יאיר דיקמן yair dickmann

"הן כולן אותו דבר," סח לי אבריימל'ה בבירת החטאים פאטאיה, של מדינת העוונות- תאילנד, אליה הגעתי אחרי סין.
"כולנו פה באים, משתגעים על הבחורות, ומהר נתפסים על מישהי קבועה שמשגעת אותנו." מלמד אותי את עובדות החיים.
הוא מכיר לי את השותף שלו. כמוהו, בן 35, הכירו כשעבדו יחד במערב אפריקה.
השותף יושב עם מישהי באינטימיות באחד השולחנות.
"חברה שלו" מסביר לי. "הוא ממש הסתדר, בחורה מצויינת. למעלה משנה ביחד."
– "מה היא עושה?" אני מציק.
– "היום היא עובדת בהנהלת חשבונות."
– "ומה עשתה לפני?" מה, עדיף שאשאל מה עושים הוריה?
– "עבדה כנערת גו-גו" משחרר את הצפוי. נראה, שעם מראה כשלה, בפאטאיה, היא לא בעניין של קריירה אקדמית.
– "ותגיד תגיד", אני מעיק "לא מעניין אותו מה עשתה קודם?"
– "לא!" חורץ ושוטח את עיקרי הפילוסופיה המעשית, "זה פאטאיה, דיסנילנד למבוגרים, מה שחשוב זה מה שקורה כרגע, לא מה היה."

"אצלי, האחרונה שהייתה לי התחילה אתי בטוב, תפסה אותי, ואז התחילה ללחוץ- 'בוא נלך לקניות, בגדים, לאכול', והשיא- היא רצתה שנקנה בית! הסכמתי. אבל בפאטאיה. 'לא', היא התעקשה שזה יהיה בכפר שלה, שאנחנו נעבוד כאן- היא עובדת באחד ממועדוני ה- גו-גו פה, והאחים שלה ישתו אלכוהול, בבית."

אני, שנחשפתי לאנשים מפותחים רגשית, עם תודעה רחבה, מפצ'פצ'י יחסים מרובי רבדים, בעומקים בלתי נתפשים, במהויות רגש, עבותות יחסים ופירושים, רומנטיקות ומחוות, מיסטיקות, נשמות תאומות, אלה שנועדו זו לזה, השגחות עליונות וחיבורים קוסמיים, משתאה מה- back to basics, אז מנסה להחזירו לקרקע מוכרת עם,
– "אבל אבריימל'ה הן כולן זונות, פה, מה פתאום אתה רוצה לקנות איתה דירה?"
– "אז זהו, קרה לי מה שקורה פה לכולם. התעשתתי והעפתי אותה. עכשיו הנוכחית, מצויינת", מראה לי בסמארטפונו את תמונת העכשווית במדי עבודה של אחד המועדונים, מה שנקרא snap-shot, לפני שמשילה אותם.
– "יש לה שתי מעלות: שדיים גדולים והיא שותקת."
– "אם כך", מתקן "זה שלוש".