העולם מאימי הנאציזם.

ועם זאת השמרנים מתוסכלים מהעדר הערכה לרעיונותיהם, והעובדה שהם מזהים, גם אם לא מסכימים, שליברליות עלולה להיות מסוכנת, לא אחראית, תועה וטועה, אבל יותר אינטליגנטית.

זה נכון ל-

• נתניהו שמחפש ומוצא תמיכה אצל בוחריו הימניים, ומייחל להכרה מליברלים,
• ציפי לבני מיישמת,
• יאיר לפיד מבין את זה.
• שטייניץ מבקש את ההערכה של ביילין, את ההסכמה של ליברמן, לא את הערכתו.

התופעה של כמיהה להכרה, הערכה של ליברלית על ידי שמרנים אינטליגנטים, ובוזם לסיבות הלא נכונות ששמרנים אחרים נמצאים בהם, בא לביטוי באופן מובהק בשיח שאני מנהל עם אנשים.